יד אליעזר חלק א רטז

ד' הרא"ש בפ' המקבל הנ"ל ועי' ביד מלאכי כלל ה' סי' רל"ח מ"ש לישב ד' הרא"ש הנ"ל והאריך בזה ועי' בסדר התנאים, מר' יוסף טוב עלם ובס' הכריתות ימות עולם שער ג' אות ד' ובסוף הס' בתחלת חכמה שם ובהליכות עולם. שער ה' פ"א ובכללי הגמ' למהרי"ק שם וביבין שמועה שם מ"ש בזה ועי' בש"ך לקמן סי' קכ"ז. ס"ק כ' שכ' דקי"ל הל' כר' מחבירו נגד רשב"ג אביו והוא נגד ד' הרא"ש בפ' הנזקין ופ' המקבל הנ"ל וכן הק' בנימוקי הגרי"ב שם על הש"ך והניח בצ"ע וציין ע"ד רש"י דפ' ז"ב ורא"ש פ"ג דמוע"ק הנ"ל ועי' בעה"ב לעיל סי' פ"ד ס"ק ד' מ"ש ואכע"מ להאריך בזה וא"כ לענין אי' דאורייתא נ' דהוי ספי' דדינא ויש להחמיר דבב' זימני הוי חזקה אבל היכא דהוי אי' דרבן כגון הכא דהא דברי' אינה בטילה הוא מדרבנן אין לאסור רק בג' זימני וכנ"ל ועי"ש עוד בישוי"ע מ"ש לענין ברי' אי בטילה בתתק"ס ומ"ש בד' הרשב"א שהביא המחבר לקמן סי' ק"ב סעי' ב' ומ"ש ליישב קושי' הש"ך שם ס"ק ז' ועי' בפלתי ס"ק ס"ק ב' ובחידושי מהרא"ל מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סימן קא

סעיף א' (א) אסורה כו'. עי' פלתי ס"ק א' שהביא ד' הפ"ת שכ' דאם נתערבה חתיכה של בב"ח דאסבה"נ בחתיכת נבלה דאסור באכילה דאף לאתר הביטול אינו ר"ל לישראל לא מקרי חהר"ל ובטל ומותר הכל בהנאה ומה שר"ל לנכרי לא מקרי בשביל זה חהר"ל והשיג עליו מע"ז ע"ד א' וגבי אלו אסורין ואוסרין בכ"ש כו' ובב"ח כו' והאריך בזה ומסיק דוש להחמיר ועי' בנו' מהדו"ק חיו"ד סי' ט"ב שכ' דבעי' שתהא ר"ל לכל אדם והביא ד' הפ"ת הנ"ל והאריך בזה ופ' כן ועי' בחו"ד ס"ק א' שכ' ע"ד הפ"ת הנ"ל דכ"כ הרשב"א בתה"א ק"ד והנה זהו לדעת הרשב"א דס"ל דחשיבות דר"ל הוא מטעם חשיבות הכיבוד אבל לדעת התוס' זבחים ע"ב ד"ה אלא דר"ל חשיב את שדרכו לימנות כו' ר"ל דגם חתיכת נבלה הר"ל חשיב דבר שבמנין שאין מוכרין אותו לעכו"ם ג"כ רק במנין וכיון דחהר"ל הוא מדרבנן יש להקל עכ"ד ועי' בבית יהודא שהביא ראי' להפ"ת ובנו"ב מד' הרט"א סעי' ג' כו' והאריך בזה וכן הביא ראי' זו בעה"ב ס"ק ה' אך בס"ק א' הביא ראי' דלא כהפ"ת והנו"ב הנ"ל מד' הד"מ שכ' וז"ל מ"כ חתיכה שלא ניקר מגידים וחלב מקרי ר"ל דהא מאגו' לעכו"ם ואין אנו צריכים לטעם זה דהא אפי' באיה"נ אמרי' דין חהר"ל עכ"ל הרי שכ' דמה שראוי לעכו"ם הוי ר"ל ומה שהק' הד"מ הא אפי' באיה"נ ואמרי' חהר"ל (היינו