יד אליעזר חלק א נד

בעה"ע קאי לשיטת הרי"ף דס"ל דמסוכסכת אינו קורע דרך הולכה כמו מגל קציר וא"כ איך קא' תידון כמגירה דמשמע שמטמא כנבילה ואמאי ומש"ה כ' דמיירי באוגרת הרבה אבל בזה ס"ל להבעה"ע נמי דאסור באכילה במסוכסכת הרבה וכן הק' חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ על הטור וצ"ע

סעיף ו (ז) סכין חדה כו'. עי' בחכמת אדם כלל ג' סי' י"א מה שצוח ככרוכיא על מה שנהגו לשפשף על היד כו' והביא בשם בעל בית מאיר להחמיר בזה ועי' בדעת קדושים ס"ק י"ב י"ד ט"ז שכ' נמי להחמיר לשפשף על היד וכ' דיכול להיות דאף פגימה יסיר ע"י שפשוף והאריך בזה ועי' בברית אברהם חיו"ד סי' י"ב שכ' נמי להחמיר בזה לשפשף על היד וכ' דאפשר דאף פגימה גמורה יכול להסיר ע"י שפשוף ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' ט"ו שכ' נמי להחמיר בס' פגימה בשפשוף ע"ג עור או שאר דבר כו' אך כ' דפגימה א"א להעביר ע"י השחזת האלו כ"א ע"י משחזת העשוי' לכך כו' רק דמ"מ אסור לעשות כן משום דהוי עיקור ושיהוי ואטו פגימה נאמרה למשה מסיני כו' והאריך בזה ומסיים דכל העושה כן הוא מאכיל טריפות לישראל ועי' בשם ארי' חיו"ד סי' ג' מה שהשיג על החתם סופר וכ' דבלייגליך וברויך יש להקל ע"י שפשוף כו' וכן בפגימה קטנה פחות מכדי חגירת צפורן ונגע במפרקת יש להקל ע"י שפשוף כיון דהשבו"י מקיל בזה לגמרי כו' והאריך בזה ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' פ' שהשיג נמי על החתם סופר הנ"ל דאין מקום להחמיר משום שיהוי או עיקור כו' וכ' דא"א שיעביר הפגימה ע"י שפשוף בבשר כו' והאריך בזה ומסיק דיש להקל בשפשוף על היד אך במהדו"ת סי' ס"ד כ' דבלייגיל על הסכין אין להכשיר ע"י שפשוף להחזיר הלייגיל יעוש"ה ואינו ת"י ועי' בחסד לאברהם מהדו"ת חיו"ד סי' י"א שכ' דאין להכשיר בלייגיל שנמצא אחר השתי' רק כשידוע בודאי שנגע בעצם המפרקת אבל באינו ידוע אם נגע אין להכשיר רק בלא בדקו כלל עד אחר השפשוף אבל אם מצא לייגיל והעבירו ע"י שפשוף אין להתיר עכ"ד והיינו דלא כהשם ארי' הנ"ל דלהשם ארי' בלייגיל כשר אף בלא נגע במפרקת רק בפגימה קטנה פתות מכדי חג"צ בזה בעי' דנגע במפרקת ומ"מ נ' עיקר בזה כהחסד לאברהם דבא"י אם נגע דאין להכשיר רק בלא בדקו כלל עד אחר השפשוף ואף בפגימה קטנה נ' דיש להכשיר היכא דלא בדקו עד אתר השפשוף רק בפגימה ממש אין להכשיר בזה אך פגימה ממש לא שכיחא רק בפגימה קטנה פחות מכדי חג"צ ובלייגיל בזה יש להכשיר אם לא בדקו כל עד אחר השפשוף וכהחסד לאברהם הנ"ל וכ"פ בס' מנחת הזבח כלל י' בקומץ אות י"ט דתיכף אחר השחיטה יכול לשפשף על היד ואם ימצאנו אח"כ חלק לגמרי בבדיקתינו דשחיטתו כשרה ועי' בעשרון שם אות ל"ד מ"ש בזה ועי' בס' ועד חכמים בקונטרס דרך תשובה מסי' א' עד סי' ו' מ"ש להמליץ בעד השוחטים הנהוגים לשפשף על היד והאריך הרבה בזה יעוש"ה וכעת ראיתי בס' אורי וישעי סי' צ"ב שפ' נמי כן דבלייגיל יש להכשיר אם לא בדקו כלל אחר השפשוף והאריך בזה וכן עיקר לדינא

סעיף ט (ח) אבשרא ואטופרא ועכשיו נתבטל בדיקת אבשרא. ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ג' מ"ש ועי' בחידושי מהרא"ל מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה ובאמת מד' רש"י בתשובה בפרדס הגדול משמע דלא בעי' בדיקה אבשרא לענין הרגשת פגימה שכ' וז"ל ועוד מוליך הסכין על אצבעו או בבשר ידו לראות אם חד או לאו עכ"ל הרי מבואר להדיא מד' רש"י אלו דלא לענין בדיקות פגימות הוא דזה רק בבדיקת צפורן הוא והסי' דבשרא הוא רק לענין החדדת הסכין וזהו שלא כד' הפוס' והמחבר הנ"ל ועי' באשכול הל' שחיטת תולין סי' ח' בנחל אשכול שם מ"ש בזה

