יד אליעזר חלק א רלג

ראוי להתיר כו' עכ"ד ולא נהירא אלא העיקר דכבוש כמבושל מדאורייתא וכמ"ש ובבב"ח אסיר כבוש מדרבנן וכן ס"ל להרא"ש בפ"ב דע"ז סי' כ' ובפ"ה שם סי' י"א דכבוש מעל"ע אסור מדאורייתא כמבושל ובבב"ח אסור מדרבנן שכ' וז"ל ויראה לומר שצריך שישהה בתוכו מעל"ע דצונן בצונן פולט או בולע במעל"ע והכי אמר בחולין ק"ח א' בב"ח חידוש הוא דאי תרי כו' שרי וכי בשיל לי' אסור ומאי חידושי' כל אי' שבתורה נמי אי תרי כולי יומא אי' והיתר בהדי הדדי שרי דצונן לא פליט ולא בלע ואי בשיל לי' אסור א"ו כל שאר אי' אי תרי לי' יום שלם מעל"ע אוסר כאלו בשלם יחד דצונן בצונן פליט ובלע בשהי' מעל"ע כמו בבישול והיינו כבוש דתנן בכ"ד שהוא כמבושל אבל בבב"ח גזיה"כ הוא דדרך בישול אסרה תורה עכ"ל וכ"כ בפ"ה שם בשם ריצב"א הרי דס"ל דכבוש כמבושל אסור מדאורייתא בשאר אי' ובבב"ח אסור מדרבנן וכן ס"ל להאו"ה כלל ל' דכבוש כמבושל דאורייתא וספי' לחומרא הובא דבריו בד"מ ס"ק א' וכן ס"ל להאשכול הל' תערובות אי' סי' ל"ה שכ' וז"ל וחזי לן דאיירי שכבוש שם יום שלם דיהיב טעמא דאמר שמואל כבוש כמבושל והאי כבוש יום שלם כדאיתא בפ' א"ע בב"ח חידוש דאי תרי לי' כולא יומא בחלבא שרי ובבישול אסור משום דכתיב לא תבשל אלמא בשאר אי' אי תרי כולא יומא כו' ודוקא בבב"ח כבוש מותר מה"ת עכ"ל הרי דס"ל דבשאר אי' כבוש אסור מדאורייתא ובבב"ח אסור מדרבנן וכ"פ הרמ"א דבשאר אי' כבוש כמבושל מדאורייתא וספי' לחומרא מלבד בבב"ח דאזלי' לקולא ועי' בפלתי ס"ק ב' שהביא ד' הכנה"ג בשם ד"א כו' כי הוא חוכך מנלן דהוא דאורייתא וכ' עליו דלא הבנתי דמה יאמר בראי' הנ"ל מהא דקא' הגמ' דבב"ח חידוש הוא דאי תרי לי' כו' ועי' בשערי שמחה שער א' דיני כבוש סי' א' שכ' דכן מוכח נמי מהך ברייתא דפסחים מ"ד ב' דמקשה והאי משרת להכי הוא דאתי הא מיבעי' לי' משרת ליתן טכ"ע שאם רה ענבים במים ויש בהם טעם יין חייב מבואר דכבוש מפליט הטעם ומהא דאמרי' שם שאם שרה פתו ביין ויש בו לצרף כזית חייב ל"ק דשם נבלע ממשות היין בפת אמנם בשרה ענבים במים דלא נבלע אלא פליטתו והביא ד' החידושי הר"ן בחולין צ"ח כו' דמוכח בהדיא דטעם יוצא ע"י כבישה ואוסר מה"ת כו' והאריך בזה ועי' בעמודי אור סי' ו' שהביא נמי ראי' הנ"ל מהא דאם שרה ענבים במים כו' דכבוש כמבושל כו' וכ' דנפלאתי על הנו"ב שהאריך לפלפל מנין