יד אליעזר חלק א רמח

לברר מקרי ניכר האי' וא"כ כל שידוע שיש א' בעיר שדרכו לערב יין אם יחקור אחר זה בודאי יכול להתברר וגם לפ"ד הפוס' דבניכר לא' בעולם מקרי ניכר האי' כו' י"ל כיון שיש א' שמערב בודאי א"א לא' בעולם שלא ידע מאותו העכו"ם וכניכר האי' במקומו דמי עכ"ד וא"כ אין כאן רק דעת הרמב"ן בגיטין ס"ד א' דס"ל דמדינא אסור משמע דס"ל דכוי קבוע אף שאינו ניכר האי' וכמ"ש הפלתי והב"א שם ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק י"ד שכ' נמי דכן הוא דעת הרמב"ן אך כ' ולא בירר אי מה"ת או מדרבנן וכ"כ בב"י שם דלא ברירא לי' דעתו אי ס"ל דהוי קבוע דאורייתא או דהוי רק מדרבנן וכ' דכן יראה לכאורה דעת הרשב"א דהוא אזיל בשיטת הרמב"ן דכ' בחידושיו דאסור מדינא והוא ס"ל דהוי רק קבוע מדרבנן כמ"ש בתה"א בכ"מ דכל שאין האי' ניכר במקומו לא הוי קבוע והשיג ע"ד הפרמ"ג בש"ד הנ"ל שכ' בביאור ד' הש"ך דס"ל להרשב"א דתערובות חנויות הוי קבוע מה"ת כו' ועי' בשערי תורה שם פרט ו' שהביא נמי ד' הרמב"ן הנ"ל וכ' אך י"ל דס"ל דהוי קבוע דרבנן והביא ד' הפרמ"ג בשם הפרישה שמוכח דס"ל דתערובות חנויות לא הוי רק קבוע דרבנן כו' וכ' נמי דאין ראי' מד' רש"י ביבמות ט"ז הנ"ל די"ל דס"ל דלא הוי רק קבוע דרבנן כו' וגם כ' נמי בדעת הרשב"א דס"ל דתערובות חנויות לא הוי רק קבוע דרבנן כו' והאריך בזה ועי' במהריא"ז ענזיל שם סי' י"ח שהביא ד' הגאון ר' אברהם תאומים שכ' דהרמב"ן והרשב"א בגיטין שם ס"ל דאף שאינו ניכר האי' הוי קבוע דאורייתא והוא השיג עליו דלא מוכח כלום מד' הרמב"ן והרשב"א כו' והרשב"א ס"ל כדעת התוס' וכ' דגם הרמב"ן ס"ל כדעת התוס' דלא מקרי קבוע כיון דאין האי' ידוע אלא כיון דס"ל להרמב"ן דקרובות מהימנו לגבי דידה כי היכא דמהימנו לגבי נפשייהו א"כ ה"ל דבר שאפשר לברר לכך אין סומכין לכתחלה על הרוב וכמ"ש בהגהות אשר"י בשם ריא"ז לענין רוב המצוין אצל שחי' כו' דלכתחלה לא סמכי' ארובא כיון דאפשר לברר וכן משמע מד' רב אלפס ריש חולין כו' וה"נ כיון דאפשר לברר ע"י הקרובות לא סמכי' ארובא משא"כ לדעת התוס' דקרובות אינן נאמנות לגבי דידה וכמ"ש גם הר"ן שם א"כ א"א לברר הדבר וכל שאינו עומד להתברר סמכי' ארובא לכתחלה וכ' עוד אפשר לומר דס"ל להרמב"ן דהכא הוי שפיר קבוע שהרי האשה נתקדשה והעדים יודעים וגם הקרובות יודעות מהקידושין וא"כ ה"ל אי' ידוע במקומו אלא שאין אנו יודעים באיזה מקום הם נמצאים ואפשר שזו שקדשה עתה היא הקרובה ויודעת בעצמה הא למה הדבר דומה לט' חנויות