יד אליעזר חלק א לח

ואפי' באלף לא בטל וכ"כ בצל"ח שם ובשעה"מ פ"ה מהל' יו"ט הל' כ' והאריכו בזה וא"כ הכא דלא הוי דשיל"מ שפיר י"ל דבטל ברוב ולכך מותר מה שנשאר בפנים דאע"ג דינקי מאבר היוצא שרי משום דבטל ברוב ועי' באשכול בפ' בהמה המקשה שכ' וז"ל ודלא מבעיא לי' על שאר אברים דינקי מהאי אבר דאסור דהאי ודאי מבטל בטל במיעוטא עכ"ל הרי שכ' להדיא דבטל במיעוטא ולק"מ קושי' הנ"ל ועי"ש עוד בשעה"מ מ"ש והאריך בזה וכן ראיתי בערוגות הבושם ס"ק א' שהק' קושי' הנ"ל וכ' ליישב עפ"ד הצל"ח והשעה"מ וכמ"ש ואח"כ דחה זה וכ' דהא בריש פ' בהמה המקשה ר"י אמר רב אמר לה להא שמעתא דאבר היוצא אסור ורב הא ס"ל דמין במינו במשהו ועוד בחולין ס"ט א' בהא דבעי' מהו לחוש לזרעו כו' קא' הש"ס אי לר' יהודא אי' חלב ודם ליכא משמע דגם לר"י הדין כן דאבר היוצא אסור והשאר מותר והא ר"י ס"ל דמב"מ במשהו וא"כ הדרא קושי' לדוכתי' והאריך בזה ליישב יעוש"ה ובאמת בלא"ה ניחא וכמ"ש בדעת קדושים בסוף הס' בהשמטות דסתם אבר היוצא לא משכחת רק באברים החיצונים כיד ורגל ואנן ל"א ינקי מהדדי אלא שיונקים מאברים פנימים שהם המחלקים ליחות אל החיצונים להחיותן כנודע אבל חיצונים כיד ורגל אינם מחלקים יניקה לשאר אברים עכ"ד ועי"ש עוד בס"ק ב' מ"ש ליישב קושי' זו וד' הגמ' בסנהדרין קי"ב א' בהמה חצי' דעהנ"ד וחצי' דעיר אחרת כו' ומ"ש ע"ד הלב"ש בחידושי דינים והק' על התוס' בסוף חולין מנ"ל דבעי שריפה בבהמת עהנ"ד כו' והאריך בזה ועי' בצל"ח חולין ק"מ א' ד"ה למעוטי ובהגהות הרש"ש שם ובמנחת חינוך מצוה תס"ד אות א' מ"ש והאריכו בזה ועי' בעונג יו"ט חיו"ד סי' ס"ז ס"ח ובתוי"ק ס"ק א' וביד יהודא ס"ק ד' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

(ג) אסור. וכ' הב"ח דאם נשחטה אמו והוא בפנים אע"פ שנמצאת טרפה איכא אי' יוצא וכן משמע מד' הש"ך בס"ק ז' ועי' בפר"ת ס"ק ה' וס"ק ח' שהשיג עליהם וכ' דטעמא מאי כשנולד קודם שנשחטה אמו דליכא אי' יוצא משום ששחיטת עצמו מתירו ה"נ כשנמצאת אמו טרפה ד' סימנים אכשר בי' רחמנא ושחיטת עצמו מתיר הכל עכ"ד ועי' בתב"ש ס"ק ח' שהשיג על הפר"ח והסכים להב"ח והש"ך הנ"ל והאריך בזה ובאמת מבואר להדיא באשכול פ' בהמה המקשה כהפר"ח שכ' וז"ל והא דאסרינן אברים היוצאין דוקא אם נמצא עובר אח"כ במעי אמו וניתר בשחיטת אמו אבל ולד הניתר ע"י שחיטת עצמו שנולד בחיי אמו וכן אם מצאו במעי אמו והיא נבילה או טרפה דניתר בשחיטת עצמו כל האברים שיצאו מותרין עכ"ל הרי להדיא מבואר כהפר"ח ולא כהב"ח והש"ך והתב"ש הנ"ל וכן ראיתי ביד יהודא ס"ק ד' שהביא נמי ד' האשכול דמבואר כהפר"ח הנ"ל וחותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ הביא ראי' להפר"ח הנ"ל מד' הגמ' במכות י"ח א' דפריך וללקי נמי משום ובשר בשדה טרפה ל"ת כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נאסר ה"מ היכא דבפנים חזי הכא דבפנים נמי לא חזי וה"נ כיון שהוא טרפה דבפנים נמי לא חזי בלא שחי' עצמו ליכא גבי' אי' יוצא וכ' דמ"ש התב"ש דשחיטת טרפה אין מטהר אבל היוצא מידי נבילה וכי שחט הולד נשאר אבר ויוצא נבילה שא"ל מי שיטהרנו כ' עליו דלא נהירא דהא בחולין ע"ב ילפי רבנן דבשר היוצא מגע טרפה שחוטה במה מצינו בטרפה דשחי' מטהרתה אמר להם ר"מ לא אם טיהרה שתי' טרפה דבר שגופה תטהר את האבר דבר שאינו גופה ובברייתא שם אמרו לו הרבה מצלת על שאינה גופה יותר מגופה כו' ואי נימא דרבנן נמי מחלקי בין גופה לשאינה גופה בשחי' טרפה איך ילפי במה מצינו מטרפה לטהר אבר העובר מידי נבילה הא לא דמי שאינו גופה לגופה ועוד נימא דיו לבא מה"ד להיות כנדון כיון דילפי משחי' טרפה נימא מה שחי' טרפה אינו מטהר אבר היוצא מידי נבילה אף שחי' כשרה אינו מטהר אבר היוצא מידי נבילה וגם מאי קאמרי הרבה מצלת על שאינו גופה יותר מגופה אדרבה מצינו לטהר מידי נבילה מציל יותר על גופה משאינה גופה בטרפה ועוד א"כ נימא עובר של טרפה שחוטה אין לו תקנה בשתי' דהא שתי' אמו הועיל לטהרו מידי נבילה וסי' שלו קצת כשחוטין וא"כ אין לך שהי' גדולה מזו א"ו מה שמטהרו מידי נבילה כיון שעדיין אסור באכילה ל"ח שתי' כלל א"כ מועיל שחי' העובר גם לאבר היוצא ועוד להתב"ש הו"ל לומר עובר הנמצא במעי טרפה וגדל ובא על בהמה דעלמא אותו הולד אין לו תקנה שמצד אביו סי' שלו כשחוטין לטהרו מידי נבילה ומצד אמו צריך שתי' לטהרו מנבילה והביא ד' האשכול הנ"ל דמבואר כהפר"ח וכ' דגם הש"ך סי' י"ג ס"ק י"ב כ' עובר מטרפה הבא על בהמה דעלמא הולד מותר בשחי' עצמו ועי' בתשובת נאות דשא סי' כ"ד שחולק נ"כ על הב"ח ותב"ש רק שכ' דמסתפי למעשה ואי הוי חזי ראייתי מהש"ס ושכן פ' האשכול שהי' רבו של הראב"ד וחותנו ודאי הי' סומך עליו למעשה כ"ד

