יד אליעזר חלק א סז

סימן לא

סעיף א (א) ניקב התחתון. עי' ברא"ש פא"ט סי' י"א שכ' וז"ל וזקיני ראב"ן ז"ל פי' דבעינן תרווייהו דכי האי פלוגתא דקרום המוח הוי נמי פלוגתא בריאה וכי היכי דבריאה מסיק דבעי' תרווייהו ה"ה נמי בקרום של מוח עכ"ל ועי' במעדני יו"ט שם אות ב' שהק' על ראי' זו דדלמא קרומי המות שאני מקרומי הריאה ואין או' בטריפות זו דומה לזו ע"כ קושי' ועי' במקמ"ח שכ' ליישב קושי' זו דכונת הראב"ן הוא דבריש א"ט מסיק הש"ס אליבא דתנא דבי ר"י דנקובי תמניא הוי חשבינהו בחד וגם תרי פסוקי חשבינהו בחדא ועי"ש בתוס' ד"ה הנך שהק' דכי היכי דחשבינהו תרי פסוקי בחדא ה"נ הו"ל למיחשב ריאה שחסרה וחסרון דשדרה פלוגתא דב"ש וב"ה והר"ן בחמש שיטות כ' ביאור דבר זה דלא חשבי' כחדא אלא היכא דאיכא חדא מתרתי דחד שיעורא נינהו ואע"ג דשתי אברים נינהו או דחדא אבר הוא כו' אע"ג דלא שוי שיעורייהו והשתא ראי' הראב"ן ברור דהא מוכח מהש"ס דנקובת הריאה ונקובת המוח חשבינהו בחדא ע"כ צ"ל דחד שיעורא נינהו והשתא למ"ד קרמא עילאה ס"ל דבין בריאה ובין במות בקרמא עילאה מטריף אבל למ"ד קרמא תתאה א"כ י"ל במות דקרמא תתאה לחוד מטריף ובריאה עד דאנקבו שניהם א"כ לא שוי השיעורים להדדי וגם שני אברים נינהו ולא הו"ל למחשב בחד כו' א"ו דדין אחר לשניהם דגם במוח למ"ד קרמא תתאי הפי' דבעי' גם תתאי ובעי שניה כמו בריאה וראי' הראב"ן נכונה היא ואח"כ כ' ליישב קושי' זו אליבא דהחולקים על הראב"ן וס"ל דלמ"ד קרמא תתאי היינו תתאי לחוד כו' והאריך בזה יעוש"ה ובאמת לק"מ קושי' המקמ"א על התוס' הנ"ל דנקובת הריאה ונקובת קרום של מוח אין שיעורם שוה די"ל כמ"ש בערוגות הבושם ס"ק א' דמ"ש התוס' הנ"ל דהיכא דאינם שוים בשיעור נחשב לתרתי הוא דוקא בחסרון דריאה ושדרה דבגוף החסרון אינם שוים דבריאה בכ"ש ובשדרה בעי' שיעור לב"ש ולב"ה אבל בקרום של מות וריאה דבשניהם שיעור הנקב במשהו אע"ג דבזה בעי' ב' קרומים ובזה סגי בקרום א' שפיר חשיב כחד כיון דבשיעור הנקב בשטחו שניהם שוים דבכ"ש ומיישב בזה קושי' הפלתי לקמן סי' מ"ג גבי טחול כו' והאריך בזה וי"ל דכן ס"ל להפוס' החולקים על הראב"ן דזה מקרי שניהם שוים בשיעור מה דשניהם בכ"ש וכמ"ש הערוגות הבושם הנ"ל והראב"ן ס"ל דזה לא מקרי שניהם שוים בשיעור ומש"ה הוכיח מכת קושי' הנ"ל דגם במות למ"ד קרמא תתאי הפי' דבעי גם תתאי ובעי שניהם כמו בריאה וכמ"ש המקמ"ח הנ"ל ועוד י"ל דס"ל להפוס' החולקים על הראב"ן דאין ראי' מהא דריאה הנ"ל דהנה המהר"ם שי"ף בחולין מ"ב א' הק' דאמאי במות תני ניקב הקרום ובריאה תני הריאה שניקבה ולא תני ג"כ ניקב קרום הריאה ותי' דהריאה הוא ספוגיי ומלא נקבים וכשניקב קרום הריאה ממילא ניקב גוף הריאה משא"כ במות עכ"ד וא"כ י"ל דמזה דייק הש"ס דבעי' בריאה שני הקרומים דוקא דאי נימא דמטריף בחד אף שהב' קיים א"כ לא ניקב גוף הריאה רק הקרום והו"ל למתני ניקב קרום הריאה כמו גבי מוח א"ו דדוקא ניקבו שני הקרומים ומש"ה תני שפיר הריאה שניקבה אבל במוח דתני ניקב קרום של מוח שפיר י"ל דבקרום א' מטרפא ותליא רק איזה נקרא קרום של מוח ואין ראי' מריאה כן י"ל דס"ל להפוס' החולקים על הראב"ן הנ"ל דאין ראי' מריאה והראב"ן ס"ל דמוכת מריאה וכמ"ש המקמ"ח הנ"ל ועי' בישוי"ע ס"ק א' וביד יהודא ס"ק א' ובחידושי הרי"מ בחולין מ"ה א' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בד"ת ס"ק א' ובבית יהודא מ"ש על ד' היש מטריפין שהביא הרמ"א והאריכו בזה

