יד אליעזר חלק א רסא

משום דהוי אקבע אי' והאריך בזה ועי' בברית יעקב חיו"ד סי' ע' שכ' נמי כן ליישב קושי' הנ"ל משום דהוי אקבע אי' דמיירי שיש כאן עץ מאכל כו' אך לא הרגיש מהא דקבוע שאינו ניכר ועוד, כ' ליישב דהרמב"ם לא קא' רק בס' שא"א להתברר ולא עומד להתברר אבל במה דאפשר להתברר או דעומד אח"כ להתברר ס' זה אסור מה"ת והוכיח זה מד' הרמב"ם במנין המצות לבדוק סימני בהמה חי' ועוף כו' משום דאפשר לברורי אסור מה"ת כו' ה"נ בס' אם עץ מאכל הוא כיון דיכול להתברר אם עץ מאכל הוא דיטעון פירות גם השתא אסור מה"ת לכרתו משום לא תשחית ומיישב בזה קושי' הש"ש הנ"ל על הרמב"ם מהא דיבמות פ' כו' ועוד כ' שם ליישב קושי' זו והאריך בזה יעוש"ה ועי' במעין החכמה דף קכ"א ד"ה מצור שהק' נמי קושי' הנ"ל על הרמב"ם והביא ד' הספרי דדריש רק עץ אשר תדע זה עץ מאכל כי לא עץ מאכל זה אילן סרק כו' ובסמ"ג סי' רכ"ט כ' שדורש כן מפני שהי' לו לכתוב רק עץ אשר לא עץ מאכל הוא והביא ד' הרמב"ם שמפרש אשר תדע כלומר שידעת שהי' עץ מאכל מתחלה ועתה הזקין ואינו עושה אלא מועט כו' וכ' דס"ל להרמב"ם דלאו מיתורא דרש כן הספרי כו' אלא אעיקר קרא קשי' לי' מאי אשר תדע דמשמע אבל מס' לא והרי קי"ל ספי' לקולא ועז"ק זה עץ מאכל פי' שידעי' בבירור שהי' נושא פירות עד עתה בזה צריך שנודע שהזקין עתה דאי לא"ה מוקמי' לי' אחזקה וכמו בס' דא"ת דמודה הרמב"ם משום דאתחזק אי' כי לא עץ מאכל זה אילן סרק היינו שלא ידעי' שנשא פירות מעולם בזה אפי' ס' מותר לכרות וא"כ יש ראי' מברייתא הנ"ל לדעת הרמב"ם דספי' דאורייתא לחומרא מדרבנן עכ"ד ועי' במהר"ם שיק מצוה תקכ"ט שכ' ליישב קושי' הנ"ל משום דיש סכנה להשחית עצים שראוים לגדל כו' ובזה אפי' להרמב"ם אסור מה"ת דחמירא סכנתא מאיסורא כו' והאריך בזה ועי' בשם ארי' שם שכ' נמי מתחלה ליישב כן ואח"כ דחה זה דלא קי"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא לומר דאסור משום סכנה והחמירה תורה כו' עכ"ד ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' ק"ב מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בברית יעקב חאו"ח סי' כ"א שהק' על הרמב"ם מחולין ד' א' שחי' כותי מותרת כו' אמר רב מנשה במכניסן תחת כנפיו כו' ולדעת הרמב"ם הא כותי אינו חייש לספי' כו' א"כ ניחוש דלמא שחיט מחצה בדרסה וחלדה וליכא רוב היתר ואינהו בדרבנן גם לספי' לא חיישי ולדידן אע"ג דספי' דאורייתא לחומרא מדרבנן חיישי' לספי' וא"כ איך נסמוך מה דהכותי אוכל מה דנותן לו וכ' ליישב דשאני התם בנדה דאיכא חזקת טהרה דגברא ע"כ לא חייש מספי' אבל בלא"ה גם כוחי חייש לספי' ועוד דכה"ג אקבע אי' גם להרמב"ם הוי ס' תורה לחומרא מדאורייתא כו' עכ"ד ועי' בקונה"ס שם סעי' ט' מיש והאריך בזה אך קשה על הרמב"ם מה שהק' הפלתי מהא דאמרי' בפ"ק דר"ה עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבו דלמא הביא שליש ביד א"י והתורה אמרה קצירכם ולא קציר א"י ואי דקים לי' דלא הביא שליש איך אפשר למיקם עלה ומאי קושי' הא ספי' דאורייתא הוא ולקולא ע"כ קושי' וכ' החו"ד ליישב ד' הרמב"ם דהוציא זה מש"ס ארוכה בסוטה כ"ט א' דאמר התם רב גידל רמי כתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל טמא ודאי הוא דלא יאכל הא ס' יאכל וכתיב כל טהור יאכל בשר טהור ודאי הוא דיאכל הא ס' לא יאכל כו' ושם ליכא יתורא אלמא דכל לישנא דקרא משמעותו על הודאי ולא על הס' ומזה מוכת נמי דשאני בין היכא דכ' רחמנא קום ועשה לשב וא"ת כגון בכל הלאוין דכ' רחמנא את זה לא תאכלו