יד אליעזר חלק א עו

ובמקדש מעט שם ס"ק ס"ז ס"ח מ"ש והאריכו בזה וזהו באין לה כיס אבל ביש לה כיס צ"ע להכשיר אף בהפ"מ ועי"ש עוד בערוגות הבושם שכ' דהיכא דמושרש יפה דהיינו כשהפיצול הוא משופע דק בראשו ועב בשרשו יש להכשיר וכהז"ש הנ"ל והאריך בזה וכ' דהז"ש מיירי בענין זה שכ' מושרש יפה כו' ופ' כן ועי"ש עוד בדע"ק ובס' מנחת הזבח כלל ג' דין זה ובעשרון שם אות ט' מ"ש והאריכו בזה ובס"ק י"ז כ' הדע"ק דבס' פיצול ס' יתרת הוי ס' דאורייתא והאריך בזה ובראש אפרים ס"ק ע"ז כ' דיש להכשיר בהפ"מ בס' פיצול ס' יתרת והאריך בזה ועי' במקדש מעט ס"ק ס"ז ס"ק ס"ט ובגידולי הקדש שם ס"ק י"ג מ"ש והאריך בזה ועי' במשמרת הקודש בקונטרס התשובות סי' כ' שכ' דאף לד' הדע"ק הנ"ל מ"מ בפיצול מקמא שיש בו סמפון כאונא יש להקל ולומר דהוי יתרת ולא פיצול עפ"ד הז"ש שכ' דבפיצול ליכא סמפון בתולדה והאריך בזה ועי' בחוי"ק שם מ"ש והאריך הרבה בזה ועי' בישוי"ע בפי' הקצר ס"ק י' שהביא ד' התב"ש שנסתפק לענין פיצול מקמא פחות מט"ד כו' וכ' דבהפ"מ אפשר להקל

סעיף ח (טו) חתוכה דאוני. עי' ע"ז ס"ק י"ד שהביא ד' רש"ל בשם הג"ה אחת מעשה דרינו"ס שהי' קרום פרוס על כל הריאה ולא מצאו בה חתוך דאונא ואומא וקלפוהו בנחת מן הריאה והיתה שלימה כשאר ריאות והכשירו חכמי אסטרייך ועי' בתב"ש סעי' מ"ב ולקמן סי' ל"ט סעי' ע' דס"ל דצריך בדיקה בנפיחה כו' והוי ריעותא ועי' בערוגות הבושם ס"ק ז' שכ' דמש"ה ל"א בזה כל יתר כנ"ד דהא אמרי' רק דיתר א' כניטל א' כו' והוי רק כניטל עור א' ונגלד עור א' כולו קי"ל דכשר כו' ולפ"ז ניחא מה דהוי ריעותא וצריך בדיקה בנפיחה דהא בנגלד עור א' הוי ריעותא וצריך בדיקה כו' אך אם אין הקרום פרוס על כל הריאה אף אי נימא דיכ"נ והוי כניטל קרום הריאה באותו מקום מ"מ לא יהי' אלא כנגלד פורתא דג"כ לא הוי ריעותא לכך לא מחזקינן הקרומים הנמצאים במקצת הריאה לריעותא כלל כו' וכ' עוד תי' דאמאי ל"א בזה כל יתכנ"ד כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בישוי"ע בפי' הקצר ס"ק י"ב שכ' ע"ד התב"ש הנ"ל שכ' שם דאם לא נפחוהו טרפה אף בדיעבד דיש מקום עיון אף לדידן שאין אנו בקיאין בבדיקה במקום שהבדיקה מעכבת מ"מ מתירין בבשר בלוי וכ"נ מלשון הש"ע שם וכ' דאי בא מעשה לידי הייתי מתיישב בדבר עכ"ד ועי"ש עוד בערוגות הבושם לקמן סי' ל"ט ס"ק ת' ובספרו שם ארי' חיו"ד סי' ז' מ"ש והאריך בזה ועי' בעצי לבונה מ"ש בענין מה שקורין סטרונע או זייגער או שטערין או שפיגלך והאריך הרבה בזה יעוש"ה