לנו יסוד כבוש ונדחק מאד והרי כאן מפורש דכבוש כמבושל כו' וכ' דבזה מיושב הא דר"י חולין קי"א לא ס"ל דכבוש כמבושל דאיהו לטעמי' דדריש בפסחים מ"ג ב' משרת להיתר מצטרף לאי' וא"כ אין לנו יסוד לדין כבוש כו' והאריך בזה וכ"כ בפרמ"ג במשב"ז ס"ק א' דכבוש מעל"ע אסור מה"ת כדמוכח מהא דאמרי' בב"ח חידוש הוא ש"מ דבשאר אי' הוא מה"ת כו' עכ"ד וכן עיקר דבכל אי' כבוש כמבושל ואסור מדאורייתא מטעם ודאי ולא מטעם ס' ובבב"ח אסור מדרבנן

ב] עוד הביא החו"ד ד' המג"א סי' תמ"ז ס"ק ט"ז שכ' בשם הד"מ בכבוש בהתירא בלע דמותר וכ"כ בסי' תנ"א בשם המרדכי וכ' החו"ד דיש ראי' לדבריו משביעית פ"ז מ"ז דקתני וורד חדש שכבשו בשמן ישן ילקט הוורד ומפרש הרע"ב דהיינו קודם זמן הביעור ותמה התיו"ט דמה בכך שילקט הוורד הא מ"מ נשאר הטעם בשמן ולפי הנ"ל לק"מ דקודם זמן הביעור הוי התירא בלע ולא אסור כבוש וראי' ברורה הוא ולפ"ז ל"ק ג"כ קושי' התיו"ט הנ"ל הא דמתיר כבוש בתרומה דתרומה הוי כמו התירא בלע כמ"ש הרשב"א כו' ובזה שכ' ישראי' לד' האו' דציר דגים דרבנן אפי' ע"י בישול דטכ"ע הוי דרבנן כו' ולענין הל' נ' דיש להקל באם עמד חלב בכלי מעל"ע ואח"כ בישל בו בשר כיון דהוי התירא בלע וגם הט"ז מיקל בכ"ע בבישל בכלי שנכבש בו אי' עכ"ד והשיג על הנו"ב ועי' במקמ"ח שם שהשיג על החו"ד וכ' ליישב קושי' התיו"ט הנ"ל והאריך בכונת הרע"ב הנ"ל והר"ש שם וכ' דראי' החו"ד אינו ראי' כלל ונ' ראי' להיפך דגם בהתירא בלט אמרי' כבוש כמבושל דהנה התוס' בפסחים נ"ב א' ד"ה הכובש הביאו ד' התו"כ דפליגי בקראי כו' והק' וז"ל וא"ת לר"א לשתוק קרא מיני' דנפקא לן מולבהמתך וי"ל דסברה ר"א דאי לאו האי קרא הו"א דאותו המין דוקא יבער ולא יותר אע"פ שטעם האי' מעורב בהן דלא דמי אי' דביעור לשאר אי' דהא שרי לעניים והו"א דנחשב כמבוער כיון שאין כאן אלא טעם עכ"ל ואי ס"ל להתוס' דהיכא דהתירא בלע ל"א כבוש כמבושל ל"ל לדחוק לר"א הא בלא"ה לק"מ דאי לאו קרא הייתי או' דמותר הטעם משום דהתירא בלע קודם זמן הביעור ובהתירא בלע ל"א כבוש כמבושל אפי' בשאר אי' והו"א דגם כאן טעמא מותר לכן קמ"ל קרא דיבער הכל א"ו ס"ל להתוס' דכבוש כמבושל אפי' היכא דהתירא בלע ועוד יש להביא ראי' מד' ר"ג דס"ל ממשות של כל אחד שכלה מן השדה אסור אבל הטעם הרי הוא כמבוער ועי' בתיו"ט דנפקא לי' ג"כ מהך קרא דר"י וס"ל