יד אליעזר חלק א כה

יעוש"ה ובפרט ב' שם הביא ד' השו"ת פ"י שם שכ' להסתפק היכא דיש רגלים לדבר לדיבור הראשון אם מהני אמתלא והביא דנחלקו בזה תוס' והרא"ש דהתוס' בכתובות ס"ג ב' ד"ה אבל ס"ל דלא מהני אמתלא והרא"ש ביבמות כ"ה ב' ס"ל דגם בכה"ג מהני אמתלא וכ' לפרש בזה ד' הגמ' כתובות כ"ב ב' הנ"ל דבעי שמואל מרב אמרה טמאה אני אי מהני אמתלא כו' דתליא אי ווסתות דאורייתא הוי רגלים לדבר ואי ווסתות דרבנן לא הוי רגלים לדבר ושמואל לשיטתי' דס"ל בנדה מ"ו ווסתות דאורייתא להכי קבעי לי' כו' והאריך בזה ובפרט י' שם כ' לחקור לדעת החולקים על הרא"ה היכי דבא אחד לאשה ואמר שהיא אשתו שנתקדשה לו והודית לו אי יכולה לחזור אח"כ כשנותנת אמתלא כי מלשון הש"ס וש"ע הוא רק היכי שאשה מעצמה אמרה כן אבל אם הבעל תובע אותה והיא הודית לו י"ל דלא מהני אמתלא כו' והביא ד' מהרי"ט ח"ב באה"ע סי' א' שחקר בזה כו' והאריך בזה ובפרט י"א כ' לחקור היכי שנתחזק הקול בב"ד שאשה הודית שנתקדשה ואח"כ באתה לב"ד ונתנה אמתלא לדברי' אי נאמנת וכ' דיש בענין זה ג' דינים כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה וכל הנ"ל הוא רק לאחר כ"ד אבל בתוך כ"ד יכול לחזור אף בלא אמתלא ועי' בשערי תורה כלל ו' שהביא ד' התוס' ב"ב קכ"ט ב' ד"ה והלכתא בשם ר"ת והרמב"ן שם דס"ל דמה"ת אף בתכ"ד א"י לחזור והא דיכול לחזור הוא רק מדרבנן כו' והר"ן בנדרים פ"ז א' ד"ה והלכתא ובשבועות ל"ב ס"ל דהא דתכ"ד כד"ד הוי מה"ת כו' והאריך הרבה בזה ובפרט ג' שם מ"ש בד' הרשב"ם ב"ב קכ"ז ב' גבי אמר בני וחזר ואמר עבדי הוא כו' והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' ל"ח ס"ק כ"א מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' באה"ע סי' קט"ו סעי' ו' בח"מ ס"ק כ"ב ובב"ש ס"ק כ"ד שכ' דאין אמתלא מועיל בממון ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' פ' ס"ק א' מ"ש בזה יעוש"ה

סעיף יד (כב) לאו כלום הוא. והוא מד' מהרי"ק שורש ל"ג ועי' בט"ז ס"ק כ"ג שהביא ד' רש"ל פ"ק דחולין סי' ט' שכ' ע"ז דבהאשה רבה כ' כד' הריטב"א שהביא הנ"י דדוקא בעדות אשה אמרי' שהוא כשנים אבל בשאר איסורין הוי כחד לגבי חד בהכחשה כו' ועי' בש"ך ס"ק מ"א שהביא נמי ד' הרש"ל והב"ח והבן לב שפ' דלא כמהרי"ק ועי' בחידושי רע"א שכ' דבתוס' כריתות י"ב ב' מבואר דלא ס"ל כהריטב"א וכבר קדמו בזה הש"ך לקמן סי' קכ"ז ס"ק י"ד שכ' דהתוס' הנ"ל לא ס"ל כהריטב"א ולא ראה הגאון רע"א הנ"ל ד' הש"ך אלו שכבר הקדימו בזה ועי' בדרך חיים ס"ק י"ד ובש"ע מהר"ב בקו"א ס"ק ט"ו ובברית יעקב חיו"ד סי' נ"ו מ"ש והאריכו בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז בדין ע"א נאמן באיסורין מ"ש בד' הריטב"א הנ"ל והארכתי הרבה בזה יעוש"ה ועי' בערוגות הבושם ס"ק י"ז מ"ש בזה ומ"ש ע"ד הפרמ"ג במשב"ז ס"ק כ"ג בב' אומרים יפה שחט וב' או' שהה או דרס כו' וכ' די"ל דגם רוב לא מהני בתרי ותרי כמו חזקה והוי ס' מדרבנן כו' והאריך בזה וכ' דרוב עם ע"א הוי ממש כב' עדים כו' עכ"ד ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל"א ס"ק א' מ"ש לענין תרי ותרי נגד הרוב ובסי' ל"ג שם ס"ק ב' מ"ש לענין רוב עם ע"א והארכתי בזה יעוש"ה

