יד אליעזר חלק א כו

ממ"ש בחו"מ סי' ל"ד דאין פסול לעדות אלא בעובר עבירה שיש בה מלקוח כו' וכ"כ בנקה"כ ליישב כן קושי' הט"ז משום דהוי חשוד לאותו דבר והיינו כמ"ש הש"ך הנ"ל אך על הרשב"א גופי' קשה דלמה צריך ליתן טעם משום דהוה מושבע ועומד הא העובר על לאו דנבילה פסול לעדות ולשבועה וכן הק' בתב"ש ס"ק י"ב וכ' ליישב דדוקא גבי שבועת ממון ילפינן מעדות כו' אבל באיסורין דקי"ל כו' ולכן החשוד אנבילה אינו חשוד אשבועה אם לא מטעם דחשוד אשבועה גופה דמושבע ועומד עכ"ד עוד הק' התב"ש על הרשב"א מבכורות מ"ה ב' גבי כהן הנושא נשים בעבירה פסול לעבודה ואמרי' החם נודר ועובד כו' וקשה מאי מהני האי נדר הא עבר אמושבע ועומד כו' וכן הק' בחכם צבי סי' ל"א בשם הגאון ר' יצחק אב"ד דק"ק ליסא וכ' הח"צ ליישב דע"כ לא קא' הרשב"א אלא בעודו עומד במרדו והוא חשוד עדיין אלא שרוצה להשבע שזה כשר כו' בזה ס"ל דא"נ שהרי הוא עודנו לא ישוב אלא חשוד ועובר על שבועת הר סיני לענין אי' זה אבל בבכורות מיירי בכהן שבא לחזור בתשובה ורוצה לגרש אשתו הנשואה לו בעבירה כו' יכול לעבוד עבודתו כו' ואפי' נדר לא הי' צריך אלא משום דתקיף יצרו בעבירה עשינו לו סייג כו' אבל אה"נ דמשעת קבלתו הרי הוא כשר ככל אחיו הכהנים ולא מקרי חשוד כלל עכ"ד ולפ"ד מיושב קושי' החידושי מהרא"ל ס"ק ח' שהק' מיומא י"ט ב' שהשביעוהו להכה"ג שלא יתקן בחוץ ויכניס בפנים ומה מועיל השבועה הא הוה מושבע ועומד ולפ"ד הח"צ הנ"ל לק"מ דהא התם אינו חשוד ורוצה לשבע על להבא שלא יעשנה כך ולק"מ קושי' החידושי מהרא"ל הנ"ל וכן ראיתי בדרך חיים ס"ק ג' שכ"כ ליישב קושי' הנ"ל מיומא עפ"ד הח"צ הנ"ל אבל באמת ד' הח"צ תמוהים וכמו שהק' בערוגות הבושם ס"ק ד' מד' הרשב"א בתשובה שהביא הב"י סי' קי"ט שכ' וז"ל ועוד תדע לך שאפי' נשבע שלא יאכל הוא ולא יאכיל לאחרים אין מקבלין אותו עד שיקבל חבירות בפני ג' חברים כדתניא התם בפ' עד כמה הבא לקבל ד"ח צריך לקבל בפני ג' ואם איתא ישבע בפני שנים ונאמן עכ"ל הרי מבואר להדיא מד' הרשב"א דאפי' נשבע לקבל עליו חבירות בפני ב' ובשבועה לא מהני אע"ג דרוצה לעשות חשובה א"ו דאין חילוק כלל בזה ועוד מוכח דאף כשחוזר בו לא מהני שבועה מהא דפ' ז"ב כ"ה הטבח שהוציא טרפה מח"י דאם בא לחזור לאומנתו דאין לו תקנה רק שילך למקום שאין מכירין ויוציא טרפה בדבר חשוב או יחזיר אבידה וכ"פ הרמב"ם ובש"ע לקמן סי' קי"ט והרי יש תקנה קלה שישבע ע"ז שיהי' נזהר במלאכתו שלא יוציא עוד טרפה ולד' הח"צ כשמקבל עליו כן בשבועה מהני כמו בנודר ועובד א"ו דאף בכה"ג לא מהני מה שנשבע עכ"ד ועי' ברשמי שאלה חיו"ד סי' י"ט שהק' נמי על הח"צ מד' הרשב"א הנ"ל ועוד הק' עליו והאריך בזה וצ"ל בקושי' הנ"ל מהא דיומא כמו שחי' בחידושי מהרא"ל שם או כמו שחי' ברשמי שאלה שם ועי"ש עוד ברשמי שאלה ובסי' י"ח מ"ש בקושי' הנ"ל ובד' התב"ש הנ"ל והאריך בזה ועי' בעצי לבונה מ"ש ע"ד התב"ש הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ד (ו) מומחה שחט לי. עי' ט"ז ס"ק ז' וש"ך ס"ק י"ד ט"ו ועי' בערוגות הבושם ס"ק ה' מ"ש לענין אי מהני מרתת בדאורייתא ומ"ש על התב"ש והאריך בזה ובס"ק א' שם מ"ש והאריך בזה ועי' לקמן סי' קי"ט ס"ק י"ב מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

