יד אליעזר חלק ב קכ

שכבר הקדימו בראי' זו מהא דמעילה ואח"כ הק' הבא"י ע"ז מד' התוס' שבועות כ"ט א' ד"ה שבועה כו' וכ' ליישב והאריך בזה ועי' באמרי בינה דיני נדרים סי' ח' שכ' נמי כהחתם סופר והביא ראי' מהא דמעילה הנ"ל וגם הק' מהא דשבועות כ"ט הנ"ל וכ' ליישב כעין ד' הבא"י ועי' בס' חקרי הלכות פי' ה' שהביא ד' הבא"י ודחה ראיתו מהא דמעילה הנ"ל בו' וכ' דמ"מ י"ל כהחתם סופר והביא ראי' מבכורות ו' ב' דקא' וחלב בהמה טהורה כו' דמוכח כהחתם סופר מעיא וגם אחר שיחול עליו אי' בב"ח אנו צריכין לבוא לידי צירוף ואין לנו שיעור בפ"ע בזה לא אמרי' אי' ח"ע ח"ש כו' והאריך בזה ובסי' ו' שם מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בברוך טעם ובהפ"ב שם מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריכו ועי' בגינת וורדים כלל כ"ז מ"ש בזה ועי"ש עוד בחתם סופר מה שהק' מרפגה"נ כו' והאריך בזה ועי' בבא"י שם ובחקרי הלכות שם סי' ה' מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה ובסי' ו' שם מ"ש והאריך בזה ועי' בעצ"ל מה שתמה על הפליתי וכ' ליישב קושי' הפליתי כהחתם סופר והביא נמי ראי' מהא דמעילה ס"ז הנ"ל וכהברוך טעם והבא"י והאריך בזה ועי' בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' ל"ד שכ' נמי ליישב קושי' הפלתי כהחתם סופר והביא נמי ראי' ממעילה ס"ז והאריך בזה ובסי' ל"ה שם מ"ש והאריך בזה ולא ראה הבא"י ד' הב"א שכבר הקדימו בזה וגם העצ"ל לא ראה ד' החתם סופר והברוך טעם שהרי לא הביאם וראיתי ביד אלי' בח' הכתבים אות א' סי' ג' שהק' דלמה בבישול חלב בחלב פטור באכילה דא"א חע"א הא אתוסף דאסבה"נ ואפי' לשיטת התוס' חולין ק"א שכ'. דאיה"נ א הוי אי' מוסיף כו' מ"מ קשה הא אתוסף דאלו חלב אינו אסור אלא כד"א אבל בב"ח אסור אף שלכד"א כו'. ותו קשה הא אתוסף דבאכל ח"ז חלב וח"ז חלב שבשלו זע"ז חייב באכילתו משוה בב"ח כו' וגם הק' על הרמב"ם דפי' גבי חלב בחלב דאין בזה לא אי' כולל ולא אי' מוסיף ולא אי' ב"א דהא אכל חלב חי פטור נמצא דלא חל חיוב מלקות דחלב עד שנתבשל ואז ג"כ חל אי' בב"ת כו' עכקוש"י והאריך בזה. הנה מה שהק' דהא אתוסף דאסבה"נ לא ראה ד' הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל שהק' קושי' זו ומיושב ומה שהק' דהא אתוסף שאסור אף שלכד"א כבר הק' זו בפלתי ובישוי"ע והפלתי כ' ליישב קושי' וו וכן הברוך טעם כ' ליישב ומה שהק' דהא אתוסף דחל אח"ש כבר הק' נמי הפלתי והישוי"ע קושי' זו וכבר הבאתי ד' הפלתי והחתם סופר והברוך טעם והפה"ב והב"א והעצ"ל והבא"י והחקרי הלכות שכ' ליישב קושי' זו. וכעת ראיתי בשערי שמחה שער ז' בענין