יד אליעזר חלק ב קס

דנשים פטורות לא מצינו למילף מצה מינה בגז"ש וכ' עליו דלא זכר דכבר הרגיש בזה הפ"מ סי' צ"ז ומסיק דדוקא ק"ו אין דנין מהל' אבל גז"ש דנין שפיר והביא ראי' לזה מלקמן פ"א דיליף תמיד מפסח בגז"ש דמועדו כו' וכ' דגם הפ"מ לא זכר דהקדימו בראי' זו הרמב"ן בס' המצות והביא ד' הצל"ח הנ"ל וכ' דלפ"ז א"ש ד' התוס' דכאן כמ"ש הפ"מ דה"נ מצינו בגז"ש זו דט"ו דילפי' מצה מסוכה דבר המפורש בה דהרי סוגיא זו אליבא דר"א קאזלא ובשבת קל"א יליף ר"א ט"ו ט"ו חג המצות מחג הסוכות לענין מכשירי מצוה שדוחין שבת כמו מכשירי סוכה כו' וא"כ שפיר כ' התוס' כאן אליבא דר"א דלשיטתי' ודאי הוי מצי למילף בגז"ש זו דט"ו מצה מסוכה למפטר נשים אע"ג דהוי הל' בסוכה כיון דבלא"ה יליף ר"א בגז"ש זו מצה מסוכה לענין מכשירין דמפורש בה עכ"ד. ובאמת בלא"ה לק"מ קושי' הג"ו על התוס' דהא דעת התוס' מנחות הנ"ל דבגז"ש שפיר ילפי' מהל' וא"צ לד' הצל"ח ושפיר ד' התוס' פסחים הנ"ל ועי' במהרש"א שם בפסחים מ"ש ע"ד התוס' ולפ"ד נמי לק"מ קושי' הג"ו על התוס' יעוש"ה. וראיתי באיל המלאים פ"ח אות ה' שהביא קושי' המראה כהן על התוס' מנחות דהא לפמ"ש רש"י שבת הנ"ל כו' דכל הי"ג מדות אין דנין מהל' כו' וא"כ איך יליף כתיבה כתיבה לענין שירטוט ממזוזה הרי שירטוט דמזוזה אמרי' דהוי הלל"מ עכקוש"י וכ' הוא ליישב עפ"ד הצל"ח הנ"ל כו' והשתא לפ"ז כיון דגז"ש כתיבה הוא לענין כתבה אגרת דפסולה א"כ ה"ה דאיכא למילף מינה דצריכה שירטוט וכ' אלא דצ"ע לפ"ז מהא דקידושין י"ז כו' דמאי פריך ונילף ריקם מראי' כו' והניח בצע"ג. ובאמת קושי' המראה כהן לק"מ דדעת התוס' מנחות הנ"ל הוא דגז"ש שפיר ילפי' מהל' וכן ס"ל להתוס' פסחים הנ"ל וא"צ ליישב עפ"ד הצל"ח ומה שהק' על הצל"ח מהא דקידושין י"ז לק"מ לפ"ד העצמות יוסף הנ"ל דהך גז"ש לא הוי גז"ש גמורה אלא גילוי מלתא בעלמא ואח"כ הביא שם ד' המחנה ראובן בפסחים פ"א שכ' דד' רש"י הנ"ל תליא בפלוגתא דר"מ ור"י במכות י"א הנ"ל כו' וכ' דא"כ י"ל דרבא בפסחים הנ"ל ס"ל להלכותיהן נמי הוקשו ושפיר יליף גז"ש מועדו להכשיר בתמיד כהן שנטמא בטומאת התהום וכ' ליישב בזה קושי' התוס' הנ"ל דאמאי לא נימא דס"ת בעי שירטוט כו' והאריך בזה. ובאמת מהא דמכות הנ"ל בלא"ה לק"מ על רש"י והמבוא התלמוד והס' הכריתות הנ"ל לפמ"ש הצל"ח ביצה ז' ב' ד"ה שיעורו דהיקש עדיף משאר י"ג מדות ולכך לא חשיב ר"י בכללי י"ג מדות דהיקש הוי כמפורש בהדיא ואף רש"י ס"ל דהיקש שפיר ילפי' מהל' עכ"ד וכ"כ בנחל איתן פ"ה מהל' יסוה"ת הל"ח דבהיקש דנין מהל' ולא הביא ד' הצל"ח שכבר הקדימו בזה וא"כ בהא דמכות הנ"ל הוי היקשא מתפילין שפיר ילפי' מהל' ולק"מ קושי' הנ"ל ושפיר ד' רש"י והמבוא התלמוד והס' הכריתות ובזה מיושב נמי קושי' הגהות הרש"ש בבכורות ט"ז א' דקא' לאקושי דבר הבא ממע"ג כו' שהק' ע"ד רש"י והרי הכא ילפי' בהיקשא מחטאות המתות דהלל"מ ולפ"ד הצל"ח והנחל איתן לק"מ דבהיקש שפיר ילפי' מהל' אף לד' רש"י הנ"ל ועי' בבאר יעקב שם שכ' נמי כן והאריך בזה ובכלל י"ג שם מ"ש והאריך בזה. ועי"ש עוד בבאר יצחק ובחקרי הלכות שם מ"ש והאריכו בזה ובאמת מבואר במס' סופרים פ"א הל' א' דהלל"מ שכותבין ספרים על עורות בהמה טהורה כו' ותופרן בגידין וכורכן בשערן הרי מבואר להדיא דאף בס"ת הוי הלל"מ דתופרין בגידין וכן מבואר להדיא בירושלמי פ"ק דמגילה דאף בס"ת הוי הלל"מ דתופרן בגידין וא"כ בלא"ה לק"מ על רש"י והמבוא התלמוד והס' הכריתות הנ"ל מכאן דשפיר י"ל דס"ל דאף בגז"ש והיקש אין למדין מהל' והא דפסקי' כאן דאין תופרין ס"ת אלא בגידי בהמה טהורה היינו עפ"ד המס' סופרים והירושלמי הנ"ל דאף בס"ת הוי הלל"מ דאין תופרין אלא בגידין ולא מד' הגמ' דמכות הנ"ל. וכן ראיתי בבאר הגולה ס"ק א' שציין טל הא דמס' סופרים ולא על הא דמכות הנ"ל ועי' בביאורי הגר"א ס"ק א' שהביא ד' הירושלמי הנ"ל ועי"ש עוד בנחל אשכול אות ג' מ"ש ליישב עפ"ד הירושלמי קושי' הערוך לנר במכות שם למ"ד דילפי' ס"ת מתפילין לענין גידין נילף נמי מנייהו דפסול בס"ת של"כ ולהירושלמי ניחא בגידין נמי לא ילפי' מתפילין אלא מהלל"מ וכ' עוד ב' תי' ליישב קושי' זו יעוש"ה

(ב) או תי'. עי' בבני יונה שנסתפק אם מותר לתפור בגיד הנשה ועי' באיל המלאים פל"ד אות א' שכ' דנ' דומיא דחלב דהתורה אמרה יעשה לכל מלאכה ומבואר בפסחים כ"ג דמותר למלאכת גבוה משמע שכל מלאכת. גבוה ואע"ג דגם למלאכת גבוה צריך להיות מן המותר בפיך א"כ ה"ה גה"נ ועוד דברייתא במס' סופרים פ"א הל' א' סתמא קתני ונתפרין בגידין משמע בכל גידין דאל"כ הו"ל לברייתא לפלוגי ועי' באו"ח סי' ל"ב שכ' דאין לוקחין גידין מעכו"ם דחיישי' שמא של בהמה טמאה הם משמע דלגה"נ אין לחוש משום דשרי וכן מבואר מד' המג"א שם ס"ק ס"ו עכ"ד. ועי' בחתם סופר חאו"ח סי' ל"ט שכ' דנוהגין סופרים היתר לתפור בגה"נ אע"פ שהוא מהאסור בפינו והביא כי מורו הגאון מיחה בידם מ"מ מבואר דהעיקר תלוי במין הבהמה אם הוא מותר או אסור בפינו וא"כ הכל תלוי במה שהיא חי' טמאה עכ"ד ולא הביא האיל המלאים ד' רבו החתם סופר אלו ועי' בגיה"ק ס"ק ב' שהאריך בזה ופ' נמי דמותר לתפור בגה"נ והביא ד' החתם סופר יעוש"ה

(ג) כל היריעה. עי' באיל המלאים שם אות ב' ג' מ"ש והאריך בזה ובאות ד' שם הביא ד' הנו"ב מהדו"ת חאו"ח סי' ג' שכ' דאפי' בדבר שהוא תשמיש קדושה צריך להיות מן המותר בפיך וא"כ המטלית והדבק שהם נעשים לחנקה לא גרע מתשמישי קדושה וצ"ל מן המותר בפיך אמנם נ' דדוקא תשמישי הצריכין משא"כ המטלית הזה א"צ והוא עושה מעצמו לחיזוק יותר וא"כ שפיר כיון דא"צ לאו בכלל תשמישי קדושה מקרי וא"צ להיות מן המותר בפיך וכ' דעכ"פ מזה נ' דודאי קולמוס שכותבין סת"מ צריכין להיות ממין טהור דודאי עכ"פ הוי טוב יותר מתשמישי קדושה ונפשט ספי' דדבר שמואל סי' קס"ד כו' עכ"ד ועי"ש עוד פל"ז ובדע"ק ס"ק ד' ובגיה"ק ס"ק ד' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סימן רפ

סעיף א (א) בהג"ה אם נחסר. עי' ש"ך ס"ק ז' שהביא ד' הב"ח ומהרי"ק לענין מה שנהגו לטלות במטלית על נקבים ביריעה קודם התחלת כתיבת הס"ת ואח"כ כותבין על הטלאי כו' אי יש להתיר ועי' בחידושי רע"א שהביא ד' הגן המלך שכ' דאם נכתב על הטלאי ואח"כ דיבק הטלאי לס"ת או לאחר שנכתב על הדיבק הטלאי נתפרק הדיבוק אינו מועיל לדבקו שנית דהוי לגבי ס"ת תעשה ולא מן העשוי כו' וכן הביא הגליון מהרש"א ד' הגן המלך אלו ומ"ש דאם לאחר שנכתב כו' א"מ לדובקו שנית דהוי תולמ"ה עי' במג"א סי' ט"ו ס"ק ג' דמוכח דס"ל דבכה"ג לא הוי תולמ"ה הובא דבריו בחידושי רע"א לקמן סי' רפ"ט סעי' ה' וצ"ל דס"ל להגה"מ הנ"ל כמ"ש בתשו' מהר"א ששון בסופו הובא בחידושי רע"א שם דס"ל לגבי מזוזה דאף בכה"ג הוי תולמ"ה ועיקר הדין של הגה"מ דלגבי ס"ת דרשי' תולמ"ה הוא דבר חדש ולא מצינו בשום מקום בש"ם דדרשי' הכי