לאחר שתתבטל תהי' ראוי גם לישראל נ' דכונת המ"כ שנתערבה חתיכה טרפה בין החתיכות ולא ניקר מגיד וחלב וגם החתיכות לא נקרו וא"כ גם לאחר הביטול אסור לישראל קודם ניקור וניקור הוי טורח גדול וס"ד כסברת הנו"ב דלא הוי ר"ל לכך כ' דר"ל לעכו"ם ג"כ הוי ר"ל כו' והאריך בזה ובד' הפלתי הנ"ל ועי"ש עוד בבית יהודא ובכתב סופר חיו"ד סי' ס"ד מ"ש והאריכו בזה ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק א' שהביא ד' סה"ת סי' נ' והרשב"א בת"ה ובמ"ה ק"ד ב' דמשמע דכל שאין ר"ל לכל האורחים לאו ר"ל וכ' ובודאי אורח עכו"ם לחוד לא מקרי ר"ל ואפשר כ"ע מודים בזה אף התוס' והרא"ש עכ"ד והיינו כהפ"ת והנו"ב הנ"ל ועי' בישוי"ע ה"ק א' שכ' להוכיח מד' התוס' חולין ק' א' ר"ה שאני דבאי' אכילה פשיטא דחשיב חהר"ל לפני אורח עכו"ם והאריך בזה ועי' בס' ארץ צבי חיו"ד סי' כ"ו מ"ש והאריך בזה והעיקר נ' לדינא דבעי' שתהא ר"ל לכל אדם וכהפ"ת והנו"ב והפרמ"ג והבית יהודא הנ"ל וכמ"ש החו"ד דכיון דחהר"ל הוא מדרבנן יש להקל ועיי"ש עוד בפלתי מ"ש ע"ד התה"ד שכ' דאם עכשיו שנתבטל מינו ד"מ רק קודם שנתבטל הי' ד"ח ג"כ לא בשל ומיישב קושי' הט"ז באו"ח סי' תרע"ג ס"ק ו' על התה"ד כו' והביא ראי' להתה"ד מפסחים פ"ט ב' גבי ה' פסחים שנמצא פסול בא' מהפסחים כו' והאריך בזה ועי' בכתב סופר שם סי' ס"ה מ"ש והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק ב' מ"ש ליישב עפ"ד הפלתי קושי' הלח"מ הל' ק"פ והאריך בזה יעוש"ה

(ב) בהג"ה רק מדרבנן. עי' פלתי ס"ק ב' שהביא ד' התוס' יבמות פ"א א' ד"ה מאי היא כו' שתי' דגבי תרומה איכא תרתי דרבנן בזה"ז וגם פירות כו' ולכך בטילים אבל חדא אי' דרבנן לא בטל ועוד תי' הואיל וס"ל כל שדרכו למנות לא בטל א"כ נחות חד דרגא באת שדרכו למנות דחשיב טפי אפי' דרבנן לא בטל וא"כ לדידן דקי"ל את שדרכו למנות ובטל בדרבנן וא"כ הרי כאן ס' על איזה מב' תי' בתוס' נסמך עכ"ד ועי' במקמ"ח מה שהשיג עליו דכל ד' התוס' הוא אליבא דר"ל דס"ל כל שדרכו למנות לא בטל כו' וע"ז תי' ב' תי' כו' אבל לדידן דקי"ל כר"י דאת שדרכו למנות לא בטל רו' אין נפקותא בכ"ז בין אי' תורה לאי' דרבנן כו' והאריך בזה ועי' בחו"ד ס"ק ב' מ"ש על הרמ"א ומשמע מדבריו דס"ל כהמקמ"ח ועי' באמרי בינה דיני בב"ח סי' מ"ט שהשיג נמי על הפלתי הנ"ל דזהו לר"ל מוכרח לחלק אבל לר"י אין לחלק בין דרבנן לדאורייתא