כו' וא"י מאיזה מהן ואע"פ שגם אנו אינן יודעין איזה מהן מוכרת טרפה כיון שבעל החנות הי' יודע ה"ל קבוע שהאי' הי' ידוע וניכר במקומו לבעליו ואפשר דגם הר"ש מקינן מודה בזה כיון דבשעה שנכנס זה ליקח בשר הי' האי' ידוע במקומו לבעלים משא"כ לענין ס' נחל איתן דבשעה שאנו נכנסין לשדה זו לחרוש ולזרוע אין האי' ידוע לשום אדם בהא ליכא מאן דפליג דלא חשיב קבוע והרי דינא של הר"ש ברור ולא במחלוקת שנוי' כו' עכ"ד וסברא זו הב' הוא כהפלתי והב"א ולא כהחו"ד הנ"ל אך השערי תורה שם כ' דמד' הר"ן ביצה ז' א' מוכח דס"ל דאפי' באינו ניכר האי' הוי קבוע שכ' וז"ל ואיכא מאן דשרי אפי' ביום א' של ר"ה משום דרובן של ביצים לאו ב"י נינהו ואזלי' בח"ר כל היכי דאתיא מאן דזבין לגבי' אבל למיזל לבתי דידהו דה"ל מקום קביעותן אסור דלמא איכא חד דמזבן ביצים ב"י וכל קבוע כמעמ"ח דנוי עכ"ל הרי אף דלא ניכר האי' ס"ל דהוי קבוע ומסתימת דבריו משמע דס"ל דהוי קבוע דאורייתא כו' וגם כ' להוכיח מד' הרא"ש בחולין צ"ה דס"ל דאף היכא דלא ניכר האי' הוי קבוע והאריך בזה וגם הב"ח ס"ל דאף באי' שאינו ניכר הוי קבוע דאורייתא הובא בב"א סי' ג' וכ' דכ"כ הט"ז ס"ק ה' וכן משמע דעת הש"ך ס"ק י"ד וס"ק כ"ט ועי' בשערי תורה שם פרט ז' שכ' להוכיח מד' רש"י בזבחים ע"ג א' ד"ה נמשיך כו' כהב"ח והאריך הרבה בזה ובפרט ח' שם הביא ראי' להב"ח מחולין ס"ג ב' לוקחין ביצים מן העכו"ם כו' וליבדוק בסימנים כו' והאריך הרבה בזה ועיי"ש עוד פרט ו' ובח"א כלל כ"ג פרט ג' מה שהק' מד' הירושלמי שבת פ' כלל גדול הל' א' גדול שנשבה בין עכו"ם כו' ניחוש לכל הימים כו' ועי' בב"י שם שכ' דיש להוכיח דאף באינו ניכר האי' הוי קבוע דאורייתא מפסחים פ"ט ב' גבי ה' שנתערבו עורות פסחיהם כו' והאריך בזה ועי' במהריא"ז ענזיל שם סי' י"ח מ"ש והאריך בזה ועי' בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' ל"ג שכ' דהרמב"ם פ"ה מהל' ק"פ ס"ל כהב"ח הנ"ל דאף שאינו ניכר האי' הוי קבוע והאריך בזה ועי' בקהלת יעקב ממהרי"ט אלגזי בתוס' דרבנן אות ס' סי' רל"ג מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בב"י בסיף הס' בנעילת שערים שהק' על התוס' נזיר הנ"ל מקידושין נ"ב א' לזה ה' בנים ולוה ה' בנות כל אחת ואחת צריכה ה' גיטין כו' הרי על כל אחת אמרי' מרובא פריש ולא זו היא המקודשת וכאן לא שייך עשו שלא כהוגן דמה תעשה הבת קטנה שאבי' קיבל קידושין בשבילה כו' ואפי' אם נאמר כדקא' הש"ס התם משום קבוע דאשה הדרא לניחותא ג"כ לא א"ש