יד אליעזר חלק ב יח

אנן לא טעני' עבורו והיינו דס"ל דר"י ור"ח פליגי היכא דטען אמתלא בפי' אי אמרי' בזה שתיקה כהודאה דמיא ופ' כר"י דהיכא דטען אמתלא בפי' ל"א שתיקה כהודאה דמיא אבל היכא דלא טען כ"ע ס"ל דלא טעני' עבורו ואמרי' שתיקה כהודאה דמיא אף לר"י הנ"ל. והיינו דלא כהג"א והגהות מרדכי והפסקי מהר"ם רקנטי הנ"ל דס"ל דפליגי באם לא טען אי טעני' עבורו ופ' כר"י דאפי' אי לא טען טעני' עבורו ול"א שתיקה כהודאה דמיא אבל הרא"ש הנ"ל לא ס"ל כן. וכן ראיתי בשערי תורה ח"א כלל ג' פרט י"ד שכ' דהרא"ש חולק על הנ"א והגהות מרדכי ועל הפסקי מהר"ם רקנטי הנ"ל כו'. והאריך הרבה בזה ומ"ש ע"ד השמיקו"ב שם דמשמע דפ' כר"מ ומ"ש בפרט א' שם יעוש"ה

וראיתי בכנה"ג על חו"מ סי' קל"ח בהגהות הטור אות ז' שהביא בשם בנימין זאב סי' ל"ז ומשפטי שמואל סי' קי"ב דהיכא שיש לתלות השתיקה מאיזה טעם שתק ל"א שתיקה כהודאה דמיא עכ"ד והנה אין הבנימין זאב והמשפטי שמואל ת"י ולא ידענא אמאי לא הביא הכנה"ג ד' הג"א והגהות מרדכי והפסקי מהר"ם רקנטי הנ"ל שכ' בהדיא דהיכא דיש לתלות השתיקה מאיזה טעם שתק ל"א שתיקה כהודאה דמיא ואף אי לא טעין טעני' עבורו ולמה צריך להביא מד' הבנימין זאב והמשפטי שמואל והמחבר פ' כהרא"ש בשם הריצב"א הנ"ל משמע דס"ל דבעי' שיטעון האמתלא בפי' אבל אי לא טען לא טעני' עבורו ועי' בט"ז ס"ק ב' שכ' אבל אם אמר תחלה שתקתי שלא חשתי להשיבך אינו נאמן אע"פ שבחו"מ סי' פ"א מצינו שיכול לומר כן לענין הודאת ממון שאני התם דיכול לומר אני ידעתי האמת שלא יזיק לי דבריך שאתה או' שיש לך מנה בידי כיון שאין אני מוציא מפי שום דבר אבל כאן אדם עשוי שלא לחוש אם או' שהוא שותה עכ"ד. ובאמת לק"מ לפמ"ש התוס' ביבמות פ"ח א' ד"ה דשתיקה ובקידושין ס"ו א' ד"ה רבא דלא הוי הודע ממש דא"כ ל"ש לומר התם נאמן העד אלא הטעם הוא דכיון דשתיק הוי רגל"ד כו' ובכה"ג נאמן העד כו' והובא בש"ך שם ס"ק ו' וא"כ לק"מ דהא עיקר הטעם דעא"נ באיסורין דכיון דה"ל רגל"ד מש"ה נאמן העד אבל התם בסי' פ"א בממון ובתביעת בע"ד דל"ש לומר הטעם הנ"ל שפיר אמרי' דשתיקה לא הוי כהודאה ואף דאיכא רגל"ד מ"מ הא אין מוציאין ממון ע"י רגל"ד. וכן ראיתי בנחל יצחק סי' פ"א ס"ק א' שכ' נמי כן ליישב ועוד כ' ליישב עפ"ד הש"ך ס"ק י"ח שהביא ד' ר' ירוחם בנתיב כ"ג כו' וכ' ליישב קושי' בסתירת ד' ר' ירוחם ועוד כ' ליישב קושי' הט"ז ובס"ק ב' מ"ש ליישב קושי' הט"ז והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' ביד מלאכי כללי הדינים בכללי הש"ס אות תקמ"ב שכ' שתיקה כהודאה דמיא דאמרי' לאו דוקא בממון אלא אף לענין איסורא כו' מהרי"ק שורש קנ"ג מפ' יש נוחלין וכ"כ בח' בחו"מ סי' רס"ט ובעל זרע אברהם חיו"ד סי' ג' כ' בפשיטות דבמידי דאי' ל"ש שתיקה כהודאה ובחזון ניום על ס' קדשים קס"ז א' קונטרס מיוחד לזה בארוכה עכ"ד. הנה ס' זרע אברהם אינו ת"י. ולכאורה דבריו תמוהין דהא מבואר כאן דאף באי' אמרי' שתיקה כהודאה דמיא וצ"ל דס"ל דהא דאמרי' הכא שתיקה כהודאה דמיא לאו דהוי הודאה ממש אלא משום דהוי רגל"ד ומש"ה עא"נ היכא דהבע"ד שותק וכ"כ בנחל יצחק שם ס"ק ב' דזהו כונת זרע אברהם והאריך הרבה בדין שתיקה כהודאה ועי"ש ביד מלאכי ובכנה"ג ובשערי תורה מ"ש בדין שתיקה כהודאה והאריכו בזה ועי' בתשובת גאוני בתראי סי' כ"ג בתשובת הב"ח שם מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ג (ב) עא"נ באיסורין. עי' בישוי"ע ובמקמ"ח ובעצ"ל מ"ש והאריכו הרבה בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק י' דין עא"נ באיסורין מ"ש והארכתי הרבה בענין זה יעוש"ה

