יד אליעזר חלק א רטו

זימני הוה חזקה דס' נפשות הוא וס"נ להקל וכן לענין נשואין דקטלנית עכ"ל וא"כ לענין חשש אי' דאורייתא כמו בתולעים ודאי קי"ל ספי' דאורייתא לחומרא ובב' זימני הוה חזקה וזה הטעם עצמו הוא בנשואין ודוקא לענין ממונא אזלי' לקולא וכמ"ש הרא"ש עצמו שם בסוף דבריו מבואר להדיא מדבריו שם דבס' אי' לחומרא וכן מבואר שם להדיא בתשובת הרשב"א כו' עכ"ד ועי' בסיף הס' בסולת למנחה שם מ"ש בזה ועי' בבינת אדם סי' נ"ד שהשיג על המנח"י וכ' דהמעי' בהרא"ש שם יראה להדיא שכ"כ אליבא דמ"ד בב' זימני הוה חזקה אפי"ה מודה לענין ממונא אבל אנן קי"ל בג' זימני ולכן כ' דוקא בנשואין ומילה דהוי ס' נפשות אמת בנ"י משמע להדיא דדוקא בווסתות דרבנן קי"ל בג' זימני דהיינו ללא למפרע כו' עכ"פ מכל הפוס' משמע וגם מהרשב"א תשובה סי' קמ"ב משמע דבעי' ג' תולעים והביא ד' המנח"י שם שכ' דאין זה ענין לזה ולא כ' שום טעם וכ' הוא דודאי אינו דומה כלל דהתם בנשואין ומילה אין כאן חזקה שנאמר דחזקה זו מוציא מחזקתה ולכך אמרי' בב' זימני כו' אבל הכא אדרבה הירקות יש להם חזקה שאין כאן תולעים ואינו אלא מיעוט דשכיח וא"כ להוציא מחזקתם לכ"ע בעי' ג' וא"כ יש לסמוך ולהתיר עכ"ד וכ"פ בחכ"א שם סי' כ"ב דבעי' ג' תולעים והיינו כטעם הא' שכ' הישוי"ע הנ"ל ומ"ש המנח"י שם ראי' מד' הרשב"א בתשובה כבר כ' הט"ז דט"ס הוא בהרשב"א ועי' ביד אברהם שכ' להביא ראי' מעירובין צ"ו ב' ופ' באו"ת סי' ל"ט גבי חזקה דמומחה גבי תפילין דבעי' בדיקה ג"כ ג"פ ובחידושי הריטב"א שם כ' דקי"ל כרשב"ג התם דבעי' ג"פ דהלכתא כותי' נגד רבי שהי' אביו ועוד דרב קאי התם כותי' דרשב"ג ועי' בסנהדרין פ' והביא ד' הבר"י באו"ת שם בקו"א שכ' דבאי' תורה אזלי' לחומרא עכ"ד ובחידושי הריטב"א שם מסיים וז"ל וביבמות אמר נשואין ומלקות כר' ווסתות ושור המועד כרשב"ג ומילה כנשואין דס' נפשות להקל כו' הרי הל' כרשב"ג מן הטעם שאמרו שאין הל' כר' במקום אביו עכ"ל הרי מבואר להדיא מד' הריטב"א אלו דאף באי' תורה אזלי' לקולא ובעי' ג"פ והיינו כהט"ז הנ"ל אך בחידושי הריטב"א חולין ג' ב' ד"ה כגון כ' וז"ל א"נ משום פלוגתא דר' ורשב"ג דאפליגי אי בב' זימני הוי חזקה או בג' והא קי"ל דכל האיסורין ב' זימני הוי חזקה עכ"ל הרי דס"ל דבאי' תורה בב' זימני הוי חזקה היפך ממ"ש בעירובין הנ"ל וסותר ד"ע וכן משמע מד' הריטב"א ביבמות