יד אליעזר חלק ב יט

משום דכ"נ כ"ה רק דקורבא עדיף מרובא וע"כ למאן דס"ל דרובא עדיף מקורבא מתירין אבל לדידן דקי"ל כרב אשי דס"ל דלא חיישי' שמא פינן ס"ל דאמרי' כ"נ כ"ה א"כ אף דרובא עדיף מקורבא מ"מ צריכין לה"ט דאי גנבי לא מצנעי כו' והביא ד' הרמב"ן הנ"ל כו' ועי' עוד במקמ"ח לעיל סי' ס"ג ובקצה"ח סי' רס"ב ס"ק ב' ובשערי תורה ת"ג כלל ו' פרט ב' ובדברי חיים דיני יו"ט סי' ח' ובדיני אבידה סי' א' מ"ש בד' הרמב"ן הנ"ל והאריכו בזה. ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' רנ"ט ס"ק ב' מ"ש בזה יעוש"ה

(ג) רוב גנבי העיר. עי' ש"ך ס"ק כ"ח שהק' דבש"ס לא מתיר אלא משום ס"ם ס' עכו"ם כו' אבל ברוב גנבי עכו"ם לא דליכא ס"ם כיון דרוב גנבי עכו"ם עכקוש"י ועי' במקמ"ח שכ' דכעין קושי' הש"ך הק' התוס' בכתובות ט' א' ד"ה ואב"ע כו' והפ"י תמה על התוס' כו' וכ' כיון דס' א' הוא שקול אפי' השני לא שכיח שפיר מקרי ס"ס לטעם של הרשב"א דהל' רובא ולפ"ד הפ"י מתורץ קושי' הש"ך נהי דרוב גנבי עכו"ם מ"מ מצרפין הך מיעוט להך ספי' אימר לא נגע ואדעתא דממון אתיא והל' רוב להקל אך הביא ד' הריב"ש סי' שע"ב דמבואר דלא כהפ"י כו'. ולפ"ד קשה קושי' הש"ך וכ' ליישב עפ"ד התוס' כתובות שם שכ' דהאי רובא דברצון אינו רוב גמיר אלא הוי מדרבנן ובמקום ספי' חשבו רבנן רצון לגבי אונס רובא כו'. ולפ"ז מיושב קושי' הש"ך לפי דרוב גנבי עכו"ם נינהו מ"מ אינו אלא מדרבנן כו' וכיון דאינו אלא מדרבנן היכא דיש ס' אחר משווינן הך רובא דרוב עכו"ם לספי' ומשוינן מזה ס"ס להתיר כו' וכ' דמד' התוס' הנ"ל מוכח דלא כהש"ך לעיל סי' נ"ג ס"ק י"ד כו' והביא ראי' לשיטת הטוש"ע בזה מזבחים ע"ד א' גבי טבעת של ע"ז כו' דמבואר דבאי' דרבנן מצרפין המיעוט נגד הרוב לעשות מזה ס"ם והאריך בזה. ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב מ"ש ע"ד הפ"י והריב"ש הנ"ל והארכתי הרבה בזה יעוש"ה

סעיף יז (ד) סימן כ"ו. עיי' בישוי"ע ס"ק ב' שהק' דאמאי אמרי' דאם בא ישראל ונתן בה סי' מותרת בשתי' למוצאה הא אנן קי"ל סי' דרבנן ודוקא באבידה סמכי' על סי' ולא במלתא דאיסורא כו' ואף באי' דרבנן אין סומכין על הסי' כו' אמנם הדבר נכון דבאמת איירי שיש לו טב"ע בדבר אלא דבאבידה לא מהדרי' בטב"ע שמא משקר אבל לענין אי' מהני טב"ע שאו' שהוא היתר דלענין אי' ע"א נאמן ואף כנגד הרוב אמנם הני גדולים שהביא הרשב"א ס"ל דלא מהני סי' רק ביש בחבית חב"ח והישראל מכיר חותמו ולכך מהני דאל"ה יש כאן ב' חששות שמא נפל מיד העכו"ם שיש לו סי' כאלו ושמא פינן העכו"ם ולא ניחא להו לאוקמי ביש טב"ע דהרי חבית של יין אין בו טב"ע כו' וחותם יש לו ראי' דלאו של עכו"ם הוא ובצירוף סי' מהני ואח"כ כ' ליישב קושי' השימקו"ב ב"מ כ"ד ב' כו' והאריך בזה. ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק נ"ג מ"ש לענין אי מהני באי' דרבנן סי' אמצעים והארכתי הרבה בזה יעוש"ה. ומ"ש הישוי"ע הנ"ל דע"א נאמן אף נגד הרוב וכ"כ עוד בספרו ישוי"ע באה"ע סי' קנ"ח ס"ק א' עי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל"ג ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה. והעליתי דברובא דליתא קמן אין ע"א נאמן וברובא דאיתא קמן ע"א נאמן יעוש"ה