סעיף ה (ז) מומר להכעיס כו'. עי' במקור מים חיים שהק' בד' הר"ן בריש חולין דיש סתירה בדבריו דמתחלה העתיק ד' רש"י דמומר להכעיס אפי' נמצאת סכינו יפה לא מהני דמועד לנבל בידים ומשמע הא אחרים רואים מהני ואח"כ כ' הר"ן דמומר להכעיס לא מהני אפי' אחרים רואים אותו דהוו מומר לכל התורה ולאו בר זביחה הוא עכ"ל הר"ן ע"כ קושי' והניח בקושי' ובאמת לק"מ דכן הוא דרך הר"ן דהעתיק לשון רש"י אף דלא ס"ל כותי' ועי' בגליון אלפס על הרי"ף שכ' נמי ליישב קושי' המג"א באו"ח סי' ל"ט ס"ק ג' ותשובת רע"א סי' ס"ט שהק' ד' הר"ן אהדדי דהכא ס"ל דמומר לאכול נבילות שלא לתאבון הוי בר זביחה ובפ"ב דע"ז כ' דאם יש לפניו אי' והיתר ומניח ההיתר ואוכל האי' מקרי להכעיס ובמומר להכעיס הא ס"ל להר"ן שאינו בשחיטה כלל ע"כ קושי' וכ' ליישב דד' הר"ן בע"ז הוא רק העתיק ד' רש"י וכבר ידוע שדרכו של הר"ן להעתיק ד' רש"י גם במקום דלא ס"ל כותי' ולא קשי' ד' הר"ן אהדדי עכ"ד וממילא מיושב נמי קושי' המקמ"ת הנ"ל על הר"ן דהר"ן העתיק ד' רש"י אף דלא ס"ל כותי' ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק י"א מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

(ח) אפי' לדבר אחד. עי' ש"ך ס"ק ט"ז שכ' דדעת המחבר שהוא כעכו"ם ממש ושחיטתו נבילה מדינא כו' והכי משמע נמי מד' התוס' והרא"ש שכ' מדכתיב וזבחת ואכלת ילפי' מה שאתה זובח אתה אוכל כלומר אותו שהוא בר זביחה לאפוקי עכו"ם ואוכל נבילות להכעיס משמע דמומר להכעיס מימעט מקרא כמו עכו"ם דלא כהב"ח שכ' דשחיטתו אינה אסורה אלא מדרבנן ואינה נבילה כו' עכ"ד ובאמת מד' התוס' והרא"ש משמט איפכא דדוקא באוכל נבילות להכעיס דאינו בר זביחה אבל לדבר אחר אפי' להכעיס י"ל דאף התוס' והרא"ש ס"ל דאינו אלא מדרבנן וכהב"ח הנ"ל וכן ראיתי בדרך חיים ס"ק ה' שהק' כן על הש"ך הנ"ל ומיישב שם קושי' המג"א באו"ח סי' ל"ט ס"ק ב' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ט' שהק' נמי על הש"ך שהשוה דעת התוס' והרא"ש להר"ן דהתוס' והרא"ש לא כ' רק באוכל נבילות להכעיס דלאו בר זביחה הוא לסברתם משמע דלעבירה אחרת להכעיס שחיטתו כשרה והק' דהא בסנהדרין כ"ז א' מכשיר רבא במומר אוכל נבילות לעדות אלמא אין דינו כעכו"ם ואע"ג דאמר בע"ז כ"ו ב' דאוכל נבילות להכעיס מין הוא אפשר דוקא לענין מורידין דלא עדיף ממלשון ואעפ"כ אין דינו כעכו"ם לענין שחיטה דבסנהדרין משמע שאין דינו כעכו"ם רק דרשע הוא לכן פסול לעדות לאביי ולרבא לא מקרי רשע דחמס א"כ משמע דלא הוי מומר לכל התורה. ע"כ קושי' ועי' בס' יד יהודא ס"ק ז' ח' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

(ט) מומר לעכו"ם כו'. עי' ש"ך ס"ק י"ז שכ' כהאומרים דמומר לע"ז אפי' בצנעא ואפי' רק פעם אחת הוי מומר לכל התורה וכן אפי' חילל שבח פ"א בפרהסיא מיהו באותה שחיטה לא נעשה בה מומר כו' ועי' בט"ז לקמן סי' י"א ס"ק ב' דס"ל דבפ"א לא נעשה מומר כו' והיינו כחי' הב' בתוס' חולין י"א א' ד"ה השוחט והנה התוס' שם הק' דאי במזיד האיך שחיטתו כשרה והא מומר לחלל שבתות אסור לאכול משחיטתו כדמוכח לעיל ה' ועוד דבגמ' בעי לאוקמי במזיד ור"מ ור"מ אית לי' בפ' עד כמה ל' ובפ' ז"ב כ"ז דמומר לדבר אחד הוי מומר לכל התורה כולה וי"ל דהתם בפרהסיא והכא בצנעא ומיהו למאי דמוקי כר"מ קשה ועוד י"ל דמשום פ"א לא חשיב מומר וכן משמע בפ"ב לקמן ל"ט דקא' השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעכו"ם ר"ל אמר מותרת כו' והתם גברא בר קטלא הוא כו' ועוד אמרי' לקמן סוף פ"ב מ"א אפי' למ"ד אדם אוסר דבר שא"ש ה"מ עכו"ם אבל ישראל לצעורי בעלמא קא מכוין ופריך מב' אוחזין בסכין ושוחטין כו' שחיטתן פסולה ומשני הב"ע בישראל מומר והשתא כיון דמומר הוא בלא שום אחד מכל אלו תפ"ל דפסול אבל אי בחדא זימנא לא איתסר שחיטתו ניחא עכ"ל והנה מפשט ד' התוס' בתי' הא' משמע דהיכא דהוה בפרהסיא אף בפ"א ואף באותה שחיטה נעשה מומר דאל"כ בלא"ה ל"ק קושי'