ס"ד ב' ד"ה נשואין דס"ל כמ"ש בחולין הנ"ל דבאי' תורה בב' זימני הוי חוקה ועי' במגיה דהביא דהבר"י באו"ת סי' ל"ט ובשיורי ברכה שם ובמחזיק ברכה וביו"ד סי' י' וסי' פ"ד ובאה"ע סי' ט' עמד בזה על הריטב"א הנ"ל ואין הבר"י ת"י ועי' בבכור שור חולין נ"ח ב' ד"ה הני שהשיג נמי על הט"ז הנ"ל דהמעי' בתשובת הרשב"א סי' קי"ג יראה שאינו כן כו' וכפל ושלש שם בעני חזקה זו ובכ"מ לא הזכיר כ"א ב' בדיקות או ב' מציאות ולפ"ז צ"ל הא דהזכיר השואל שנמצא ג' תולעים היינו משום דמעשה שהי' כך הי' וה"ה לב"פ וכ"מ מהרשב"א הביאו הב"י סי' קפ"ז דהא דבעי' ברואה מ"ת ג"פ משום דבכלל ווסתות הוא דאפסקו הל' כרשב"ג משמע דאי לא"ה סני בב"פ כו' ומ"ש הט"ז דמוכח מהרא"ש דבליכא סכנת נפשות בעי' ג' זימני המעי' שם יראה דלא משמע מידי שהרי ד' הרא"ש לקוחים מד' הרי"ף שם שכ' וז"ל ומסתברא דמילה כנשואין דבב' זימני הוי חזקה דסנ"פ הוא וסנ"פ להקל עכ"ל וכונתו דאע"ג דבגמ' לא אפסק כר' דהוי חזקה בב"פ אלא בנשואין ומלקיות ואפשר דדוקא התם אבל במילה דאיכא ביטול מצוה לא להכי כ' דמסתברא דבסכנ"פ עדיפא ודוחה כדקי"ל בכל דוכתא וכן נמי כונת הרא"ש והא דכ' ומסתברא דמילה ונשואין בב' זימני כו' דסנ"פ הוא כו' היינו לאשמועי' דין מילה כהרי"ף ואגב כ' נמי נשואין תדע דהא כ' לפני זה ואסיקנא נשואין ומלקות כר' כו' אלמא דבמלקיות נמי ס"ל להרא"ש כר' והא דלא כללו בתר הכי בהדי נשואין ומילה משום דלא נהוג האידנא ובהר"ן שם משמע להדיא איפכא דכ' שם דהאי מלתא ספי' הוא ולהכי במילה ונשואין לחומרא ובמלקיות אע"ג דסנ"פ כו' מחמירין ובווסתות דרבנן לקולא עכ"ל משמע דאי הוי דאורייתא יש לילך לחומרא וצ"ל לפ"ז שמ"ש הר"ן בשם הראב"ד הביאו הב"י סי' פ"ד גבי תולעים דבג' הוי חזקה היינו משום דכ' שם עוד ס' שמא נימוח ואפשר דחשיב הר"ן והראב"ד להא ס"ס ס' אי בב"פ הוי חזקה וס' נימוח א"נ דלא הוי חזקה אלימתא דדלמא אתו קצת מעלמא תדע דהראב"ד כ' גבי תולעים הובא בב"י סי' פ"ד אבל אם נמצאו ג' או ד' כו' וקשה ד' ל"ל אלא כמ"ש ויש לתמוה אט"ז דס"ל דדוקא בסכנה סגי בב' זימני הא פסקי' בא"ע סי' קנ"ד סעי' ט"ז י"ז דבב"פ הוי חזקה כו' ומה שהק' הב"ח ב' תשובות הרשב"א אהדדי לק"מ שמה שהביא הב"י בשמו סי' פ"ד כי' ובסי' ק' הכל אחד ולוקח מתשובותיו סי' קי"ג רק שבסי' ק' הביא ד' השואל ששאל המעשה כמו שהי' כו' ובסי' פ"ד