דאי לאו האי קרא הו"א דאף הטעם אוסר והכל יבער דדין ביעור הו"א דשוה לשאר אי' לאסור בטעמו קמ"ל הך קרא דמן השדה תאכל שכ"ז שהמין בשדה אע"פ שיש בה בלוע טעם האי' לית לן בה ואתה אוכל מן הבית והיינו דצ"ל דס"ל סברא הפוכה מד' ר"א דר"א ס"ל כו' ולר"ג הסברא הפוכה דאי לאו קרא הייתי או' דביעור שוה לשאר אי' קמ"ל קרא דטעם חשוב כמבוער ואם איתא דבשאר אי' בכבוש בהתירא בלע ל"א הרי הוא כמבושל ל"ל קרא ע"ז לר"נ נמי דשוה לשאר אי' הא גם בשאר אי' ל"א בהתירא בלע כבוש כמבושל א"ו דבשאר אי' אף בהתירא בלע אמרי' כבוש כמבושל ולכך איצטריך קרא דהייתי או' דשוה לשאר אי' וקמ"ל קרא דטעם הרי הוא כמבוער עוד נ' ראי' כו' מפסחים מ"ד ב' דקא' כו' מאי חידוש אילימא דהאי לחודא והאי לחודא שרי ובהדדי אסור כלאים נמי האי לחודא כו' אלא דאי תרי לי' כולי יומא בחלבא שרי בשיל לי' בישולי אסור ואם איתא דבהתירא ל"א כבוש כמבושל א"כ אמאי הוי בב"ח חידוש הא מצינו דוגמתו בהתירא כגון חמץ שנכבש עם מצה קודם הפסח מותר לאכול בפסח כיון שנכבש בהתירא ל"א כבוש כמבושל ומותר לאכול המצה בפסח ואם בשיל בישולי קוה"פ חמץ עם מצה פשיטא דאסור לאכול המצה בפסח דטכ"ע דאורייתא א"כ הרי מצינו דוגמת בב"ח ולא הוי חידוש כמו דאמר הש"ס על חידוש דהאי לחודא כו' דלא הוי חידוש דמצינו דוגמתו בכלאים כ"כ לענין כבוש לא הוי בב"ח חידוש דמצינו דוגמתו בהתירא בלע א"ו דגם בהתירא אמרי' כבוש כמבושל כו' לכן נ' להחמיר בזה עכ"ד ובאמת מ"ש החו"ד הנ"ל דהמג"א בסי' תמ"ז כ' בשם הד"מ דמותר הנה הד"מ לא כ' אלא בלשון אפשר שכ' וז"ל מיהו צ"ע דאפשר דאם שהה תוך הכלי מעל"ע הוי כבוש וכבוש כמבושל כו' ואפשר דמאחר שחמץ קודם זמנו היתר גמור ל"א כבוש כמבושל כו' ומיהו יש לדחות דל"א כבוש כמבושל רק בדבר לח אבל בדבר יבש קשה כגבינה לא וכ"נ דבדבר לח שנשתהה בכלי אמרי' בי' כבוש כמבושל כמו בשאר אי' עכ"ל והעתיקו המג"א שם הרי דכ' רק בלשון אפשר כו' ומסיק דאף בהתירא בלע אמרי' כבוש כמבושל ועי' בפרמ"ג שם בא"א ס"ק ט"ז שכ' ע"ד המג"א עי' בסי' תנ"א אות מ' דעיקר הקולא שם דנוטל"פ הוא הא כבוש לח בכלי מפליט ומבליע בכולו ואף בהיתר כמו חלב שכבוש מעל"ע בכלי מתכות ועירו ובתוך מעל"ע בישלו בה בשר אסור באכילה והנאה עכ"ד והיינו נמי דלא כהחו"ד הנ"ל וכן ראיתי בשערי שמחה שם שער ב' סי' מ"א שהשיג נמי כן