א"א הע"א סי' ט"ז שכ' נמי ליישב כן והביא ראי' מהא דמעילה ס"ז ולא הביא ד' החתם סופר והב"א הנ"ל ואח"כ דחה סברא זו והאריך בזה. ובסי' י"נ י"ד ובפתח השער שם ובעצ"ל לקמן סי' רל"ח מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריכו בזה ועי' בברית יעקב שם מ"ש והאריך בזה, ועי' בבית יהודה סי' פ"ז שהביא ד' הפ"ת שם ס"ק א' שכ' שדעת הרמב"ם דלוקין על הנאת בב"ח דלא כהמשל"מ כדעת הרמב"ם והק' על הרמב"ם מחולין קי"ג ב' המבשל חלב בחלב כו' לא דכ"ע א"א חע"א כו' ואם איתא דלקי אהנאת בב"ח ה"ל אי' מוסף כו' וכ' עליו דלא ראה ד' הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל שהוא בעצמו הק' קושי' זו והשיג על הפ"ת והאריך בדעת הרמב"ם אי ס"ל דלוקין על הנאת בב"ח או לא והעיקר נ' בדעת הרמב"ם דס"ל דאין לוקין וכדעת המשל"מ והלח"מ וכן הוא דעת הפר"ח באו"ת סי' תמ"ג ס"ק א' דדעת הרמב"ם דאין לוקין על הנאת בב"ח והאריך בזה ועי' בשעה"מ פ"ה מהל' יסוה"ת ובנחל איתן שם ובעה"ב בפתיחה להל' בב"ח אות ס"ז ובאמרי בינה דיני בב"ח סי' א' מ"ש והאריכו בזה. וגם מבואר להדיא בד' הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל דחלב בחלב אינו אסבה"נ לכל הפי' הנ"ל בד' הרמב"ם וכ"כ באמרי בינה שם. וראיתי בס' מהר"ם שיק על התרי"ג מצות מצוה קי"ד שכ' דגם להרמב"ם חלב בחלב אסבה"נ והאריך בזה ולא נהירא אלא העיקר בדעת הרמב"ם דס"ל דחלב בחלב אינו אסבה"נ וכמ"ש אך מד' הרשב"א בתה"א פ"א דכ' דהוי אי' מוסיף משמע דס"ל דאסבה"נ ועי' בפרמ"ג בפתיחה להל' בב"ח שהביא ד' הרשב"א אלו וכ' דכן משמעות המנ"י בההיא דחלב בחמאה וכ"כ הבית הלל בפירוש דאסבה"נ כו' וכ' אח"כ ועוד דביבמות ל"ג ב' איכא ב' לשונות ולחד תי' א"א חע"א למלקות ולחטאת משא"כ לקוברו בין רשעים ודאי דעבר ב' אי' ה"ה דאסבה"נ דודאי אי' בב"ח רביע עלי' אלא שאין לוקה ב' באופן שהמבשל בשר נבלה וחלב בחלב אסבה"נ מה"ת עכ"ד. הנה מ"ש דלהך תי' דאמרי' לקוברו בין רשעים גמורים אף דא"א תע"א חלב בחלב אסבה"נ היינו כעין ד' הפה"ב שם שכ' נמי דדין זה תליא בהא דלקוברו בין רשעים גמורים וכ"כ במהר"ם שיק שם דלפ"מ דאמרי' כו' דאפי' א"א חע"א נפ"מ לקוברו בין רשעים גמורים דהאי' חל עליו אלא דאין עונשים ואע"ג דר"ש פליג החם הא קי"ל בעירובין מ"ו ב' דהל' כר"י לגבי ר"ש עכ"ד ועי' בנו"ב מהדו"ק חאו"ח סי' ל"ה שכ' נמי לענין חשובה דהוי ב' אי' כיון דאמרי' לקוברו בין רשעים גמורים אף דא"א חע"א כו' ואף דלר"ש שם א"ל לקוברו בין רשעים גמורים מ"מ הל' כר"י לגב בי ר"ש עכ"ד. ועי' ברמב"ם פ"ב מהל' א"ב הל' ו' בהשגות הראב"ד שכ' וז"ל אלו הב' אינו אלא לקוברו