יד אליעזר חלק א לט

ל"ד ובספרו עין יצחק חאו"ח סי' כ' וסי' כ"ו מ"ש והאריכו בזה ועי' ביד יהודא ס"ק ז' ח' ט' מ"ש והאריך בזה ועי' לקמן סי' ק"ב ס"ק ז' מ"ש ע"ד המרדכי והמשל"מ והנו"ב הנ"ל והארכתי בזה יעוש"ה

סעיף ו (ו) וחתך כו'. עי' בישוי"ע ס"ק ה', שהק' בהא דדייק הגמ' בב"ק י"א דאין מקצת שליא בלא ולד דאל"כ הוי ס"ס שמא לא הי' ולד כלל בשליא ושמא לא הי' ראשו או רובו והא יש כאן חזקת איסור כו' וקשה לדעת המחמירין בס"ס נגד חזקת אי' ע"כ קושי' והאריך בזה וכן הק' הגאון רע"א בתשובה סי' קנ"ח והניח בצ"ע ועי' לקמן סי' ק"י ס"ק ל"ו מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בישוי"ע מ"ש לענין ס"ס משם אחד והאריך בזה ועי' בסי' ק"י שם ס"ק כ"ט מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בחוי"ק ס"ק ג' וביד יהודא ס"ק י' מ"ש והאריכו בזה

סימן טו

סעיף א (א) לאויר העולם. והוא מד' הרי"ף פא"ט שפ' כרבנן דראב"י וכ' הר"ן שם וז"ל ואע"ג דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי מ"מ כיון דקים לי' ר"י כרבנן ורב כראב"י וקי"ל רב ור"י הל' כר"י עכ"ל והובא דבריו בט"ז ס"ק א' ומוכח מד' הר"ן אלו דס"ל בדעת הרי"ף דהא דאמרי' משנת ראב"י קב ונקי הוא אפי' במקום שרבים חולקים והיינו ממה שכ' הרי"ף בפ' שבועת הדיינים גבי הא דקא' ראב"י פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו כו' ורבנן פליגי עלי' וכ' הרי"ף דהל' כראב"י דמשנתו קב ונקי הרי דס"ל להרי"ף דהא דאמרי' משנת ראב"י קב ונקי הוא אפי' במקום שרבים חולקים וכ"כ בחידושי רע"א דהר"ן למד כן מד' הרי"ף בפ' שבועת הדיינים אך הרא"ש בפ"ק דביצה סי' ז' כ' דטעם הרי"ף שפ' כרבנן משום דס"ל דיחיד ורבים הל' כרבים וקשה לי על דבריו מד' הרי"ף בפ' שבועת הדיינים הנ"ל דס"ל דהא דאמרי' משנת ראב"י קב ונקי הוא אפי' במקום שרבים חולקים וכן ראיתי ביד מלאכי בכללי המם אות תקי"ז שהק' כן על הרא"ש וגם הק' על גופי הלכות שכ' בכלל שכ"ו דדעת הרי"ף דהל' כרבים לגבי ראב"י מד' הרי"ף בפ' שבועת הדיינים הנ"ל ומ"ש בד' הר"ן בענין זה והאריך בזה ועי' בדברי אמת בענין מקואות מ"ש והאריך בזה ומ"ש בד' הר"ן בענין זה ומד' הרי"ף בפ' שבועת הדיינים הנ"ל מוכח דס"ל דהא דאמרי' משנת ראב"י קב ונקי הוא אף בברייתא ועי' בפ"י בקידושין ס"ב ב' שכ' דמד' רש"י ותוס' שם נמי מוכח דס"ל דהא דאמרי' משנת ראב"י קב ונקי הוא אף בברייתא אבל הרשב"א בחידושיו לחולין ס"ד ב' ובתוה"ב נ"ד ס"ל דדוקא במשנה אבל לא בברייתא הובא דבריו בביאורי הגר"א ס"ק א' ועי' ביד מלאכי שם ובדברי אמת שם ובמלא הרועים בקונטרס שונה הלכות מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בט"ז שהק' ד' הרא"ש אהדדי מפ"ק דביצה לפ' א"ט וכבר קדמו בקושי' זו בשה"ג פא"ט שם והניח בקושי' ועי' בדברי חמודות בחולין שם אות שמ"ג מ"ש בזה והעיקר בזה כמו שתי' הנקה"כ דהרא"ש פא"ט העתיק ד' הרי"ף וכן תי' ביד מלאכי שם ובק"נ בביצה שם אות ל'

סעיף ב (ב) מותר מיד. עי' בתוי"ק ס"ק ב' שכ' דד' הרא"ש קשים מאד וכל החלוקים שחילקו האחרונים אינם מובנים כלל כו' ולדינא אין לנו אלא מ"ש במקומו בחולין כו' וסיים דאין להאריך כי כבר כ' ר' ירוחם שט"ס הוא בד' הרא"ש עכ"ד והיינו כד' הט"ז ס"ק ב' ולא הביא ד' הט"ז