(ב) בהג"ה אם לא כו' עי' פרמ"ג בש"ד ס"ק א' שכ' להסתפק בבר אוזא דממסמס קועי' דמא דאסור מחשש שמא ניקב הושט אי מהני שהיות יב"ח כו' ומד' הש"ך לעיל סי' כ"ג ס"ק י"ט משמע דמהני שהיות יב"ח וכן השיג חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל על הפרמ"ג וכן ראיתי בשם ארי' חיו"ד סי' ט"ז ובטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' צ"ח בקיצור דינים שם שהשיגו על הפרמ"ג והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ב (ג) המוח מקיף. עי' בבית יהודא שהביא בשם הפר"ת שכ' דדוקא במים כו' אמרי' הכי אבל היכא דנתמרך ונתמסמס במוח עצמו טרפה בכל גוונא ואפי' המוח מקיפו כו' והבית יהודא השיג עליו והביא ראי' מד' הגמ' בתולין מ"ה כו' דאף בנתמרך ונתמסמס במוח עצמו אם המוח מקיפו כשר ועי' בבנין עולם חיו"ד סי' י"ב מ"ש בדין נמצא מים במוח או חסר כ"ש כו' והאריך בזה ובסי' י"ג שם מ"ש לענין אם נמצא במות שנתקשה קצת מהמוח ונעשה כאבן כו' והאריך בזה ועי' ביד יהודא ס"ק ב' ג' ד' מ"ש והאריך בזה

סעיף ג (ד) וטרפה. עי' פלתי ס"ק ה' שהק' על ר"ת דמחלק בין טריפות אדם לבהמה דבאדם יכול לחיות יותר מיב"ח מהא דקי"ל גבי עיגונא דאם בעלה טרפה מתירין את אשתו לאחר יב"ח כו' ותי' עפ"ד היש"ש שכ' דהא, דאמרי' טרפה אינה חי' היינו רוב אינם חיים אבל מיעוט חיים כו' וא"כ ניחא דבעיגונא הולכין אחר הרוב ורוב טריפות אפי' באדם אינו חי' יותר מיב"ח כו' והאריך בזה ודבריו תמוהים דהא אדרבה בעיגונא אין הולכין אחה"ר וכמש"פ הרמב"ם בפי"ג מהל' גירושין דאין מעידין בדברים שרובן למיתה וכן פסקינן דבמים שאל"ס לא תנשא וכן ראיתי בערוגות הבושם ס"ק ב' שהק' כן על הפלתי והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק ס"ה מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' נ"ב וביד יהודא ס"ק ה' ו' ז' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סימן לב

סעיף ב (א) לארכו כשרה. וכ' הט"ז ס"ק א' והש"ך ס"ק ג' בשם הב"י דאפי' לא נשאר כל שהו לא למעלה ולא למטה כשרה ובזה קיל מגרגרת אבל באשכול הל' טריפות סי' י"ח כ' וז"ל ואם נסדק העור לאורכה של חוט השדרה חזינן דדינו כנסדקה הגרגרת לאורכה עכ"ל הרי להדיא דס"ל דדינו כגרגרת ובעי' שישתייר כ"ש למעלה ולמטה דלא כהב"י ובאמת מסתבר כהאשכול דהא דין זה דנסדק העור לא נזכר בגמ' רק דהפוס' למדו דין זה מגרגרת ומנ"ל להתיר בחוט השדרה יותר מגרגרת ועי' בכ"מ פ"ט מהל' שחיטה הל' א' שהק' דלמה לא הצריכו כאן שישתייר משהו למעלה ומשהו למטה והניח בקושי' וחותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל כ' דיש הוכחה לד' האשכול הנ"ל דצריך שישתייר משהו למעלה דהא מות של הראש נקובתו במשהו עד גמר הפולין וכמבואר בסוף סי' שלפני זה ואם נסדק עד הפולין ממש בלי שיור חשיבא כניקב קרום של מוח וכה"ג מבואר לקמן סי' נ"ה סעי' א' אם נתחב בין הערקום לשוק טרפה וכ' דבזה יש לפרש מ"ש הטור בסי' שאח"ז וז"ל כ' בתשובת הגאונים מדקא' גגו של זפק נידון כושט ש"מ לא קי"ל כר' דאמר אפי' ניטל דהא איכא מקום דאפי' בניקב לבד טרפה עכ"ל והק' הרשב"א בתוה"ב הובא בב"י שם דלמא לא מכשיר ר' ניטל רק כשהגג קיים ולפי הנ"ל ניחא די"ל דמשמע להו להגאונים הנ"ל דאפי' ניטל כל הזפק עד הגג ממש והוי כניקב גג הזפק כיון שלא נשאר משהו עד הגג עכ"ד וא"כ נ' להחמיר להצריך שישתייר משהו למעלה ומשהו למטה וכהאשכול הנ"ל וכ"פ חותני הגאון