סימן קכט

סעיף ו (א) בחזקת כו'. ע' בנקוה"כ שהביא ד' ר' ירוחם שכ' דבזה"ז העכו"ם יודעים שאפי' יפסיד מזה לא יחלל שבת. ולפ"ז יש להחמיר עכ"ד. ולכאורה ד' ר' ירוחם מוקשים מנ"ל להמציא סברא מחודשת מה דמבואר בפשיטות בש"ס להתיר אך עי' במקמ"ח שמיישב בטוב ד' ר' ירוחם עפ"ד הגמ' דקא' ההוא ישראל ועכו"ם דהוי יתבי בארבי כו' ואינהו לא ידעי דעבדי' כר"י דאמר מוליכו פחות פחות מד"א כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף יא (ב) רוב בני השכונה. ע' ט"ז ס"ק י"ז וש"ך ס"ק כ"ז שהביאו ד' הרשב"א במשמה"ב בית ה' שער ד' שכ' דאע"ג דרוב וקרוב הולכין אחה"ר אפי' בקורבא דמוכח שאני הכא כיון שנמצא בתוך השכינה גופי' וכ"כ הפרישה וכבר קדמו הרשב"א בזה ועי' בש"ך ס"ק מ' שכ' עמ"ש הטור והרשב"א שאין דרך לגנוב מכרם זה ולהצניע מתוכו כו' אבל בלאו ה"ט הוי שרי אע"ג דאפי' בקורבא דמוכח אזלי' בת"ר הכא כיון שנמצא בתוך הכרם עדיף טפי עכ"ד. וכונתו הוא כמ"ש הרשב"א ועי' בתפארת למשה ובס' אור הגנוז שהשיגו על הש"ך בס"ק מ' וכ' עליו דלא דק דבגמ' מוכח גבי ההוא חצבא דערלה דשריא רבינא ורצה הש"ס לומר משום דרוב וקרוב הולכין אחה"ר הרי אף בנמצא בתוכו אזלי' יותר בת"ר מקורבא והוא תמה עליהם דהם סוברים דהש"ך מדעת עצמו כ"כ ואשתמיטתי' להם שד' הש"ך הם ד' הרמב"ן ב"ב שם ד"ה אבל שכ' וז"ל אבל ענבים מצנעי פי' עבידי ודאי דמצנעי ואפי' לר"ח אסור דכי האי לאו קרוב לחוד הוא אלא במקומו ממש והחזקה כאן הי' וכ"נ וה"נ מוכח בקידושין פ"ק דאמרי' בברייתא כרם הנטוע ירק וירק כמכר חוצה לו בארץ אסור והיינו משום דדרכן של הגננון למכור על פתח גגותיהן כו' הלכך כמו שהוא במקומו דמי וכיון דמקום שהוא מקומותיהן ומצוי ליכא למ"ד רוב עדיף עכ"ל. וכ' דבאמת כפ' לקמן סי' רצ"ב סעי' י"א דענבים שנמצאו טמונים בו אסורים שקרוב הדבר שגנבם וטמנם בתוכן והט"ז שם ס"ק י"ז כיון מדעת עצמו לדעת הרמב"ן הנ"ל דבמקומו עדיף טפי דאמרי' כ"נ וכ"ה ועדיף טפי מקורבא דמוכח כו'. וכ' דלא כוון הש"ך לכונת הגדולים הנ"ל כי לפי מה שהראה מקום לס"ק כ"ז כ' דכונתו לסברת הרשב"א הנ"ל דהוי שכונה בפ"ע ולא אזלי' בת"ר לולי הטעם משום דאין דרך לגנוב מכרם זה ולהצניע בתוכו וכמו שתי' הט"ז ס"ק כ"ז ואדרבה תמהתי על הש"ך למה הוצרך לזה כיון שמבואר בסי' רצ"ד גבי ענבים שנמצאו טמונים דאסורים כו' מ"מ צ"ל דמקומו עדיף טפי וכהרמב"ן הנ"ל א"כ לא הוצרך לסברת הרשב"א הנ"ל דבלא"ה דבמקומו עדיף טפי, וביותר תמהתי על הט"ז דהט"ז כ' בהדיא בסי' רצ"ד הך סברא דהרמב"ן א"כ למה הוצרך לדחוק בס"ק כ"ז שהכרם הוא מובדל ומטעם דהוא שכונה בפ"ע בלא"ה דמקומו עדיף מרוב ולולי הך סברא דאין דרך להצניע בתוכו הי' מותר כו' וכ' ליישב קושי' הנקוה"כ על הט"ז ובהג"ה שם הביא ראי' לד' הרמב"ן מב"מ כ"א ב' גבי קציעות בדרך כו' ומד' התוס' שם ד"ה תאינה כו' והאריך בזה. ועי' בישוי"ע ס"ק ג' שהביא ד' הט"ז ס"ק כ"ז וד' הש"ך ס"ק מ' הנ"ל וד' הט"ז שדקדק מד' הש"ס ב"ב כ"ד א' דאין לחלק בזה כו' וכ' דבאמת יש כאן חזקה כ"נ כ"ה ואינו דומה לשאר קורבא כיון דכאן מקומו ממש מהכ"ת נימא דממ"א בא לכאן והנה ביבמות קט"ו גבי עובדא דשומשיי ואח"ז הביא הש"ס עובדא דיצחק ר"ג וכ' הרמב"ן שם דהני ב' עובדי חדא היא ותליא בהך אי אמרי' כ"נ כ"ה. ומעתה א"ש דרבינא דס"ל שם דחיישי' שמא פונן וס"ל דאין סומכין על הך מלתא דכ"נ כ"ה ואין להחמיר כאן