(ג) משום ס' נפל. עי' בדגול מרבבה מ"ש ליישב קושי' התב"ש דאמאי ביבמה מותר בדיעבד ובבהמה אסור דבבהמה כיון שהוא מיעוט המצוי ל"ש לומר מיעוטא כמאן דליתא שוב אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה שיש לו חזקת אי' שאינה זבוחה ואמרי' שהוא נפל ואכתי היא בחזקת אי' משא"כ ביבמה דליכא חזקת אי' כלל כו' עכ"ד וכ"כ עוד בספרו נו"ב מהדו"ת חאה"ע סי' י"ט וכן ס"ל להדעת קדושים ס"ק ב' ובבית שמואל אחרון חיו"ד סי' י"א ובמשיבת נפש חיו"ד סי' ט"ז ועי' בגידולי הקדש שם ס"ק ב' מ"ש בזה ודבריהם תמוהים לפמ"ש הרשב"א במשמרת הבית ליישב הקושי' הא דאמרי' רוב המצוין אצל שחיטה מומחין הן ול"א סמל"ת משום דחזקה נסתלקת ע"י מעשה השחיטה כו' וא"כ איך שייך לומר ס"מ נפל לחזקה דאינה זבוחה הא נסתלק החזקה כששחט וכמו דל"א סמל"ח ברוב המצוין כו' לסברת הרשב"א הנ"ל אך י"ל דס"ל דשאני הכא כיון דהוי מיעוט המצוי אמרי' בזה סמל"ח אף היכא דהחזקה מסתלקת אבל באמת ז"א וכמ"ש בדברי חיים חיו"ד סי' ב' דאף דהוי מיעוט המצוי שהוא נפל מ"מ אינו מצוי שיש בו נקב בושט מצוי הוא נפל ותלוש בשאר אברים הפנימים אבל אינו מצוי חלישות בושט ושיהי' נבילה והחשש חלישות הושט הוא כשאר מיעוטא ול"א בזה סמל"ח כיון דהיא מסתלקת ול"מ מה שהוא מצוי' בשאר אברים לומר בזה סמל"ח כיון דהמצוי הוא רק בטריפות ל"א סמל"ח כיון דהשחיטה הי' כראוי והביא ד' התוה"ב הנ"ל והשיג נמי על תי' הא' של הדגול מרבבה הנ"ל והאריך בזה ועי' בעונג יו"ט חיו"ד סי' ס"ה שכ' נמי דל"ש גבי נפלים לומר סמל"ח דהא נעשה מעשה השחיטה כהוגן רק שאנו מסופקים אם מועיל בה שחיטה כמו נפל כו' בזה ל"ש חזקה דהא לא היתה מוחזקת מעולם שלא יועיל בה שחיטה כו' וכ' דזהו רק לפי' התוס' דס"ל בביצה כ"ה א' בחזקת אי' היינו בחזקת אי' שאינה זבוחה כו' אבל לפי' רש"י שפי' בחזקת אי' אבר מה"ח אע"פ שעכשיו כבר הלך האי אי' מ"מ מקרי ח"א כו' א"כ ה"נ גבי נפל אף דלא הי' לו חזקה שלא יועיל לו השחיטה מ"מ הי' עליו אי' גם במעי אמו שהרי לא נשחט וכשנולד לו ס' אם מועיל לו שחיטה מחזיקין אותו מאי' אבר מה"ח לאי' שאינו מועיל בו שחיטה עכ"ד והיינו כד' הבית שמואל אחרון שם שכ' נמי דזה תליא בין פירש"י לפי' התוס' ולפירש"י הנ"ל שפיר שייך גבי נפל לומר סמל"ח ולא הביא העונג יו"ט ד' הדגול מרבבה הנ"ל ומד' העונג יו"ט שם שהביא ד' הרשב"א במשה"ב הנ"ל מוכח דלא ס"ל כהד"ח הנ"ל ועי' בעונג יו"ט סי' צ"ז מ"ש בזה וסותר ד"ע מהא דסי' ס"ה הנ"ל יעוש"ה ועי' בתיקוני זבח בסוף הס' בדעת חכמים סי' מ"ה בתשובת הגאב"ד דפיעטרקוב שכ' דל"ש גבי נפל לומר סמל"ח לפ"ד הרשב"א במשה"ב הנ"ל כיון שכבר נתעסקו כהוגן לסלק החזקה ע"י מעשה השחיטה כו' והשיג על הדגמ"ר הנ"ל וכ' דבין לפירש"י ובין לפי' התוס' הנ"ל ל"ש לומר סמל"ח כו' והאריך בזה והיינו כהד"ח הנ"ל ולא כהעונג יו"ט והב"ש אחרון הנ"ל ועי' בס' ברכת רצ"ה סי' ו' שכ' דכאן שייך חזקת אי' בין לפירש"י ובין לפי' התוס' הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' באמרי בינה סי' י"ד מ"ש ע"ד הדגמ"ר הנ"ל והאריך בזה, והנה הב"י הביא ד' הא"ח בשם הגאונים שס"ל דלא אמרו בן ח' ימים אלא לענין קרבן אבל לאכילה אפי' בן יומא מותר וכ' הב"י דאינו כן דעת הפוס' ועי' בהגהות מהרל"ח שהביא בשם הכנה"ג שהק' על הב"י דמה אריא הפוס' דהא תלמוד ערוך הוא בשבת קל"ו א' ר"פ ור"ה ברי' דר"י איקלעו כו' עבד להו עגלא תלתא ביומא דשביעאה וא"ל אי אתרחיתו עד לאורתא הוי אכלי' מיני' השתא לא אכלינן מיני' כו' ע"כ קושי' וכ' ליישב עפ"ד רש"י שם שכ' ה"ג כו' ואפשר דגירסת הגאונים היתה עבד להו עגלא תלתא ביומא קמא עכ"ד ובאמת בלא"ה ניחא אף לפי גירסא דידן די"ל דר"פ ור"ה ברי' דר"י אחמרו אנפשייהו הוו וכן ראיתי בתב"ש ס"ק י"ב שכ' ליישב כן ד'