כיון דבאמת ס"ל דבתערובות ל"ש קבוע ושם א"י לשום אדם מי היא האסורה ע"כ קושי' והאריך בזה וכ' דלפי שיטת המרדכי דס"ל דכל שבא האי' בתערובות ל"ש בי' ביטול אם לא כשהוברר האי' תחלה ואח"כ נתערב האי' א"ש דבאו' אחת מבנותיך לא הוברר האי' ותחלה בא בתערובות וכ' אבל כבר כ' במק"א שכל הפוס' חולקים בזה על המרדכי וכ' דלפמ"ש בפתח השער בהא דה' שנתערבו פסחיהם דכל מה שיש לתקן מקרי כאפשר לברר אי' א"כ י"ל כיון שיש לתקן האי' כגון ע"י גט וחליצה ל"ש כאן ביטול ברוב וא"כ נפ"מ אם א"א להתגרש כגון שנשחטו האחים וכדומה דא"א לתקן האי' תקרי שפיר שייך בי' ביטול ברוב או אפשר לומר לפי שיטת התוס' בנזיר דקנסי' לי' משום שעשה שלא כהוגן י"ל כיון שעשה אבי' שלא כהוגן והבנות ברשות אבי' לקדש אותן שפיר שייך למקנסי' לאב אף שזה מניע להבנות עצמן ובהן ל"ש קנס מ"מ בתר אביהן גרירא כו' ולבסוף כ' דאפשר לומר בא"א החמירו שלא לילך כאן בח"ר כמו שהחמירו לענין מים שאל"ס ולענין כמה דברים עכ"ד ועי' בהמקנה קידושין ס"ד ב' שהק' נמי כעין קושי' הב"י על התוס' נזיר הנ"ל דאמאי אסרו ר"ח שם לכל הבנות משום ס' א"א ול"א כל דפריש כו' וכ' ליישב עפ"ד המרדכי וכ' דמכאן ראי' לד' המרדכי הנ"ל והאריך בזה ועי' בדורש לציון דרוש י"ג ובהג"ה מבן המחבר שם מ"ש והאריך בזה ועי' לעיל סי' ק"ב ס"ק ז' מ"ש בד' המרדכי הנ"ל והארכתי בזה יעוש"ה ועי' במשנת חכמים הל' ע"ז סי' מ"א ביבין שמועה אות א' שהביא מתחלה ראי' דאף שאינו ניכר האי' הוי קבוע מה"ת מע"ז נ"ג ב' אלא מדפלחו ישראל כו' מכאן ואילך נשתרי מאן מוכח כו' ואח"כ דחה זה והק' לדעת הפוס' דס"ל דאף שאינו ניכר האי' מקרי קבוע כו' האיך אנו מקבלין גרים בזה"ז כיון דמעורב בין העכו"ם עמוני או שאר אומות האסורין לבוא בקהל נדון הרוב כדין מעמ"ח כיון דיש להם דין קבוע וספי' לחומרא כו' והאריך בזה וכ' לבסוף ליישב דחמשה קהלי כתיבי כו' וכי היכא דדרשי' ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ס' יבא כו' ה"נ דרשי' עמוני ודאי ולא עמוני ס' כו' עכ"ד ועי' בספרי דברי אליעזר סי' ד' ס"ק י' שהבאתי ד' התשב"ץ הקטן סי' תקל"ח שמבואר כן להדיא דס' עמוני ומואבי מותרין כמו ס' ממזר יעוש"ה ועי"ש עוד בצפנת פענח אות ח' שהביא ראי' דאף שאינו ניכר האי' מקרי קבוע מהא דאיתא בתרומות פ"ט מ"ה מאה לגינה של תרומה ואחת של חולין כולן מותרין בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה אפי' ק' של חולין וא' של תרומה כולן אסורין וכ' הטעם דאינו עולה בא'