יד אליעזר חלק א רכח

הנ"ל וכן ראיתי בהגהות אמרי ברוך על החו"ד שהביא ד' הרמב"ם אלו דמבואר כהחו"ד הנ"ל ועי' במקמ"ח שכ' ע"ד החו"ד הנ"ל דדבריו נכונים והביא ראי' ברורה להחו"ד מד' התוס' בשבועות כ"ג ב' ד"ה דמוקי עי"ש במהרש"ל ובמהר"י אבן לב בכונת התוס' דלר"ש דס"ל בכל האי' בכ"ש ה"ה דמחייב בכל האי' שלא כדה"נ והרי בהדיא ס"ל לר"ש בע"ז ס"ו ב' דנוטל"פ מותר א"ו שלא כדה"נ ונוטל"פ ב' ענינים הם עכ"ד ועי' בעה"ב ס"ק ה' מה שהק' על הפלתי דהא שלא כדה"נ אסור בכל האי' כמ"ש המשל"מ פ"ה מהל' יסוה"ת ועי' בשאגת ארי' סי' ע"ה כו' א"כ לפ"ד דנוטל"פ שוה לשלא כדה"נ גם בכל האי' יאסר נוטל"פ ולמה קי"ל דשרי ועוד הק' שם וכ' ליישב לפמ"ש הרשב"א כו' דטעם פגום בעצמו אסור אבל א"י לאסור בטעמו כשנתערב דטעם כזה אינו כעיקר וא"א ללמוד מגע"נ וכדומה א"כ גם בבב"ת נהי דכשהוא עצמו לפגם אסור משום שלא כדה"נ אבל טעם פגום אינו אסור ול"א בזה טכ"ע מש"ה קדירה שאב"י שרי אף בבב"ח אבל בב"ת בעין שנפגם י"ל דאסור כו' ומיישב בזה קושי' החו"ד מע"ז ס"ח שאור של כה"כ כו' והרי כה"כ ג"כ לוקין שלא כדה"נ כו' ועכ"ז שרי נוטל"פ כו' ולפמ"ש בלא"ה א"ש דטעם פגום בודאי אינו אוסר כמ"ש הרשב"א והתם הוי רק טעם השאור שבעיסה עכ"ד ולפ"ד אין ראי' מד' הרמב"ם הנ"ל להתיר טעם פגום בבב"ח די"ל בטעם פגום בעצמו ס"ל להרמב"ם דאסור רק הרמב"ם מיירי לאסור בטעמו בהא ס"ל דא"י לאסור בטעמו ועי"ש עוד בעה"ב לעיל סי' צ"ה ס"ק ו' ובהיד החזקה סי' כ"ז בסוגיות טכ"ע ובשערי שמחה שער א' בענין נוטל"פ וברמ"ץ חיו"ד סי' מ"ח ובעצ"ל לעיל סי' פ"ז ובס' דרכי הוראה פ"ע מ"ש ע"ד הפלתי הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה אך מכל הפוס' משמע אף אם הוא בב"ח ממש אם הוא אח"כ נוטל"פ מותר ומה שהצריך מהרי"ל הגעלה כ' הצ"ל דהוי כלכתחלה ונוטל"פ אסור לכתחלה וע"כ צריך לחלק בין שלא כדה"נ דאוסר הרמב"ם באם עירב דבר מר כו' ובין נוטל"פ כו' עכ"ד העצ"ל וסיים בצ"ע ועי"ש עוד בעה"ב ס"ק א' מ"ש ליישב קושי' הגאון רע"א סי' קפ"ג וגם מיישב קושי' העולם דמה ראי' מגע"נ דטכ"ע דלמא התם משום בב"ת כו' וגם מיישב ד' הרמב"ן במ"ש הטעם דלא צותה תורה על הגעלת כלים במלחמת סיחון ועוג כו' והאריך בזה ועי' לעיל סי' פ"ז ס"ק א' וסי' צ"ו ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' במקמ"ח מ"ש ע"ד הרמ"א והט"ז סי' ק"ד ס"ק א' והאריך בזה ועי' בחידושי מהרא"ל מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה

סעיף ב (ב) פוגם קצת. עי' ש"ך ס"ק ב' שהביא ראי' הגהות אשר"י ומהרא"י כו' ממאי דקי"ל דאין בגידין בנו"ט כו' וצריך ס' נגדו כו' ועי' בפר"ח ס"ק ב' ובנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' ל"א מה שהשיגו עליו והאריכו בזה ועי' בפלתי ס"ק ב' מ"ש בזה ועי' בחידושי מהרא"ל ובבית יהודא שכ' כהש"ך והשיג הב"י על הפר"ת והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק ב' שהביא ראי' להש"ך מד' התוס' בע"ז ס"ז ב' ד"ה ואידך כו' וכ' להסתפק גבי בב"ת אם נתבטל באופן דאינו לא לשבח ולא לפגם אי אסור דבשאר אי' בודאי אסור אבל בב"ח י"ל כיון דלא אסרה תורה רק דרך בישול שיתנו טעם זה בזה כו' י"ל דכל טעם שאינו לא לשבת ולא לפגם לאו דרך בישול הוא כו' והנה מדרבנן נ' ודאי דאסור כו' מידי דהוי אכבוש ומליחה אך מדאורייתא י"ל דשרי ונפ"מ לענין בישול והנאה כו' והניח בצ"ע ועי' בישוי"יע ס"ק ג' ובמקמ"ח ובחתם סופר ח"ו בחידושיו לע"ז ס"ז א' ובשערי שמחה שער א' בענין נוטל"פ מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי' ש"ך ס"ק ה' ועי' בפלתי ס"ק ה' מ"ש ליישב קושי' התוס' והרא"ש למ"ד לינת לילה פוגמת ל"ל מריקה ושטיפה בקדשים כו' ועי' בחידושי מהרא"ל מה שתמה עליו והאריך בזה יעוש"ה

