יד אליעזר חלק ב קסד

(ב) בהג"ה של ישראל כו' עי' דעק"ד ס"ק ד' מ"ש בזה ועי' במקמ"ע ס"ק ז' שהביא תשובת רע"א סי' ס"ו שכ' בית שותפות יש' וגוי שא"ב כדי חלוקה ופעמים משמש זה ופעמים זה בעת שישראל משמש בו חייב במזוזה וכ' עליו דנ' אף שיש בו כדי חלוקה בשעה שישראל משמש בו חייב במזוזה עכ"ד. ועי' בבית ארי' פ"ב אות ו' מ"ש והאריך בזה ובפ"ד אות ד' ה' מ"ש והאריך בזה ומ"ש ע"ד החתם סופר חיו"ד סי' רפ"א והאריך בזה יעוש"ה

סעיף יא (ג) סוכת החג. עי' בתשו' סת"ם הל' מזוזה סי' ו' שכ' להסתפק בחדרים שעושין בגנות ופרדסים להיות ישיבה לצל אם חייבים במזוזה או לא והאריך בזה ומסיק דפטורים ממזוזה והביא המשנה במעשרות כו' הצרופין והבורגינין והאלקטיות פטורין ופי' הרע"ב האלקטיות בית שעושין בימות החמה לצל א"כ מוכח דלא נקרא בית להיות קבועין למעשר וא"כ ה"ה נמי דלא הוי בית למזוזה דדמין למזוזה וכן מפורש בפ"ק דיומא דדמין להדדי וא"כ מוכח דפטורין ממזוזה בזה עכ"ד. ועי' בבית ארי' פ"ז אות א' מ"ש בזה יעוש"ה

(ד) שבספינה והוא מד' הרמב"ם פ"ו מהל' תפילין הל' ט' והכ"מ שם לא כ' מקור לדין זה והב"ח כ' שהוא תוספתא הובא דבריו בחידושי הגהות על הטור וכ"כ נמי בביאורי הגר"א ס"ק י"ב ועי' בנחל איתן שם שכ' מקור לדין זה מהירושלמי דמגילה והובא ברא"ש הל' תפילין דאיתא שם דתפילין קודמין למזוזה שכן נוהגין במפרשי ימים והולכי מדבריות ומשמע דאלו מזוזה אינה נוהגת במפרשי ימים ואם איתא דבית שבספינה חייבת במזוזה הרי מזוזה ג"כ נוהגת במפרשי ימים אלא ש"מ דבית שבספינה פטור מן המזוזה עכ"ד. וכ"כ בהגהותיו על הרמב"ם ביד איתן ועוד הביא שם סעד לד' הרמב"ם מדאיתא באהלות הובא בירושלמי עירובין וסוכה דאינו מביא את הטומאה דלא חשיב אוהל עכ"ד. וכ"כ בציוני מהר"ן על הרמב"ם שם דמקור דין זה הוא מהירושלמי דסוף מגילה

(ה) והחניות. עי' במקמ"ע ס"ק ל"ו מה שהביא ד' הדה"ח דיני מזוזה, וכ' עליו ונ' דאפי' כשחולק מקום הצר אינו גבוה י"ט יכול לקבוע שם כיון דחלל הפתח גובה י' ורחב ד' ומה בכך שהפצים עקום ול"ד למ"ש הט"ז סי' רפ"ז מהטור כשאין המזוזה ישרה דאבן נכנס ואבן יוצא וגם הדה"ח ע"כ מודה לחלק דאי דמי להתם לא יועיל גם קביעתו למעלה במקום הרחב עכ"ד

סעיף יד (ו) תקרה. עי' פ"ת ס"ק י"ג שהביא תשובת ארבעה טורי אבן סי' י"ד לענין מה שיש ברוב מקומות חדרים מקורים עם מזוזה ובסוכות פותחין הקירוי ומסככין בענפים והמזוזה קבועה בדלת ואחר הסוכות משליכין הסכך ומקרין עם הקירוי כמקדם והמזוזה כדקאי קאי אם יפה הם עושים או לא ודעת גדול א' דיש בזה משום תולמ"ה ע"כ צריך אח"כ ליקח משם המזוזה ולקבוע אותה מחדש ולברך עלי' כו' והרב בעהמ"ח חולק עליו חדא דמעולם לא יצא הסוכה הנ"ל מידי חיוב מזוזה דאי משום דסוכה דירת עראי הרי חדר זה דירת קבע כל השנה כו' ואין לפוטרה בשביל שאינו מקורה הרי דרכו בכך והוי כמו חצר ועוד דפסול תולמ"ה לא הוי אלא כשמתחלה נעשה בפסול אבל אם מתחלה נעשה בהכשר כחדר שחייב במזוזה אף שנפטר החדר כו' מ"מ כשנתקן אח"כ כשרה ואין בזה משום תולמ"ה עכ"ד וכ"כ בדה"ח דיני מזוזה דחייב במזוזה ועי' בתשו' סת"ם הל' מזוזה סי' א' שהביא ד' הארבעה טובי אבן והאריך הרבה בזה לענין תולמ"ה ומסיק דודאי פטור בימי הסוכות במזוזה וממילא אם הניחה כך צריך אח"כ לקובעה מחדש דלא לפסל מכח תולמ"ה מיהו נ' כיון דברכות אין מעכבות וס' ברכות להקל לא יברך עליו אבל חיוב הוא לחזור ולקבעה עכ"ד