וכ' דכן משמע מד' הריטב"א שם אך מד' הרמב"ן בס' המצות מצוה ו' ששכח למנות כו' מבואר דאף לדידן בדבר שהוא עיקר מדרבנן בטל אף בדבר חשוב וכ"כ חהר"ל דמה"ת לנו לחלק בזה ודוחק לומר דכונת הרמב"ן אליבא דר"ל דהא נקט סתמא דאין דבר מד"ס אוסר בכ"ש מלבד דשיל"מ וזהו אף לדידן עכ"ד. ועי"ש עוד בפלתי מ"ש בד' הרמב"ם לענין תולין שנשחטו בעזרה אי ס"ל דהוה דאורייתא או לאו דאורייתא והאריך בזה ומסיק דבגבינה של עכו"ם דבלא"ה פקפקו על אי' יש להקל לצורך הפסד במידי דרבנן עכ"ד ועי' בתוס' ע"ז ע"ד א' ד"ה הא שכ' וז"ל דאיצטריך לאשמועי' חומרא אפי' בסתם יינם אע"פ שהוא מדבריהם עכ"ל הרי דס"ל דאף באי' דרבנן חהר"ל אינה בטלה וכ"כ בפר"ח ס"ק ג' דכן מוכח מד' התוס' אלו אך לפי תי' הב' של התוס' שם שכ' וז"ל ועוד איכא למימר די"נ הכא במכילתין עיקר הוא למתניי' לכך תניי' אע"פ ששנה כבר במקומות אחרים כה"ג כו' עכ"ל י"ל דס"ל דבאי' דרבנן בטלה חהר"ל ועי' בביאורי הגר"א ס"ק ה' שציין על התוס' דע"ז ועל התוס' דיבמות הנ"ל ועי' בתוס' ע"ז נ"ז ב' ד"ה לאפוקי ועי' בהגהות אשר"י פ' כל הבשר סי' ד' שכ' ח"ל והא דתני נמי בשילהי ע"ז דבב"ח במשהו היינו בשר בהמה אבל בשר חי' ועוף בחלב בטילין ברוב בעלמא וכן סובר בה"ט מא"ז עכ"ל והובא בב"י לעיל סי' צ"ב הרי דס"ל לבה"ג ואו"ז דבאי' דרבנן בטלה חהר"ל ועי' בישוי"ע ס"ק ב' שכ' נמי כהפלתי הנ"ל דדין זה אי באי' דרבנן אינה בטילה חהר"ל תליא בב' תי' של התוס' יבמות הנ"ל ואח"כ הק' על התוס' והאריך בזה וכ' דיש חילוק בין אי' אכילה דלא החמירו בי' רבנן כ"כ ובאי' דרבנן אמרו שבטל והיינו הך דעיגול בעיגולין דתרומה אינה אסבה"נ אבל חבילי תלתן של כה"כ דאסבה"נ החמירו חז"ל אף באי' דרבנן כו' עכ"ד והיינו כהפלתי הנ"ל ובס"ק נ' הבי' ראי' מד' הירושלמי פ"ג ומד' הרמב"ם פ"ב מהל' תרומות דאף בדרבנן אינה בטילה חהר"ל והאריך בזה יעוש"ה וא"כ לענין דינא נ' דבאי' דרבנן האסבה"נ אינה בטילה חהר"ל ובאי' דרבנן האסור באכילה צ"ט כיון דהבה"ג והאו"ז והגהות אשר"י הנ"ל ס"ל דבטילה חהר"ל באי' דרבנן וגם מתי' הב' של התוס' בע"ז הנ"ל משמע נמי דס"ל כן ועכ"פ בגבינה של עכו"ם יש להקל וכמ"ש הפלתי הנ"ל דבלא"ה פקפקו על האי' דיש להקל במלתא דרבנן

(ג) שקבלה טעם. עי' ט"ז ס"ק ד' שכ' טעם שמעמידין אותו בעור קיבת נבילה ומכח זה יש לה דין חהר"ל כי אי' בב"ח יש כאן כו' עכ"ד ועי' בבאר היטב