סימן ב

סעיף א (א) שחיטת עכו"ם. עי' בחידושי מהרא"ל ס"ק א' שהק' בהא דתולין ו' א' דקא' דר"ג גזר על שחיטת כותי ואסרוהו מטעם שדמות יונה מצאו להם בהר גריזים ור"מ לטעמי' דחייש למיעוטא כו' דאי הר גריזים מיעוטא דשכיח הוא אפי' לא ס"ל כר"מ נימא סמוך מיעוטא לחזקה ע"כ קושי' והאריך בזה וכן הק' בצל"ח הנדפס מחדש בחולין שם ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב מ"ש ליישב קושי' זו והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בפלתי ס"ק א' שהביא ראי' מחולין צ"א א' גבי וטבוח טבת פרע להם בית השחיטה כו' להרמב"ם ועי' בבית שמואל אחרון חיו"ד סי' ה' שהביא ראי' מד' הגמ' זו לד' הרא"ש היפך מד' הפלתי והאריך בזה ועי' בערוגות הבושם בפתיחה להל' שחיטה ובס' בית הלוי ח"א סי' ט"ו מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

(ב) אינו עובד ע"ז. עי' ש"ך ס"ק ב' שהביא ראי' דנכרי שאינו עובד ט"ז אסור שחיטתו מה"ת מהא דאמרי' בחולין ה' א' גבי מכם ולא כולכם להוציא את המומר דאפי' ישראל מומר לכל התורה חוץ מע"ז ושבת שחיטתו אסורה מה"ח כ"ש נכרי שאינו עובד ע"ז ועי' בפלתי ס"ק א' שהשיג על הש"ך ודחה ראייתו דבזה פשיטא דישראל מומר חמור מנכרי דמה מומר שייך תו בנכרי שאינו עובד ע"ז והרמב"ם בפ"ג מהל' מעשה הקרבנות כ' דעולת עוף מקבלין מן נכרי אפי' עובד ע"ז ובהל' ג' כ' שמומר ישראל אין מקבלין וא"כ קיל לי' נכרי מישראל מומר עכ"ד ובאמת אין מזה השגה על הש"ך דלענין קרבנות אתמעט מקרא מכם בכם חלקתי ולא באומות אבל לענין הכשר שחיטה פשיטא דלא עדיף נכרי מישראל מומר ובהדיא אמרי' בחולין י"ג ב' אין מינין בעכו"ם למאי אילימא לשחיטה השתא שחיטת מין דישראל אמרת אסורה דנכרי מיבעיא כו' אמר רב עוקבא בר חמא לקבל מהן קרבן כו' הרי להדיא דלענין שחיטה נכרי גרע מישראל מומר ולק"מ קושי' הפלתי על הש"ך ושפיר ד' הש"ך הנ"ל וכן ראיתי בדרך חיים ס"ק א' שהשיג כן על הפלתי ועי' בחתם סופר בחידושיו לחולין ה' א' שהק' על הש"ך הנ"ל דאיך אפשר שיהי' נכרים נודרים נדרים ונדבות כישראל הא כל דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי ואיהו לא מצי לשחוט כו' דלא מקרי בידו לגייר עצמו דמי יימר דמזדקק לי' תלתא כו' והוכיח מזה כהרמב"ם הנ"ל והי"ל בידו לפרוש מע"ז והו"ל בר זביחה ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק א' ב' ובס' ארץ צבי חאה"ע סי' י"ב ובס' עדות ביהוסף סי' ל"ד מ"ש והאריכו בזה ולפ"ד מיושב קושי' החתם סופר הנ"ל יעוש"ה ועי' בתב"ש ס"ק ג' מ"ש לענין שחיטת מין והאריך בזה

סעיף ב (ג) לתיאבון. עי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ב' שהק' על הר"א ממיץ דס"ל דבמוחזק בכשרות נאמן אף נגד החזקה מה יענה למימר דרבא מומר כו' וכי מוחזק בכשרות מקרי מי שאוכל נבילות כו' וכן הק' הפ"י בתולין ג' ב' ובמהר"ם מינץ סי' י' ועי' בחוסן ישועות בחולין ג' ב' ובשערי תורה ח"ג כלל י"ח פרט ה' מ"ש ליישב קושי' זו ועי"ש עוד בשערי תורה מ"ש ע"ד הפ"י שם שכ' דהא דאין ע"א נאמן נגד החזקה היינו מקרא: דלא יקום ט"א באיש כו' ומ"ש ע"ד הר"א ממיץ הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה

(ד) בודק סכין כו'. ומשמע מסתימת לשון המחבר דא"צ לבדוק הסכין אחר שחיטה וכמ"ש בב"י כן בשם הרשב"א ועי' בש"ך ס"ק ד' ובפר"ח ס"ק ה' ובתב"ש ס"ק י' דלכתחלה צריך לבדוק הסכין ג"כ אחר השחיטה וכ"כ הט"ז ס"ק ב' דבדיקת המומר לאו בדיקה היא ועי' בתורת יקותיאל ס"ק א' ובחידושי מהרא"ל ס"ק ג' ד' ה' ובדרך חיים ס"ק ב' ובערוגות הבושם. ס"ק א' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ג (ה) אפי' נשבע כו'. עי' ש"ך ס"ק י"ב שכ' דהוא חשוד על השבועה לאותו דבר ועי' בכרתי ס"ק י"א שכ' ע"ד הש"ך ולא הבנתי מה זה שדייק לאותו דבר אלא העובר על לאו דנבילה פסול לשבועה עכ"ד ובאמת לק"מ דכונת הש"ך ליישב קושי' הט"ז ס"ק ו'