סעיף טו (ז) וי"מ שפוטר. עי' ש"ך ס"ק כ"ה ועי' בדה"ח הל' מזוזה שכ' דאף לדעת הפוס' שאם אין דלת פטור ממזוזה אם קבעה כשהי' דלת ואח"כ נוטל הדלת וחוזר ותולה אותה אין בזה משום תולמ"ה דומיא דמותר לסגור ולפתוח הגגין שעל הסכך בסוכה כו' ול"א דכשפתחן אח"כ נפסל הסכך משום תולמ"ה שהרי כשסגר הגג נפסל הסכך עכ"ד וכ"כ בדע"ק ס"ק כ"ג ועי' בבית ארי' פ"ד אות ב' שהשיג עליו וכ' דל"ד דשאני גגין הללו דעומדים לפתות ולסגור בזמן הגשם בתחלת עשיות הסכך עשאו אדעתי' דהכי ול"ש בזה תולמ"ה משא"כ בדלת של ליטלה ולהחזירה תמיד נתנה א"כ י"ל דשייך בה כשהחזירה תולמ"ה ועוד דשאני התם דהגג הוי רק כיסוי ואטו מי נימא תפילין שנתנם לתוך הבתים של מתכת העשוי' להם לשמירה דיפסלו דכיון דכיסה עליהם הבתים הללו נפסלו וכשנוטלן אח"כ הו"ל תולמ"ה א"ו ל"ד דלכיסוי ולשמירה נעשה לכן לדינא צ"ע עכ"ד. ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' קל"ט שכ' דהנכון עם הדה"ח והאריך בזה ועי"ש עוד בבית ארי' פ"ז אות א' מ"ש ע"ד הט"ז. ס"ק י' שכ' דאפי' דרים שם כל היום פטורים כיון שאינם שם בלילה כו' והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בתשו' סת"ם הל' מזוזה סי' ה' מ"ש והאריך בזה ועי' בתשובת מהרי"מ סי' ט' שכ' להסתפק לענין בית שיש בה פתחים וסתם פתח אחד והטיח בטיט אם חייב להעמיד מזוזה באותה פתח שסתם כו' והאריך הרבה בזה ומסיק דפטור ממזוזה וכ' הגם היכא שהי' כבר בו מזוזה ונסתם הפתח אין לעקור בו המזוזה כיון דאף אם אח"כ פתח הפתח אין בו פסול תולמ"ה כיון דנעשה בעת חיוב המזוזה, וכמ"ש הפוס' לענין סכך פסול אבל להחמיר לקבוע מזוזה בעת סתימת הדלת אן להחמיר בזה כו' ע"כ שלא לקבוע מזוזה בעת סתימת הדלת עכ"ד יעוש"ה

סעיף כב (ח) השוכר כו'. עי' בתשובת רע"א סי' ט' שכ' להסתפק בהולך מביתו לעסקיו בשוק שטות תרבה ופעמים נוסע מעירו על איזה ימים דלכאורה הדין דכשחוזר לביתו יברך על המזוזה דהא בנתים שלא הי' בדירת ביתו לא הי' עליו חיוב מזוזה ומתחיל עתה חיוב חדש כו' ויהי' כמו יוצא מסוכתו כו' וכמו פשט טליתו כו' והניח בצ"ע ועי' במקמ"ע ס"ק נ"ט שכ' עליו דלית דחש לה. עוד כ' שם הגאון רע"א דנ' לדינא בשוכר בית שיש בה מזוזה דצריך לברך דהוי מצוה חדשה לו בבית זה כו' ואח"כ הביא ד' הברכ"י באו"ח סי' י"ט שכ' בפשיטות דא"צ לברך ועי' במקדמ"ע סי' רפ"ה וסי' רצ"א ס"ק ב' ובדע"ק ובגיה"ק ובמנחת חינוך מצוה תכ"ג ובמהר"ם שיק על המצות שם אות ב' ובחוט המשולש בחילוקים של הגאון ר' אליעזר יצחק סי' ח' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סימן רפח

סעיף ד' (א) בב' עורות. עי' בדע"ק ס"ק ב' שכ' דדוקא כשתפר אחר שכ' עמוד א' על עור זה ועמד א' על עור זה משא"כ כשתפר וכ"ש כשדיבק בדבק ב' עורות שנעשו כא' וכ' עליהם מזוזה שע"י דיבוק ה"ז כעור א' מעיקרא כדקי"ל בס"ת כו' עכ"ד ועי' בתשובת רע"א סי' רי"ג שכ' נמי לחלק כן ובאמת מבואר כן בב"ש סי' ק"ל ס"ק ח' דאם תפר קודם הכתיבה כשר להרמב"ם והטור כאן והגאון רע"א והדע"ק לא הביאו ד' הב"ש וכן תמה עליהם בהגהות דע"ק דאמאי לא הביאו ד' הב"ש ועי' בבית מאיר שם ובביאור מרדכי מהגאון ר' מרדכי בנעט ובחתם סופר חאו"ח סי' ה' ובתשובות בית אפרים חאו"ח סי' א' ובבית ארי' פ"ט אות ג' ובמגן גבורים באו"ח סי' ל"ב בשלה"ג שם ס"ק כ"ח מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בבית ארי' פי"א אות א' מ"ש ע"ד הט"ז ס"ק א' וכ' דכונת הש"ע הוא דהקדים