יד אליעזר חלק ב קנ

בזה ומסיק וכ' לכך סוב ונכון לפרש בכתבי הקודש בתחילת כתיבתן ולומר שיכתוב הכל לשם תורת ישראל ולשם תפילין ומזוזות והאזכרות יכתוב לשם קדושה עכ"ל הרי שכ' אף לגבי כתיבת סתו"מ לכך סוב ונכון לפרש כו' ולא הוי עיכובא דלא כהמחבר כאן גבי ס"ת ולא כהמחבר בסי' ל"ב סעי' י"ט הנ"ל גבי תפילין וד' המחבר כאן ובסי' ל"ב הוא מד' הסמ"ג הנ"ל דמחלק בין עיבוד לכתיבה ובין ס"ת לתפילין ולענין טוי' בחוטין של ציצית כ' המחבר באו"ח סי' י"א סעי' א' דצריך שיהי' טוין לשמן שיאמר בתחילת הטוי' שהוא עושה כן לשם ציצית או שיאמר לאשה טוי לי ציצית לטלית והוא מד' המרדכי בהל' קטנות פ' התכלת סי' תתקמ"ט ומשמע דהוי לעיכובא וצ"ל משום דבעי טוי' לשמן מדאורייתא כמבואר בסוכה ס' א' ובמלחמות והר"ן הנ"ל והוי כמו כתיבה בס"ת דהוי לעיכובא להרא"ש והסמ"ג הנ"ל ולענין גט אי בעי' שיאמר בפי' בפני עדים שיעשנו לשמה עי' בספרי דברי אליעזר סי' קל"א ס"ק ו' מ"ש בזה והבאתי שם ד' התוס' בע"ז כ"ז א' ד"ה וכי היכן דס"ל דפסול בדיעבד כשלא אמר בפיו שכותב לשמה וד' התו"ג שם וד' החתם סופר באה"ע ח"ב סי' ט' יעוש"ה. וכעת ראיתי בחידושי הרי"מ בגיטין ר"פ כל הגט שהק' נמי קושי' הגאון רע"א הנ"ל מסעי' ח' על סעי' י"ש וכ' ליישב דאפשר משום דיש פוס' דא"צ עיבוד לשמה ע"ש בב"י אף שדחם מהלכה וכ' דמ"מ צ"ע

(ה) לשם ס"ת. עי' בתשובת רע"א סי' ב' שכ' ששאל לסופרים איך נוהגים ליקח בכתיבת גיטין מהקלפים המעובדים לשם ס"ת דהוי הורדה מקדושה לחול וזהו אסור אפי' בהזמנה דבגוף הקדושה הזמנה מלתא היא כו' הן לכתוב תפילין על קלף המעובדים לשם ס"ת אף דהוי הורדה מקדושה תמורה לקדושה קלה נ' לכאורה דשרי מדקא' במנחות ל"ד ב' ולמ"ד הזמנה מלתא דאתני עלי' מעיק רא וקשה הא בגוף הקדושה לכ"ע הזמנה מלתא היא כו' וצ"ל דמ"מ לדידן דקי"ל בעלמא לאו מלתא גם בגוף הקדושה דמלתא היא לא תמור ב"כ לאסור להורידו לקדושה קלה כו' אבל לכתוב גס שהוא הורדה לחול זהו ודאי אסור והגידו לי שבשעה שמניחין העורות בסיד או שיהא מעובד לשם ס"ת או תפילין ומזוזות וגיטין כפי מה שיבחרו אתרי כן ואמרתי להם שמה שהם חושבים לתקן בתנאם למען שאותו קלף שיקחו לגיטין לא יהא נתעבד מעולם לשם ס"ת אינו נכון דהא אם נימא דהוי כמתנה בשעת עיבוד כו' א"כ מה שכותבים על קלפים אלו סתו"מ ל"ה מעובד לשמו דנצטרך לומר דזהו שכותב עליו ס"ת הוברר הדבר שנעבד לשם ס"ת והרי אנו קי"ל בדאורייתא אין ברירה ולזה הוריתי להם לעשות כך