סימן קלא

סעיף א (א) ישראל בחצרו. עי' מקמ"ח שבא לבאר מחלוקת של הרמב"ם והפוס' דהרמב"ם פ' כרשב"א דכל רשות עכו"ם אחת הם וכל הפוס' פ' כת"ק וכ' דעיקר מחלוקת דרשב"א ות"ק דרשב"א ס"ל דחיישי' לגומלין ות"ק ס"ל דל"ת לגומלין כו'. והאריך בזה בדברים נכונים יעוש"ה

(ב) ואם רוכלי. עי' ש"ך ס"ק י"א ועי' בדגול מרבבה מ"ש על הש"ך ועי' במקמ"ח מה שהק' על הש"ך ואח"כ הק' דמנ"ל סברא זאת דהרי"ו לשיטתו אזיל שחולק על הך דינא דסי' קכ"ט וס"ל דהשתא מוחזקים אנו העכו"ם שומרי שבתות כראוי דנשתנה דין זה מחכמי הש"ס כו' אבל לפ"מ דאפסק לעיל סי' קכ"ט הך דינא דאנו בחזקת שאינו שומרי שבתות כראוי י"ל דאין לחלק בין מקום דאיכא פסידא לליכא פסידא כו' מתייראין פן יבואו בשבת ויו"ט עכקשו"י והניח בצ"ע

סימן קלב

סעיף א (א) ליקח דמים. עי' ש"ך ס"ק א' וט"ז ס"ק א' שהביאו ד' הר"ן שכ' דאע"ג לא יהיב דמי אא"כ יהיב לי' ישראל חמרא לא מחסר שהרי בתורת תשלומי נזקי חייב לו ולא משום מכר ועי' במקמ"ח שהק' דמ"מ לתסר משום שרוצה בקיומו דהרי הישראל רוצב"ק היין דאי לא יהיב חמרא לא יהיב לי' דמי והוי כמו המתן עד שאביא לך מעות ע"ז וי"נ דאסור דז"א דנ' דהך איסורא דרצב"ק הוא מדרבנן כמ"ש הפר"ח באו"ת סי' ת"נ ודוקא היכא דבגרמא דידי' נעשה קיום לי"נ או לע"ז אסרו חז"ל הדמים עבור זה דרצב"ק אבל היכא דלא גרמא כלל מעשה דידי' להיות רצב"ק ונהי דממילא רצב"ק מ"מ לא מתסר עבור זה הדמים וזהו שיטת הראב"ד שהביא הש"ך ס"ק ל"ט כו' והביא דכן הק' הישוי"ע בהל' פסח כו' והאריך בזה ועי' בספרי תורת אליעזר סי' ת"נ מ"ש בענין זה דרצב"ק והארכתי בזה יעוש"ה. ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש והאריך בזה

(ב) ואם לקח. עי' ט"ז ס"ק ג' ועי' במקמ"ח שכ' עליו דנעלם ממנו ד' הש"ע סי' קמ"ד סעי' ב' וסותר ד"ע ממ"ש שם כו' וכ' דכונת המחבר שכ' דין זה בשם יש מי שאו' כו' משום דהמחבר לקמן סי' ש"ך גבי בכור חושש לדעת רש"י דעכו"ם אינו קונה במשיכה לכך הביא דין זה בשם יש מי שאו' דלדעת רש"י אין מקום להך דינא עכ"ד ועי' בישוי"ע ס"ק ב' ג' ובעצ"ל מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ב (ג) ומשמשך. עי' ט"ז ס"ק ד' וש"ך ס"ק י"ז דדעת המחבר דעכו"ם קונה בין בכסף ובין במשיכה והוא דעת הרמב"ם כפ"מ שביאר ה"ה דעתו בפ"א מהל' זכי' ועי' בתשובת כתר כהונה סי' נ"א שהביא קושי' בשם הגאון רע"א דהכא מבואר דנתינת המעות מעכו"ם מהני ואלו גבי בכור בסי' ש"ך פ' דבעי' תרווייהו כסף ומשיכה ותי' הכתר כהונה דהמחבר ספוקי מספקא לי' אי הל' כהרמב"ם דעכו"ם מישראל קונה בכסף או כר"ת דגבי עכו"ם משיכה בעי' וגבי יי"נ דאי' דרבנן נינהו כו' מש"ה סמך לסברת הרמב"ם אבל גבי בכור דאיכא אי' דאורייתא כו' מש"ה פ' דבעי' תרווייהו ועי' במקמ"ח מ"ש ע"ד הכתר כהונה וכ' ב' תי' לתרץ קושי' זו והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בישוי"ע ס"ק ד' מ"ש והאריך בזה. ועי' בעצ"ל מ"ש אי שייך קנין חצר לעכו"ם ומ"ש על המרש"ק שהביא הח"י סי' תמ"ח והאריך הרבה בזה. ועי' בדברי יוסף סי' תתצ"ט ותת"ק מ"ש והאריך בזה. ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קכ"ג ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה: (ד) בהג"ה והגביהו כו' עי' ש"ך ס"ק כ"ה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ר' ס"ק ט' מ"ש בזה יעוש"ה. ועי' בישוי"ע ס"ק ח' מ"ש והאריך בזה: