יד אליעזר חלק ב קמט

דס"ל דאסור לכתוב תפילין על עור איה"נ של ע"ז ועי' בס' איל המלאים פ"ה אות א' שתמה עליו דהרי הדין הלז מבואר להדיא במס' סופרים פ"א הל' ב' מכאן שכותבין על עורות נבלה ועל עורות ערפה ואין חוששין שמא עורות לבובין הן מבואר להדיא דעל עורות לבובין בודאי אסור לכתוב עליהן סת"ם וכן נ' עיקר לדינא דאסור לכתוב סת"ם על עור איה"נ של ע"ז וכ' עוד שם דהא דתני בברייתא דאין חוששין שמא עורות לבובין הן היינו דליכא קרע עגול דאל"כ הא קי"ל כל שהקרע עגול אסורין כרשב"ג וכן פ' הרמב"ם פ"ז מהל' ע"ז הל' ג' עכ"ד. ועי' באמרי בינה סי' י"א מ"ש ע"ד הבכ"ש הנ"ל

(ב) ועוף כו'. עי' באיל המלאים פ"ה סי' א' אות א' שכ' לדקדק אמאי לא נקטה הברייתא ג"כ ע"ג עור עוף טהור דהרי לעיל אחר ר"ה כותבין תפילין ט"ג עור עוף כו' וכ' ואפשר דברייתא שייר עוף משום דקתני אח"כ ותופרן בשערן וכורכן בגידין וזה שייך דוקא בגידי בהמה וחי' אבל לא גידי העוף. וכן העלה בנו"ב מהדו"ת חאו"ח כי' ב' וכ' דיש מכאן ראי' לדבריו והק' דאי גידי עוף אסורין לתפור בהם א"כ הא דפריך הגמ' בשבת כ"ח אהא דמשני ל"צ אלא לכורכן בשערן ולתופרן בגידין ופריך הא נמי הל"מ לשני דברייתא נקט לא הוכשרו כו' למעוטי גידי עף ולפמ"ש י"ל דהגמ' דייק מדנקט עור ואי למעוטי גידי עיף אתא אמאי נקט עור וגם מיושב בזה מה דאמר הגמ' מכות י"א דחד אמר ס"ת בגידי פשתן כשר דלהלכותיהן לא הוקשו א"כ מאי פריך דלמא הא קמ"ל הברייתא לא הוכשרו כו' היינו לתפירת ס"ת אלא עור בהמה טהורה דהיינו גידין להודיע דלהלכותיהן נמי הוקשו דה"א דלהלכותיהן לא הוקשו קמ"ל ולפמ"ש לק"מ דהגמ' דייק מדנקט הברייתא טור בהמה טהורה א"נ דמכ"ש דאי דק למעוטי גידי עוף אתא דלא הו"ל לנקוט עור דהוי טעינן דלמעוטי עור עוף אתא כו' והאריך בזה יעוש"ה

(ג) ואפי' עור. עי' כ"מ פ"א מהל' תפילין שכ' וכל הני אע"ג דגבי תפילין מיתנו מדא מינייהו נקט וה"ה לאינך דהא תנן אין בין ספרים לתפילין ומזוזות כו' ואית לן לקיומי האי כללא כל היכא דלא אשכחן שחילקו חז"ל ביניהם שבאותו דבר ושחילקו נחלק ביניהם לא בדבר עכ"ד. ובאמת מבואר להדיא בירושלמי פ' ח' שרצים הל' א' רבנן דקיסרין בשם ר"א עוף עורו מותר לכתוב עליו מזוזה הרי מבואר דגם מזוזה מותר לכתוב על עור עוף וכ"כ באיל החלאים שם סי' ב' דנעלם מהכ"מ ד' הירושלמי והביא נמי ד' הגמ' בכתובות ק"ג ב' דר"ח צד טביא וכ' עלייהו ה' חומשי תורה הרי מבואר להדיא דמותר לכתוב ס"ת ע"ג עור חי' ולאו דוקא תפילין ולא הוי צריך הכ"מ להביא ראי' מהא דאין בין והביא ד' יד אלי' סי' ב' שנסתפק בטמאה שנולדה מן הטהורה אי עורה אסור לתפילין וכ' די"ל דאסור עכ"פ משום אחלופי דמצינו הרבה פעמים בש"ס דחששו לאחלופי דהרואה שעושין מעורה תפילין יטעה ויאמר דמותר לעשות מעור טמאה סת"ם כיון דעורה דומה לטמאה וכ' ליישב בזה קושי' הרשב"א שבת כ"ח ב' כו' והאריך בזה. ואח"כ הביא ד' המג"א סי' ל"ב ס"ק נ' בשם תשובת מ"ע דעור העוף קודם לחי' ולבהמה והק' מד' הגמ' שבת ק"ת כו' והאריך בזה ובאות ב' שם מ"ש לענין עורות דגים ועורות עוף והאריך בזה יעוש"ה

(ד) שיאמר כו'. וכ' הש"ך ס"ק ג' שיאמר כן בפירוש ולא במחשבה לחוד כו' ולקמן סי' רע"ד סעי' א' כ' המחבר לענין כתיבת ס"ת דצריך שיאמר הסופר כשיתחיל לכתוב ספר זה אני כותב כו' וכ' נמי הש"ך שם ס"ק א' היינו שיאחר כן בפירוש ולא סני לי' במחשבה כו' ובאו"ת סי' ל"ב סעי' ח' כ' המחבר טוב להוציא בשפתיו קודם העיבוד שהוא מעבדו לשם תפילין או לשם ס"ת ובסעי' י"ט שם כ' המחבר בתחילת הכתיבה יאמר בפיו אני כותב לשם קדושת תפילין והוא מד' הרא"ש הל' ס"ת סי' ג' שכ' וז"ל והר"ר ברוך נסתפק אם צריך להוציא בשפתיו שהוא מעבדו לשם ס"ת או לשם תפילין או סגי במחשבה וכן גבי כתיבת סתו"מ וכן גבי כתיבת הגט דבעי' לשמה אי סגי במחשבה לפי שמצינו פיגול דכתיב בי' לא ירצה ובעי' דבור זבחים כ"ז א' ותרומה ניטלת בלא דבור רק במחשבה תרומות פ"א ובשליחות יד כתיב על כל דבר פשע והחושב לשלוח יד בפקדון חייב הלכך טוב הוא להוציא בשפתיו בתחילת העיבוד ותו ל"צ וכן כשמתחיל לכתוב ס"ת יאמר ס"ת זה אני כותב לשם קדושת תורת משה ותו ל"צ עכ"ל ועי' בחידושי רע"א באו"ח שם סעי' י"ט שכ' משמע דהוי לעיכובא וכדנ' מהג"ה ולעיל סעי' ט' כ' וטוב להוציא בשפתיו ועי' ביו"ד סי' רע"א וסי' רע"ד וצ"ע עכ"ד. ובאמת מבואר כן בד' הרא"ש הנ"ל כהמחבר דגבי עיבוד כ' טוב הוא להוציא בשפתיו כו' וגבי כתיבה כ' יאמר ס"ת זה אני כותב כו' דמשמט לעיכובא וצ"ל דס"ל להרא"ש לחלק בין עיבוד לכתיבה דהא מבואר ברמב"ן סוכה ט' ובחידושי הר"ן סנהדרין מ"ד דילפי' דס"ת בעי' לשמה משום דכתיב כתבו לכם דרשי' לשם עשי' לשמה ותפילין ילפי' מס"ת והיינו דוקא בכתיבה ולא בעיבוד דבעיבוד אינו אלא מדרבנן וכיון דבעי מדאורייתא כתיבה לשמה כ"כ החמירו חז"ל אף על עיבוד משום חיבור מצוה. וכ"כ באמרי בינה חאו"ח סי' י"א דהא דצריך עיבור לשמה אינו אלא מדרבנן והוכיח כן מד' הרמב"ן והר"ן וכיון דלגבי עיבוד אינו אלא מדרבנן מש"ה ס"ל להרא"ש דלא הוי עיכובא וכ' רק דטוב שיוציא בשפתיו אבל לגבי כתיבה דבעי' לשמה מדאורייתא ס"ל להרא"ש דהוי עיכובא מש"ה כ' דצריך שיוציא בשפתיו ולק"מ קושי' הגאון רע"א בסי' ל"ב מסעי' י"ט על ספי' ח' הנ"ל. אך קשה מד' המחבר כאן בס"ת שכ' דגם בעיבוד בעי' שיאמר בתחילת העיבור אני מעבד לשם ס"ת ומשמע דהוי לעיכובא ומהא דסי' ל"ב סעי' ח' גבי תפילין משמע דלא הוי עיכובא בעיבוד ומד' הרא"ש הנ"ל משמע דאין חילוק בין ס"ת לתפילין לענין עיבור דבתרוייהו לא, הוי עיכובא לענין עיבוד ובסמ"ג בח"ע מ"ע כ"ה כ"ה וז"ל וצריך שיאמר בפירוש שנותנים בעיבוד לשם דבר שבקדושה וכתיבה נמי לשמה צריך מדאמר בפ' הנזקין נ"ד ב' אזכרות שבו לא כתבתי לשמן ורצה לפסול ס"ת והשיבו נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת ומסתמא משמע דצריך לכתוב לשמה ואמרי' נמי בפ' השולח מ"ה ב' גבי רשב"ג כו' עיבוד לשמה בעי כתיבה לשמה לא בעי לכן כשיכתבם צריך שיאמר בפירוש בתחילת הכתיבה שיכתוב הכל לשם תורת ישראל ואזכרות שלו לשם קדושה. כי שמא אין די במחשבה וכן בגט שצריך לשמה צריך אמירה עכ"ל, הרי דס"ל גבי ס"ת דגם בעיבוד צריך שיאמר בפירוש שנותנם לשם דבר שבקדושה וכמ"ש המחבר כאן והתם קאי הסמ"ג אס"ת ובמצוה כ"ב כ' הסמ"ג וז"ל וגם צריכין עיבוד לשמן כרשב"ג כו' וצריך כתיבה לשם קדושה ולא סגי במחשבה עכ"ל. וגבי עיבוד לא כ' דלא סגי במחשבה ומשמע דס"ל דגבי עיבוד סגי במחשבה וא"צ שיאמר בפירוש והיינו כמ"ש המחבר בסי' ל"ב דמחלק בין עיבור לכתיבה ובס' התרומות הל' ס"ת סי' קצ"ב כ' וז"ל ומשפט העיבוד שפי' למעלה כשנותן העורות לעיבוד שצריך לפרש לשם לכתוב בהם דברי קרושה אך מסופק אי סגי במחשבה או אם צריך דבור לאמר לומר בפירוש לעשות בהם דבר קדושה אני נותן עורות אלו בעיבוד וכן בשעת כתיבת תפילין או מזוזה או ס"ת צריך שיאמר בפירוש לשם כו' וקדושה אני כותב וא"כ הוא שצריך דבור בפי' בשביל כך לא יצטרך לומר על כל אות ואות אלא בתחלה יאמר שיכתוב הכל לשמה כמשפט וכן גבי גט שצריך לשמו אם לא סגי במחשבה אלא בדבור צריך שיאמר בפי' בפני עדים בתחילת כתיבה שיעשנו כולו לשמה כו' והאריך