שיעבדו הכל לשם ס"ת ויתנו בתחלה שיהא בידם לשנות לכתוב עליו דברי חול דתנאי מהני בזה עכ"ד. ובסי' ג' שם הביא דכ"כ בעבודת הגרשוני סי' ס"ה וכ' דאפי' משום כתיבת תפילין צריך להתנות דבלא"ה אינו רשאי לכותבן על עור המעובד לס"ת דהוי הורדה וכיון דקי"ל כו' דבגוף הקדושה הזמנה מלתא היא ואסור להורידו לחול וה"נ אסור להורידו לקדושה קלה והביא ראי' ממנחות ל"ד ב' דקא' ולמ"ד הזמנה מלתא הוא דאתני עלי' מעיקרא הרי למ"ד הזמנה מלתא גם להורידו לקדושה קלה אסור וה"ה בגוף הקדוש לדידן והוא מתחלה הי' רצה להביא ראי' מד' הגמ' אלו להיפך ודחה זה וכ' אח"כ דנ' דאף דאנן קי"ל דבגוף הקדושה הזמנה מלתא היא היינו למאי דקי"ל בע"ע ירידתה לנחל איתן אוסרתה ילפי' מינה דבגוף הקדושה הזמנה מלתא הוא אבל למ"ד דעריפתה אוסרתה גם בגוף הקדושה הזמנה לאו מלתא היא ומש"ה שפיר אמרי' למ"ד מלתא היא דהא גם בגוף הקדושה לאו לכ"ע מלתא היא. ואולם הא באמת סוגיא דסנהדרין כו' תמוה דהא רבא ס"ל בכריתות דעריפתה אוסרתה וא"כ גם בע"ע הזמנה לאו מלתא כו' ונ' דהך דבגוף הקדושה הזמנה מלתא לאו דכ"ע היא ותליא בפלוגתא דר"י ור"ע בע"ז נ"א ב' דלר"ע כו' הדין דבגוף הקדושה מלתא היא אבל לר"י כו' וא"כ אם גם ע"ע עריפתה אוסרת ממילא בכ"מ בגוף הקדושה ג"כ לאו מלתא ושפיר אמרי' ולמ"ד הזמנה מלתא היא וקיימינן כסברא הפשוטה כעה"ג דבגוף הקדושה לדידן הוי כמו למ"ד הזמנה מלתא בעלמא דאסור להוריד לקדושה קלה עכ"ד. הנה מ"ש דהסופרים שמעבדים עור לשם סת"מ כשמתנים אם ירצו לשנות לכתוב על הקלף נש פסול כו' משום דקי"ל דאין ברירה בדאורייתא לא ידענא מאי קא' דהא לפ"ד הרמב"ן בחידוש ו ר"פ כל הגט והובא בר"ן שם שכ' וז"ל דפלוגתא דברירה הא דוקא במתנה על ב' דברים כגון האו' לאיזו שתצא בפתח תחלה שהוא מתנה על זו ועל זו וכן האו' ב' לוגין שאני עתיד להפריש כו' שהוא מתנה על כל ב' לוגין שבחביות וכן אם בא חכם למזרח עירובי למזרח למערב עירובי למערב אבל במתנה על דבר אחד בלבד כגון האו' כתוב גש לפ' אשתי אם תצאו בפתח תחלה וכן האו' אם בא חכם למזרח יהא עירובי עירוב ואם לאו יהא בטל מהני אפי' למאן דל"ל ברירה וה"ט דגיטא דש"מ דמהני כו' עכ"ל וא"כ אם ארצה אכתוב עליו ס"ת ואם ארצה אכתוב עליו גט ל"ש בזה ברירה דבגט שהוא דבר חול א"ל שום קביעות מחשבה והוי כמו שמתנה רק על דבר א' דל"ש ברירה לד' הרמב"ן. וכן ראיתי בישועות ישראל בחו"מ סי' ס"א בעי"מ ס"ק ג' ובהשמטות שם ובעונג יו"ט חאו"ח סי' ה' שהק' כן