בין רשעים גמורים עכ"ל הרי שפ' הראב"ד כהך תי' דלקוברו בין רשעים גמורים וכר"י לגבי ר"ש והפרמ"ג והנו"ב ומהר"ם שיק הנ"ל לא הביאו ד' הראב"ד אלו כמבואר להדיא דהוי ב' איסורים וכן ראיתי בערה"ב שם אות י"ג שהביא ד' הראב"ד והנו"ב אך כ' אבל ברמב"ם לא מצינו כלל שיאמר דבר זה בשום מקום כו' דאיכא איסורא דהרי נפ"מ טובא לענין דינא כגון בב"ח על נבלה דאע"ג דא"א חע"א מ"מ אסבה"נ דאי' מיהו איכא ועוד נפ"מ לענין חולה דאם יש לפנינו אי' א' ועוד שיש בו ב' אי' דאין להאכילו רק אי' א' כו' ולכן נ' דוה נאמר רק לענין בד"ש דאי' זה חמור טפי וקוברים אותו בין רשעים גמורים אבל שיהי' מזה איזה אי' ביד"א לא שמענו ולכן בב"ח על נבלה כיון דא"א חע"א אף אי' ליכא דהא לשיטת הרמב"ם בלא"ה אין לוקין על הנאה וכיון דכ' דאין אסבה"נ אף אי' ליכא עכ"ד הרי שהשיג על הפרמ"ג וס"ל נמי דדעת הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל דחלב בחלב אינו אסבה"נ וכמ"ש ועי' פרמ"ג באו"ח בפתיחה כוללת להל' פסח פ"ד ח"ב שכ' נמי דאף דא"א חע"א היינו לחייב ב' אבל מ"מ ב' אי' רביע עלי' כו' לקוברו בין רשעים גמורים והביא ד' הראב"ד הנ"ל והק' על הש"ך לקמן סי רל"ח ס"ק ה' שכ' דנפ"מ למי שנשבע על נבלה דאינה חל וכשהוא חולה אח"כ א"צ להתיר דאין השבועה חלה ש"מ דס"ל דא"א תע"א ואף ב' אי' אין רביע כלל והוא פלא בעיני וצ"ע לדינא עכקוש"י. ועי' בנר תמיד שם כ"ג א' שכ' ליישב עפ"ד הנו"ב מהדו"ק חאו"ח סי' ל"ו בהג"ה שכ' דמה שאמר בכ"מ הרי מושבע ועומד מהר סיני ולא אמר סתם והא א"א חע"א משמע דאי לאו מושבע ועומד הי' שבועה חלה דדוקא שבועה על שבועה אינה חלה. ולפ"ז י"ל דאין שבועה חלה על שבועה כלל דא"צ להתיר משא"כ בשאר אי' דאינה חל לחייב ב' ומ"מ ב' אי' איכא לקובר בין רשעים גמורים וכיון דמיירי שם בשבועה פריך דוקא בזה הלשון והרי מושבע ועומד ר"ל הוי כב' שבועות ולא חל כלל אף לקוברו בין רשעים גמורים מש"ה הך קושי' אולמי טפי וכ' דמזה יש לדקדק קצת הא דכ' הפרמ"ג ביו"ד סי' ק"ב מי שנדר שלא לאכול בשר זה מטרפה נוסיף עליהם אי' שיל"מ ונתעכב מהו מי אמרי' דלא בסל מחמת אי' הב' דהוי דשיל"מ א"ד דלא מל כלל אי' הב' דא"א חע"א ופשיט לי' מהא דכ' הצ"צ ביצת טרפה שנולד ביו"ט לא בסל כו', שוב ראיתי בתוס' יבמות לקוברו בין רשעים דהפי' אף דא"א חע"א היינו ללקוח ב' כו' אבל ב' אי' עביד עכ"ד ולפמ"ש אין ראי' דבשלמא באי' אמרי' לקוברו בין רשעים כו' אבל בכה"ג שנדר עיקר האי' הוא מחמת שבועה שנשבע על אי' טרפה וטרפה ג"כ מושבע ועומד הוא כמו ב' שבועות ולא חלה כלל וכ' אלא דהא גופי' טעמא בעי למה לענין שבועה קל שלא יהי' חל עלי'