סעיף ד (ד) המיעוט שלא יצא. והוא מד' הגמ' חולין ס"ח ב' איבעיא להו לד' האו' אין לידה לאברים הוציא העובר. את ידו והחזיר וחזר והוציא כו' עד שהשלימו לרובו מהו מי אמרי' הא נפיק לי' רובא א"ד כיון דהדר הדר את"ל כיון דהדר הדר הוציא ידו וחתכה כו' שהשלימו לרוב מהו כו' ולא אפשטא ופ' הרשב"א והרא"ש לבעיא הראשונה להקל כאת"ל וכ"כ הב"י דזהו טעם הרא"ש וכ"כ המעדני יו"ט ברא"ש בפ' בהמה המקשה סי' א' אות ח' דכיון דבעיא קמייתא סלקא באת"ל להקל הכי פסקי' עכ"ד ובאמת ד' הב"י והמעדני יו"ט תמוהים דהא בב"מ פ' הבית והעלי' סי' ב' ס"ל להרא"ש דאת"ל לאו פשיטות הוא וכן ראיתי במקמ"ח שהק' כן על המעדני יו"ט ועוד הק' על הב"י בתו"מ סי' שמ"ו שתמה על הטור שתופס לדעת הרא"ש שנפשט האבעי' מכח את"ל והא בכאן מבואר דדעת הרא"ש דס"ל דאת"ל נפשטה האבעי' ע"כ קושי' ובאמת עדיפא הי' לו להקשות ד' הב"י אהדדי דכאן כ' הב"י דדעת הרא"ש דאת"ל נפשטה האבעי' ובחו"מ הנ"ל תמה על הטור בדעת הרא"ש ובאמת הפלפולא חריפתא בב"מ פ' השואל סי' י"א אות צ' ס"ל בדעת הרא"ש דס"ל דאת"ל הוי פשיטות והביא ראי' מד' הרא"ש פ' כיצד הרגל סי' ב' וסי' י"ד ומד' הרא"ש פ' החובל סי' ה' שס"ל כן ועי' באה"ע סי' קכ"ב בח"מ ס"ק ד' ובב"ש ס"ק ז' ובט"ז ס"ק ז' ובפר"ח ס"ק ב' מ"ש בזה יעוש"ה ועי' ביד מלאכי בכללי הרמב"ם סי' י"ג ובכללי הרא"ש סי' ל"ה מ"ש בזה ועי' בתוי"ק ס"ק א' מ"ש והאריך בזה

סעיף ה (ה) החלב שלה כו'. עי' ט"ז ס"ק ז' וש"ך ס"ק י"ב מ"ש לענין אם יש ס' בבשר גידים ועצמות נגד האי' אם מותר כל החלב ועי' במשל"מ פ"א מהל' מטמאי מו"מ הל' י"ד מה שתמה עליהם עפ"ד המרדכי בשם ר' משולם דבדבר המעורב מתחלת ברייתו ל"ש ביטול כו' ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' נ"ד שכ' ליישב דהא דדבר המעורב ל"ש ביטול היינו דוקא ברובא לא בטל כו' אבל ביטול בס' כו' אינו בתורת רוב רק שאין בו עוד טעם אי' כלל להכי בטל אף אם מעורב מתחלת ברייתו כו' עכ"ד וכ"כ עוד בצל"ח חולין ס"ח א' והאריך בזה ועי' בערוגות הבושם ס"ק ג' ובאמרי בינה דיני שחיטה סי' ט"ז ובעונג יו"ט סי' ס"ב מה שהשיגו על הנו"ב וכן השיג ביד אפרים על הנו"ב ועי' בפלתי ס"ק ה' מ"ש והאריך בזה ועי' באמרי בינה שם מ"ש על הפלתי והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ד' מ"ש ליישב קושי' המשל"מ הנ"ל והאריך בזה ומד' האשכול שהבאתי בס"ק ב' מוכת כהב"ת והש"ך וס"ל דלא כהמרדכי הנ"ל ועי"ש עוד בערוגות הבושם ובדורש לציון דרוש י"ג ובהמקנה בקידושין ס"ד ב' וברמ"ץ חיו"ד סי' כ"ג ובבאר יצחק חאו"ח סי' כ"ד וב"ת יו"ד סי'