על הגאון רע"א מד' הרמב"ן והאריכו בזה ואח"כ דחה העונג יו"ט זה וכ' דהכא שייך שפיר ברירה דהתם גבי כתיבת גט לשמה הרי גט שנכתב לשם אשה יכול לעשות בו מה שירצה דגט אין בו קדושה וא"צ להתנות שאם לא ירצה לגרש לא ירד עליו תורת גט ולהכי לא אכפת לן מידי במה שאו' שאם לא ירצה לא יגרש שאם לא יגרש ויעש. ממנו דבר אחר אין בזה שום איסור וגם קביעות תורת גש לשמה לא פקע ממנו במה שאינו רוצה לגרש דאף דאינו רוצה לגרש חלה עליו תורת גש לשמה רק שאינו מגרש מחמת שאינו רוצה להכי לא אכפת לן במה שאמר אם ארצה מגרש ואם לא ארצה לא אגרש ואין בזה חשש ברירה משא"כ בעיבוד עור דעור שנתעבד לשם סת"מ אסור להשתמש בו דבר הרשות משום הזמנה ועור שנתעבד לשם צורך חולין אסור לכתוב ס"ת או תפילין הרי הדברים סותרים זא"ז שאם ישתמש לשם ס"ת צריך שיוקבע עיבוד לשם ס"ת ולא לדבר חול ואם ישתמש בו דבר חול צריך שיתבשל קביעות לשם ס"ת מפני שאסור לכתוב דבר חול על עור שנתעבד לשם קדושה א"כ הדברים סותרים זא"ז ואם מתנה שירצה להשתמש בו דבר הרשות אז לא ירד עליו תורת קדושת הזמנה לשם ס"ת כדי שיהא בידו לעשות בו דבר חול ה"ז ברירה גמורה ואסור למ"ד אין ברירה עכ"ד ודבריו נכונים ועי' בס' ראשי בשמים חאו"ח סי' ג' שכ' נמי כן דהכא כיון שהדברים סותרין זא"ז כו' מקרי שפיר מתנה על ב' דברים כאחד ושייך לדין ברירה למאי דקי"ל דאין ברירה וכ' עוד דאף אי נימא דאין חילוק ואף היכא דסותרים זא"ז אמרי' ברירה היכא דמתנה על דבר א' מ"מ לפמ"ש הרמב"ן דבדבר התלוי ברצון ל"א ברירה כו' וא"כ כאן דהתנאי שמתנה לקודש ולחול תלוי ברצונו אם ירצה יכתוב עליו ס"ת ואם ירצה ישנה לחול או לקדושה קלה ל"א ברירה גם להרמב"ן עכ"ד וא"כ שפיר ד' הגאון רע"א הנ"ל. ועי"ש עוד בישועות ישראל ובעונג יו"ט מ"ש ע"ד הרמב"ן והאריכו בזה ועי' בנודע בשערים ה"ב סי' א' שכ' דהכא הוי התנאי בשב וא"ת דהיינו במתנה דאם ירצה שלא יחול עליו הקדושה למען יכתבו עליו דברי חול דמותר דהוי כמו שמתנה ע"מ שלא ימחה אבא כו' והאריך בזה ולפ"ד יש לדחות ד' הראשי בשמים הנ"ל שכ' דהכא הוי דבר התלוי ברצון ועי"ש עוד מה שהשיג ע"ר הגאון רע"א שכ' דל"מ משעה ברירה מד' הירושלמי פ' כל הגט כו' אמר לאומן עשה לי ב' זוגין א' לקרקע וא' לבהמה עשה לי ב' מחצלות כו' עשה לי ב' סדינים כו' הרי אלו טמאים עד שיפרישם בטהרה ר"ש מטהר עד שיפרישם בטומאה כו' והנה לפי פסק הרמב"ם יחוד מספק הוי יחוד ושניהם מקבלין טומאה כן נמי במעבד סת"מ וגיטין