כגון חזיר וחלב אמרי' חזיר ודאי וחלב ודאי לא תאכל אבל ס' יאכל דומיא דדריש הש"ס בהא דכל טמא לא דס' יאכל ובמקום דהזהיר קרא בקום ועשה כגון בתולה יקח אשה וכן לקיחת אתרוג ואכילת מצה אמרי' דמחויב שיהי' בודאי ולא בס' כמו דדריש טהור ודאי ולא ס' ול"ק שוב כל הקושי' הנ"ל דבחולין מהא דיליף מפסח וקרבנות דבקרבנות כמו דדריש בהא דכתיב זכר זכר ודאי ולא ס' ה"נ דרשי' תמים ודאי ולא ס' וה"נ גבי טרפה דילפי' מקרא בתמורה כ"ט מכל אשר יעבור פרט לטרפה שאינה. עוברת דרשי' אשר יעבור ודאי ולא ס' אלו הי' כתוב כל שאינה עוברת לא יעלה היינו דורשין בהיפך אינה עוברת ודאי לא יעלה אבל ס' ועלה אבל השתא דכתיב אשר יעבור והי' קודש דרשי' אשר יעבור ודאי ולא ס' ול"ק נמי מהא דר"ה דכיון דכ' רחמנא קצירכם דרשי' קצירכם ודאי ולא קציר ס' של עכו"ם וכן במקומות רבים דריש הש"ס ודאי ולא ס' ולא מצינו יתורא בכולהו ובממזר דאצטריך יתורא נ' ג"כ דל"ק דבממזר שריא רחמנא אפי' ספי' דחד בחד כגון בת ישראל וממזרת שנתערבו ולדותיהן א"נ כגון דאזיל הוא לגבייהו דס' כי האי דאקבע אי' בכל התורה אסור ובממזר מותר א"נ כמו שתי' הפוס' דאצטריך להתירו בבת ישראל וממזרת עכ"ד וכ"כ בישוי"ע לעיל סי' פ"ג ס"ק א' ליישב קושי' הרשב"א והר"ן הנ"ל מחולין י"א דכל מה שנא' בתורה על ודאי נאמר כמו דכתיב ממזר לא יבא והיינו ממזר ודאי ולא ס' וכמו דדרשי' כל טהור יאכל בשר דהיינו ודאי טהור והבשר אשר יגע בכל טמא דדוקא בודאי טמא ומעתה בכל אי' תורה דכתיב קרא לאי' פי' דקרא דוקא בודאי אבל לא בס' ואין לנו מקרא לאסור הספי' אבל בקרבן דכתיב קרא מן הבקר להוציא את הטרפה דרשי' ג"כ דוקא בקר ודאי ולא ס' טרפה והנה בסימני דגים כתיב קרא כל אשר לו סנפיר וקשקשת אותם תאכלו ואח"ז נאמר וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו וקא' הש"ס בחולין ס"ו ב' ממשמע שנא' אכול את שיש לו ממילא משמע דלא תאכל את שאין לו וממשמע שנא' ל"ת את שאין לו ממילא נשמע דתאכל את שיש לו ולמה חלקן הכתוב לעבור עליו בעשה ול"ת א"כ לשנא דרישא דקרא את שיש לו כו' משמע דוקא שידוע בבירור שיש לו סנפיר וקשקשת אותם תאכלו אבל ס' כו' לא תאכלו והיינו דיש בו אי' עשה ועל הלאו דנפ"מ רק למלקות אינו חייב רק אם ודאי אין בו סנפיר וקשקשת אבל בס' פשיטא דאין כאן אי' לאו ועכ"פ לענין אי' דבר תורה אף בס' אם הי' בו סנפיר וקשקשת אסור כו' והאריך בזה והיינו כהחו"ד הנ"ל ולפ"ד מיושב קושי' הגליא מסכת חאו"ח סי' ה' שהק' על החו"ד מהגמ' דחולין הנ"ל דלפ"ד אדרבה קשה דדיוקא לדינא סתרי אהדדי גבי ס' איך נדייני' להאי, דינא כו' ע"כ קושי' ועי' בהגהות אמרי ברוך מה שהק' על החו"ד וכונתו כהגליא מסכת ולפ"ד הישוי"ע הנ"ל ניחא דלענין אי' דבר תורה אף בס' אם הי' בו סנפיר וקשקשת אסור רק הלאו דנפ"מ לענין מלקות אינו חייב רק אם אין בו ודאי סנפיר וקשקשת ושפיר ד' החו"ד הנ"ל ולק"מ קושי' הג"מ והאמרי ברוך הנ"ל ועי' בס' יד אלי' חאה"ע סי' ע"ה שהק' דלפ"ד הגמ' דסוטה הנ"ל יקשה ג"כ גבי כל אשר יש לו סנפיר כו' וכל אשר אין לו כו' לא תאכלו וכן גבי מעלה גרה כה"ג וכן גבי מום לקרבן אמר כל מום לא יהי' בו ודאי מום הוא דלא יהי' ופסול הא ס' כו' ובקרא אחר אמר תמים יהי' לרצון דוקא תמים ודאי ועכצ"ל דודאי צריכין לפרש כן דכל ס' בסנפיר וקשקשת אסור ככל ספד"א שאסור מה"ח כו' אבל הל"ת דאין לו. סנפיר כו' דאיירי למלקות פשיטא דוקא ודאי אם אין לו חייב כו' וכן בבהמה מעלת גרה וכן במום לקרבן משא"כ לאו והבשר אשר יגע בכל טמא שאינו מלמד על מלקות כלל