יד אליעזר חלק א רפב

היתר אם מסיר ממנו מלא הסיט ומ"ש התוס' ויכול להסיר אין ר"ל שרשאי לעשות כן לכתחלה אלא דכונתם דיכול להסיר שיש במציאות להסיר מהם כמלא הסיט וכיון שיש במציאות לעשות כן אז אין האי' ברור שאם יסירו בלי כונה להרבות ספי' אז משתרי ממילא כו' וכ' ואף שכל זה דחוק הוא להעמיד כן ד' התוס' מ"מ כיון שהפר"ח לא המציא דין זה מעצמו והוא מהמרדכי פ' החולץ בשם ר' ברוך א"כ נוכל לדחוק כדי להשות ד' הפוס' שלא לעשות מחלוקת בדין זה והביא ד' אביו בנו"ב הנ"ל כו' שאחז זה בדרך ס' דאף שכ"כ המרדכי ור' ברוך מ"מ התוס' אפשר חולקים ואטו גברא אגברא קא רמית וא"כ גם על הפר"ח ליכא תפיסה בזה והביא ד' המג"א בסי' תס"ז הנ"ל ועי' בשנות חיים מהגאון ר"ש קלוגר סי' קע"ד שכ' נמי בכונת ד' התוס' הנ"ל כעין ד' השיבת ציון ולא הביא ד' השיבת ציון הנ"ל ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' קנ"ח מ"ש ע"ד הנו"ב הנ"ל והאריך בזה ועי' בגליא מסכת חאו"ח סי' ד' שכ' ע"ד הפר"ת הנ"ל דדין זה הוא מחלוקת הראשונים דדעת הרמב"ן הובא במ"מ פ"ת מהל' יבום דטעמא דאוסרין לכתחלה ס' אחות זקוקתו כו', אף דראוי להתיר כו' היינו משום דנעשה בה מעשה חליצה בפרסום בפני ב"ד והביא ד' המרדכי הנ"ל דחולק בזה וכ' ליישב ד' הרמב"ן דלא תקשי עליו מהא דאין מטבילין בביה"ש כו' והאריך בזה ועי' בס' לימודי ה' לימוד קפ"ד מ"ש והאריך בזה ועי' בב"י סי' ס"ז מ"ש בזה ובד' הש"ך לעיל סי' נ"ז ס"ק נ"א והאריך בזה ובסי' ס"ג כ' לענין ס"ס בפלוגתא דרבוותא כו' והשיג על הפרמ"ג שכ' דבעי' שס' א' יהי' מכשיר יותר מחבירו דאל"כ הוי משם א' כו' דנ' דבס"ס בפלוגתא דרבוותא אין נפ"מ כל שבצירוף הב' ספי' רוב הפוס' מתירין בענין זה והם רוב בנין ורוב מנין מה בכך שכל א' הוא מתיר מטעם אחר הא עיקר דינא דאזלי' בת"ר מסנהדרין ילפי' כו' והתם ודאי דאפי' אם כל א' או' מטעם אחר וכ"א חולק על חבירו על טעמו ג"כ מצטרפין לרובא ולא דמי לס"ס כו' והאריך בזה ובסי' ס"ד כ' בדין סד"ר בפלוגתא דרבוותא דפעמים הולכין להחמיר והאריך בד' הרמ"א לעיל סי' ס"ו סעי' ג' וסעי' ו' ובד' הפרמ"ג שם ובסי' ס"ה כ' לענין ס"ס או סד"ר בבעיא דלא אפשטא כו' והביא ד' הרא"ש פ"ב דיבמות גבי שניות דר' חייא כו' והשיג על הבינת אדם שהביא ראי' מעירובין צ"ג א' אבעיא להו אחד בזו כו' דבעיא דלא אפשטא בדרבנן לחומרא כו' והשיג עליו והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' ה' ס"ק ט' וסי' ט"ו ס"ק ז' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ובסי' ס"ו כ' לענין ס' בהלכה למ"מ והביא ראי' מנזיר כ"ט מהא דפריך ר"י לר"ל כו' ומל' בעי ר"א אביו נזיר טמא והוא נזיר טהור כו' דס' הל' למ"מ לחומרא והאריך בזה ובסי' ס"ח כ' לענין ס"ס בחיי הבהמה שיכול לבוא לידי בירור לאחר שחיטה אם החלב מותר והביא ד' הבינת אדם שער הקבוע סי' נ"ד שכ' בבהמה שצולעת על ירכה ולא נודע אם נשמט הירך ויש ס"ם שמא לא נשמט ואת"ל נשמט שמא לא איעכל ניבי' דהוי ס"ס מ"מ אסור החלב כו' והאריך הרבה בזה ובסי' ס"ט כ' לענין ס"ס לקולא ויש כנגדו ס"ס לחומרא כו' והאריך בזה ובסי' ע' כ' לענין סד"ר בדבר שהוא תקנת עזרא ונביאים כו' והביא ד' הגמ' בגיטין מ"ה ב' ס"ת שנמצא ביד עכו"ם כו' והאריך בזה ובסי' ע"ב כ' לענין סד"ר באי' אחד ויש באותו דבר ס' דאורייתא מה דינו כגון שהי' בשר ס' כבוש בחלב והבשר לא נמלח עדיין ונכבש בחלב ס' מעל"ע או פחות מעל"ע דמטעם בב"ח הוי סד"ר ומטעם בשר שנכבש בלא מליחה הוי סד"א דקי"ל דם כבוש אסור מן התורה כו' והאריך בזה יעוש"ה:

סימן יד כ' הש"ך דין ל"ו דאין לנו עכשיו לבדות שום ס"ס להקל כו' אם לא באלו שנתבארו למעלה או הדומה להן ממש או שיש צדדים להתיר בלא"ה כו' והביא ד' המרדכי פ' החולץ בשם ר' ברוך כו' ומסיק ע"כ אין לדון דבר מדבר אם לא באופן שהזכרתי עכ"ד ועי' בפלתי שכ' עליו ולא ראיתי לרבותינו שמשכו ידם לדון דיני ס"ס וכ' דהמרדכי נגרר אחר דעת הרשב"א והר"ן דס' תורה ד"ת אסור ומי יאמר זך לקחי לדון בדין ס"ס להקל בשל תורה אבל לפי שהעליתי כהרמב"ם דספד"א מדרבנן לחומרא וא"כ כל הענין של הס"ס להתיר דרבנן ובזה אין מחמירין כולי האי וסמכי' על דעתינו דעת של תורה כו' עכ"ד ועי' בחו"ד שכ' דמ"מ בס' ריעותא אף הש"ך מודה דמותר כמ"ש בס"ק י' עכ"ד ובס"ק י' תמה על הט"ז לעיל סי' נ"א ס"ק א' שמחמיר בס' מחט בחלל הגוף מטעם שהס"ס אינו מתהפך דבס' ריעותא לא בעי' מתהפך ודמי ממש לס' על כו' עכ"ד ועי' בב"י סי' ע"ה מה שהשיג וכ' דד' הט"ז נכונים דל"ד כלל לס' על כו' והאריך בזה ובסי' ע"ד כ' ע"ד הש"ך הנ"ל דכן בסד"ר יש לעי' הרבה אם לחדש מעצמו סד"ר לקולא ומצינו מקום שאסרו ספי' במקום שיש צד נוטה לאי' דאיתא בקידושין מ"ע ב' ע"מ שאני רשע אפי' הוא צדיק גמור חוששין לקידושיו שמא הרהר ע"ז בדעתו ותמה דהא קי"ל בכ"מ דספי' אפי' בדאורייתא אזלי' בתר חזקה וכאן יש ב' חזקות להיתר א' חזקת פנוי' דאשה וב' חזקת גברא דאוקמי' אחזקתו דהי' בכשרות ובפרט שהי' תחלה צדיק גמור ואפי' אם היינו רואים אח"כ שנעשה רשע הי' לנו לומר שתחלה הי' צדיק ועכשיו נכנס בו יצה"ר כו' וא"כ למה חוששין לקידושיו ועכצ"ל דשם יש סברא לומר דודאי לא אמר מילי דכדי וכיון שנתן לה כסף או שוה כסף בתורת קידושין לא לחנם אמר כן אלא דעתו הי' לקדשה באמת ולכך לא אזלי' בחר שום חזקה וא"כ מצינו בסברא מועטת שהי' ברור לחכמי הש"ס שבזה אין להעמיד על החזקה ויש לחוש לכך חיישי' וא"כ יש ללמוד מזה שלא בכ"מ מעמידין על הכלל כו' ואף דזה כלל גדול דמוקמי' על החזקה ואפי' בחשש דא"א החמורה כדמוכח פ"ב דכתובות שנים או' נתקדשה כו' וא"כ ה"ה נמי בס"ס וסד"ר כה"ג היכא דיש קצת סברא לנטות לאי' יש לחוש לחומרא והרבה צריך בזה ישוב הדעת ולא לקפוץ להורות אלא במתון גדול עכ"ד

סימן טו הפרמ"ג בחידושים ס"ק ב' כ' דצ"ע ברובא וב' חזקות איזה מהם עדיף ורוצה להוכיח מד' התוס' חולין י"א א' גבי פרה כו' ודחה זה ובספרו גינת וורדים כלל ל"ז האריך נמי בענין זה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל"א ס"ק א' ובספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב שהבאתי ד' הריב"ש סי' שע"ט דס"ל דב' חזקות עדיפי מרובא והארכתי הרבה בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בפרמ"ג ס"ק ד' שכ' דגדולה מזה נ' דבעיא דלא אפשטא ופלוגתא דרבוותא אף במקום חזקה יש להקל היכא דאיכא ס"ס דל"ש אוקמי' אחזקה כי בשביל החזקה לא ישתנה הדין ולא נפשוט האבעיא עכ"ד וכ"כ עוד בש"ד ס"ק כ"ח ועי' בב"י סי' נ"ה מ"ש בזה והביא ד' התוס' חולין פ"ו א' ד"ה מ"ט שכ' דחכמים מספקי להו אי ריב מעשיהם מתוקנים או מקולקלים כו' משום דהוי ספי' דדינו ולא אזלי' בחר החזקה כו' והאריך בזה ואח"כ חמה דמד' הר"ן פ"ק דקידושין גבי נתן הוא ואמרה היא ספי' היא כו' דמוכח דס"ל דאף בספי' דדינא אזלי' בתר החזקה והניח בצ"ע שלא זכרו האחרונים ד' הר"ן אלו עכ"ד ולא ראה ד' הפר"ח כאן בכללי ס"ס אות א' והמשל"מ פ"ו מהל' עדות הל' ז' ובסוף ס' כפ"ת ובתשובת רע"א סי' ל"ז ובפתח הבית סי' מ"א דיני תפיסה ענף כ"ב ובגליא מסכת חאו"ח סי' ד' שכבר הקדימו בזה דמד' הר"ן הנ"ל מוכח דאף