(טז) בהג"ה האונא התחתונה. עי' ש"ך ס"ק מ"ה שהביא בשם רש"ל שכ' דשום סימן לא יועיל להוכיח שדביקות האונות אה"נ דדבוקות הן ומש"ה פסולה דדמי לאופתא ולא יצא מכלל אופתא אלא בהיכר סדק כו' וכ' דאולי הרש"ל לא קא' אלא כשכל האומא דבוקה אבל כשהריאה כתיקונה אלא שתי אונות דבוקות וכה"ג אפשר להכשיר ע"י סמפון כו' וכיון שיש סמפון נ' שהיתה אונא בפ"ע אלא דסרוכה בכסדרן כו' עכ"ד ועי' במקמ"ח שהק' על הש"ך דהא דעת הרש"ל הוא להיפך דעדיף יותר כשהיא דבוקה כולה יחד מהיכא דהריאה כתיקונה ורק ב' אונות דבוקות וכמו שהביא בעצמו ס"ק מ"ד דדעת הרש"ל דבאופתא מהני היכר סדק אבל כשב' אונות דבוקות יחד לא מהני היכר סדק וכ"ש דאינו מועיל היכר סמפון ונהי דמסקנת הש"ך דאינו משמע כן ברש"ל תמה מה עלה בדעת הש"ך כן הלא ההיפך מבואר ברש"ל עצמו דגרע יותר ב' אונות דבוקות יחד מהיכא דכל הריאה דבוקה ע"כ קושי' והניח בקושי' ובאמת לק"מ וכמ"ש בעצי לבונה דדוקא בהיכר סדק ס"ל להרש"ל דעדיף טפי כשכולה דבוקה דחזינן דהכי רביתייהו אבל באונא א' או ב' הוא חסרון באונא ולא מועיל היכר סדק לאפוקי מידי חסרון אבל בהיכר סמפון הוא להיפך דבב' אונות כיון דיש סמפון בכל א' לא הוי חסרון באונא ולאופתא נמי לא דמיא לכן כשר משא"כ בכולה דבוקה אף דלא הוי חסרון מ"מ דמיא לאופתא וטרפה אבל בהיכר סדק עדיף טפי בכולה דבוקה דאינו דומה לאופתא וסמפון לא מהני בזה ובב' אונות הוא להיפך דסמפון מהני דלא הוי חסרון והיכר סדק לא מהני מטעם חסרה האונא כו' וכן נ' קצת ראי' מד' הרמ"א דבהיכר סדק כ' ויש לסמוך עלייהו בהפ"מ ואח"כ כ' האונא התחתונה כו' ואפי' היכר ע"י סמפון הרגיל להיות מהני משמע אפי' בלא הפ"מ והיינו מטעם הנ"ל דבהיכר סדק בב' אונות יש סברא דהוי חסרון דאינא לכך צריך הפ"מ כו' משא"כ בשאר סימנים והיכר סמפון בב' אונות כו', א"כ תו לא הוי חסרון כלל כיון דיש לכ"א סמפון הרגיל כו' לכן כשר אף בלא הפ"מ אבל בכולה דבוקה לא מהני היכר סמפון דדומה לאופתא והיכר סדק מהני לכ"ע דהכי רביתייהו ולא הוי חסרון כלל וגם אינו דומה לאופתא דחזינן היכר סדק כ"ש וכשר לכ"ע עכ"ד ודבריו נכונים ולק"מ קושי' המקמ"ח הנ"ל ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ה' ובד"ח מ"ש בזה יעוש"ה

סימן לו

סעיף א (א) זה בלא זה עי' פלתי ס"ק א' שהק' דלמה לא חיישי' דקרום העליון נתרפא כמו בושט לעיל סי' ל"ג דחיישי' שמא הבריא כו' ותי' או דל"א נתרפא רק בקרום החיצון מן הושט או דבשאר מיני טריפות דאמרי' נשחטה הותרה ל"א הבריא דלא שכיח רק בושט דהוי ס' בשחי' ול"ש נשחטה הותרה עכ"ד ולפמ"ש בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב דבספק ניקב הושט לא מקרי ס' בשחי' והארכתי הרבה בזה יעוש"ה א"כ ל"ל כתי' הב' אלא כתי' הא' הנ"ל דל"א נתרפא רק בקרום החיצון מן הושט ולפמ"ש הפר"ח לעיל סי' ל"ג ס"ק י"ז להביא ראי' דבכל הטריפות לא חיישי' שמא הבריא דאל"כ היכי סמכינן אנפיחה היכא דאיכא ריעותא בריאה ניחוש שמא ניקב והעלה קרום והביא דכ"כ הר"ן במתני' דהמסס וב"ה שניקבו לחוץ כו' והכי מוכח בש"ס בנ"ד שאין לנו בעריפות אלא כפי מה שבאים לפנינו ולפי' אין לחוש כלל לשמא נתרפא ומפ"ז פ' דלא כהרמב"ם שם ולפ"ד לק"מ קושי' הפלתי הנ"ל דל"ח שמא הבריא ועי' בתב"ש שם ס"ק י"ג שהשיג על הפר"ח וכ' דבשאר אברים ל"ח שמא נתרפאה דמנכר דנעשה מקומו צלקת ובפרט בריאה ע"י ששואבת כל מיני משקה נעשה סרכא והי' ניכר וכ' על הפר"ח דאשתמטתי' ד' רש"י ביבמות ע"ו א' גבי קרום שעלה מחמת מכה כו' והאריך בזה וכן מבואר ביש"ש פא"ט סי' י' סברא זו דאם הי' נקב ונתרפא סרכא הוה משתכח נמי לק"מ קושי' הפלתי הנ"ל דמש"ה ל"ח כאן שמא נתרפאה כיון דאין מקומו ניכר ועי' במקמ"ח שכ' ליישב ד' הפלתי וכ' שלא ראה ד' הרא"ש פא"ט סי' ל"ד שהביא ד' ר"ת להשיג על רש"י דמטריף בהמסס בניקב חצי העור דל"ח להבריא אלא בושט דפעיא בי' וגמדי לי' ולפעמים שחזר המחט לתוך הושט אבל בהמסס אם הבריא הי' המחט חוזר לתוכו וא"כ לק"מ כיון דבש"ע איתא דהיכא דניקבו זה שלא כנגד זה כשר וא"כ צ"ל דריאה לא דמיא לושט דל"ש בי' הך סברא דפעיא בי' וגמדי א"כ ל"ח שמא הבריא כמו בהמסס דאם הבריא לא הי' המחט חוזר לתוכו כו' והאריך בזה ועי' בערוגות הבושם ס"ק י"ג מה שהק' על תי' הב' של הפלתי הנ"ל דא"כ קשה בחולין י"א א' דרצה למילף דאזלי' בתר רובא מרישא של עולה דדלמא ניקב קרום של מוח ודחי דלמא דפלי פלויי ובדקי' לי' וכן מפסח דתי ג"כ דלמא דמנח גומרתא ובדק לי' לקרום המוח וכן מחלב האלי' כו' דדחי