סעיף יא (ט) בהג"ה שרוצה להכניס כו'. עי' ט"ז ס"ק ח' שהביא בשם הלבוש דחייב השוחט לשלם אם נמצא פגום דמזיק בידים הוא והט"ז השיג עליו ועי' בנקוה"כ שהשיג על הט"ז ועי' בישוי"ע ס"ק ד' מ"ש ע"ד הלבוש והאריך בזה ועי' בתב"ש ס"ק כ"ד שכ' דאפי' לא ברי הזיקא ולא נעשה מיד חייב משום דהו"ל שליח ושומר דבעל הבהמה כו' ודמי למ"ש בב"מ מ"ב גבי בקרא כו' והכי משמע בכתובות פ"ה גבי עובדא דאבימי כו' והאריך בזה ולפ"ד הי' לו להלבוש לבאר דהיינו דוקא בשכר ולד' הלבוש הוי הטעם דפושע הוא דעבר ע"ד חז"ל וכן השיג עליו בדרך חיים ס"ק י"א ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ז' מה שהשיג על ראי' התב"ש דהתם גבי בקרא ועובדא דאבימי הפסיד המעות שנתן לו והוציא המעות על המכר ונאבד אבל כאן אין אנו יודעין שהפסיד כלום דשמא באמת כשרה היא ואנו אסרי' מס' כו' ויכול לומר הרי שלך לפניך כו' והאריך בזה ועי' בש"ך חו"מ סי' שס"ג ס"ק ז' ובנתיבות שם ס"ק ג' ובשעהמ"ש סי' ס"ו ס"ק ל"ד ובשעה"מ פ"ז מהל' תובל ומזיק הל' ג' מ"ש בדין זה אי שומר יכול לומר הש"ל והאריכו בזה ועי' בפלתי ס"ק ג' מ"ש והאריך בזה עוד כ' התב"ש שם דאם שחט לשנים כו' מצי מדחי לכל אחד לומר בשלך נעשה הפגם וכ' דאפי' יכתבו הרשאה זה לזה לא מהני דאע"ג דבכתובות צ"ה ובב"ב קכ"ז אמרי' בכיוצא בזה דמדחי לכל חד ואם יכתבו הרשאה זה לזה גובין ממ"נ יש לחלק דהתם מקנה לי' מאי דאית לי' אפי' בספק משא"כ כאן דאינה אלא תביעה ואין מועיל בה הרשאה כ"א מתקנת הגאונים כו' ובכה"ג מספי' לא תיקנו עכ"ד ועי' בס' עין יצחק ח"ב סי' ס"ו מה שתמה ע"ד התב"ש אלו והאריך הרבה בזה ופ' דכותבין הרשאה זה לזה ומהני יעוש"ה

סעיף יב (י) לחזור ולבדוק כו'. הטעם משום דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן ולא סמכינן אחזקה ולא ארובא ודעת הראב"ד בהשגות פ"א מהל' שחיטה הל' כ"ב והבעה"מ בפ"ק דחולין דא"צ לבדוק הסכין אחה"ש והק' הפרמ"ג במשב"ז ס"ק ח' דאמאי ס"ל דא"צ לבדוק הא כיון דיכולין לברר צריכין לברר והאריך בזה ליישב ובאמת לק"מ די"ל דהראב"ד ובעה"מ ס"ל דהכא הוי ס"ס ס' שאינו פגום ואת"ל פגום שמא בעצם המפרקת נפגמה וס"ל דבס"ס אף היכא דאפשר לברר א"צ לברר וכ"פ הרמ"א לקמן סי' ק"י סעי' ט' ואפי' אי נימא להראב"ד ובעה"מ דס"ל כהפוס' דאף בס"ס צריך לברר הובא בש"ך שם ס"ק ס"ו מ"מ י"ל דכאן א"צ לברר וכמ"ש בחידושי רע"א דדוקא היכא דאחר הבירור נעמוד על הבירור דאסור ודאי או לאו אבל היכא דרק ס' א' מתברר אלא דאזי לא יהי' ס"ם ויהי' אסור מס' י"ל דלכ"ע א"צ לברר כיון דהשתא איכא ס"ס וגם אחר הבירור לא יהי' ודאי אי' ומיישב בזה קושי' הש"ך שם בסי' ק"י מההיא דרואה מ"ת ומש"ה ס"ל להראב"ד ובעה"מ הנ"ל דא"צ לברר ולק"מ קושי' הפרמ"ג הנ"ל ולדידן דס"ל דצריך לברר אע"ג דהוי ס"ס צ"ל כמו שתי' בחידושי רע"א דמ"מ בחזקת אי' שאינו זבוח צריך לברר אף בס"ס והראב"ד ובעה"מ הנ"ל י"ל דס"ל דהכא לא הוי בחזקת אי' כיון דהי' הסכין בדוק קודם השחי' ומש"ה ס"ל דא"צ לברר ועי' בדע"ק ס"ק ט"ו שכ' נמי כה"ג וכן ראיתי בערוגות הבושם ס"ק ד' שכ"כ ליישב ד' הראב"ד והבעה"מ הנ"ל משום דהוי ס"ס א"צ לברר והק' לדידן אמאי צריך לברר והאריך בזה ליישב ובעיקר דבר זה דצריך לברר עי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ג מ"ש והארכתי הרבה בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בדע"ק ס"ק י"ד שכ' דס' אם בדק הסכין אחר שחי' הו"ל ספד"ר וכמו בדיעבד ועי' בגידולי הקדש שם ס"ק ב' ובתוי"ק ס"ק ד' מ"ש והאריכו בזה ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' ו' מה שהק' על המחבר דכאן פ' כהרשב"א דנאבד הסכין כש דחזקת הסכין מהני לבהמה ובאה"ע סי' ל"ה פ' כהרמב"ן