(ג) ולבסוף השביח. עי' ש"ך ס"ק ז' שכ' פי' אחר שהשביח אבל קודם שהשביח מותר אע"פ שאפשר שישביח אח"כ כיון דהשתא פוגם הוא כו' עכ"ד ועי' פר"ת ס"ק ת' שהשיג עליו וכ' כו' דה"נ בפוגם ולבסוף השבית הוי דכותי' דאף בעודו פוגם אסור כיון דסופו להשבית והביא ראי' מד' הרמב"ם פט"ו מהל' מכ"א כו' ומד' הירושלמי כו' והאריך בזה ועי' בפלתי ס"ק ד' מה שהשיג על הפר"ת וכ' עליו דמייתי חובה לנפשי' מירושלמי כו' ועי' במקמ"ח שכ' להוכיח מד' התוס' והרשב"א והר"ן בע"ז ס"ט א' גבי עכברא בשכרא כו' כהש"ך והאריך בזה ועי' בחידושי מהרא"ל שכ' דמותר לאכלו בפגמו כו' והאריך בזה ועי' פרמ"ג ס"ק ז' שכ' דהשביח ולבסוף פוגם ליכא רק אי' מדרבנן וכן בפוגם ולבסוף השבית בעת שהוא לפגם להפר"ח דודאי אי' תורה ליכא ועי' בעה"ב ס"ק ד' שכ' נמי דאינו אסור אלא מדרבנן והאריך בזה ובס"ק ג' כ' דפוגם ולבסוף השבית אף בשעה שהשביח אינו אסור אלא מדרבנן כו' והאריך בזה וכ' אח"כ דבזה יש טעם נכון לומר דהא דאמרי' חורפא משוי לי' לשבת ג"כ הוא רק מדרבנן כו' והאריך בזה אי דבר חריף אסור מדאורייתא או מדרבנן ועי' במגן האלף באו"ת סי' תמ"ז ס"ק ט"ז מ"ש בזה ועי' לעיל סי' צ"ו ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

סעיף ד (ד) שמן ודבש. עי' ש"ך ס"ק י"ג מה שהק' ע"ז ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש ליישב ועי' בבאר יעקב מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בבית יהודא מ"ש ע"ד הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' ל"א ומ"ש ע"ד החו"ד ס"ק ז' והאריך הרבה בזה

סעיף ה (ה) בישל בה כו'. הנה בש"ס בע"ז ע"ו א' מבואר דלכתחלה אסור קדירה שאב"י אטו ב"י ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק י"ז שכ' דאף באי' דרבנן אסור קדירה שאב"י וכ"כ הפר"ת באו"ת סי' תצ"ו במנהגי א"י אות כ"ג שכ' ודע דלא שאני לן בין אי' דאורייתא לאי' דרבנן ואף כלים שאב"י מאי' דרבנן לא שרינן לכתחלה וכמ"ש רלב"ח בתשובה לדעת כמה פוס' וכמו שהוכיח מהריב"ל מתשובת הרשב"א סי' קמ"ג ורי"ח וכן עיקר עכ"ד וברלב"ח סי' קכ"א שם הביא ראי' לזה מחולין קי"א ב' ההוא פינכא דהוי בי ר' אמי דמלח בי' בשרא ותברי' ואמאי תברי' הי' לו להשהותה שלא תהי' ב"י דהא דם שמלתו ודם שבשלו אינו אלא מדרבנן א"ו דאף באי' דרבנן אסרו קדירה שאב"י ועי' פרמ"ג לעיל סי' מ"ד בש"ד ס"ק ח' שהביא נמי ראי' זו מפינכא דר"א כו' ולא ראה ד' הרלב"ח הנ"ל שכבר הקדימו בזה וסיים הפרמ"ג שם ומיהו להר"ם דם שבשלו ד"ת ועי' עוד בפרמ"ג סי' צ"ג בש"ד ס"ק ג' שכ' נמי כן והאריך בזה וכן מוכח נמי דעת הר"ן והריטב"א בחולין שם שכ' וז"ל ומהא שמעי' דנוטל"פ לכתחלה אסור דאי לא אמאי תברי' לשהי' עד למחר דהוי נוטל"פ אלא ש"מ דלכתחלה אסור עכ"ל ולכאורה דמאי צריך להוכיח זה מפינכא דר"א דהא מבואר כן להדיא בסוף ע"ז הנ"ל א"ו כונתם דמהא דפינכא דר"א מוכת דאף באי' דרבנן אסור קדירה שאב"י אך י"ל דאין זה הוכתה דהנה בתשובת הרשב"א סי' תצ"ח כ' וז"ל ומה שאמרת דנוטל"פ מחלוקת אי מותר או אסור לכתחלה נ"ל פשוט שאסור כו' וכבר דנתי לפני מורי הרמב"ן והבאתי ראי' מדתניא בע"ז ע"ה ב' הלוקח כלי תשמיש כו' וכולם שנשתמשו בהם כו' תני חדא מותר ותניא אידך אסור ל"ק הא כמ"ד נוטל"פ מותר הא כמ"ד נוטל"פ אסור אלמא אפי' למ"ד נוטל"פ מותר דוקא נשתמש עד שלא הכשיר אבל לכתחלה לא ואסור והודה לדברי ועוד הוסיף הוא ראו' מפינכא דר"א כו' ואי איתא לשהי' עד למחר ואמאי תברה וגם מצאתי בתשובה