הביא ד' תשובתו דמשמע שם דבב"פ סגי והא דפ' הש"ע בסי' פ"ד דבעי' ג"פ היינו משום דפ' כהר"ן בשם הראב"ד דס"ל דהרשב"א ה"ל יחיד לגבייהו אבל לדינא ג' דיש להחמיר בדאורייתא כהב"ח הרשב"א והגדולים שהביא השואל שם דאפי' אי אשכח ב' תולעים הוי חזקה עכ"ד ובסוף הס' בהשמטות שם כ' דמה דאפשר בבדיקה כגון לסנן הרוטב כיון דאפשר להכיר האי' ה"ל דאורייתא ובב' זימני הוי חזקה אבל אם א"א בבדיקה דבכה"ג בטל מדאורייתא אין לאסור כ"א בג' זימני עכ"ד והיינו דס"ל כהמנח"י הנ"ל ומ"ש דבהר"ן ביבמות שם משמע להדיא איפכא כו' וכ' דלפ"ז צ"ל שמ"ש הר"ן בשם הראב"ד כו' גבי, תולעים כו' משים דכ' שם עוד ספי' כו' לא נהירא דביבמות הנ"ל הוא הנ"י ולא הר"ן ואין כאן שום סתירה בד' הר"ן דהר"ן ס"ל דבג' זימני הוי חזקה והנ"י ס"ל דבדאורייתא אזלי' לחומרא דבב' זימני הוי חזקה ועי' בראש אפרים סי' ל"ו ס"ק ע"ב שהביא ד' הבכ"ש הנ"ל והאריך בזה ובקונטרס הראיות שם לסי' ל"ו אות ל"א הביא ד' המחזיק ברכה חיו"ד סי' י' וסי' פ"ד שתמה על הבכ"ש והמנח"י הנ"ל שנעלם מהם ד' הרא"ש בפ' המקבל שכ' להדיא דהיכא ולא אפסק הלכתא נ' דהל' כרשב"ג דהוי אבוה ורבו' דרבי והק' ע"ז דהרא"ש בפ' ואמ"ג גבי אי מסלפ"ת נאמן לענין אבילות מייתי שם בשם ראבי"ה ראי' מהתוספתא דפליגי בה רשב"ג ור' וכ' דקי"ל כר' מחבירו ואע"ג דאביו פליג כיון דלא פליג עלי' אלא יחידאה הל' כר' מחבירו קרי' בי' דכל שעתא הל' כותי' לבד מהיכא דרבים פליגי עלי' וכן פירש"י בפ' ז"ב ורשב"ם בפ' ג"פ כו' א היכא דאמרי' הל' כר' מחבירו ולא מחביריו ה"נ היכא דפליג אביו עלי' אע"ג דרבי' הי' כיון דלאו רבים פליגי עלי' כו' ושוב כ' הרא"ש שם שאין נ' ראי' לר' מאיר דשאני התם דהפירות הוא שלו כו' עכ"פ משמע מדבריו דבהא כהראבי"ה ס"ל דאע"ג דרשב"ג אבוה ורבי' דר' מ"מ הל' כר' וכן מוכח מד' ר' מאיר שלא דחה הראי' מחמת זה ועכ"פ ד' הרא"ש לכאורה סותרין זא"ז והביא ד' המחזיק ברכה חאו"ח סי' רמ"ח שעמד בזה כו' והביא גם ד' המחזיק ברכה בקו"א ביו"ד סי' פ"ד שהק' ד' הנ"י אהדדי מהא דיבמות להא דפ' המקבל כו' וכ' ליישב כו' והביא ד' התשב"ץ ח"ב סי' כ"ו דמשמע דדוקא היכא דאיכא סכנ"פ קי"ל כר' כו' והאריך בזה יעוש"ה ולא הביא ד' הרא"ש בפ' הנזקין סי' ה' שכ' נמי כמ"ש בפ' המקבל הנ"ל דל"א הל' כר' אלא לגבי חבירו ולא לגבי אביו ועי' בביאורי הגר"א על הרא"ש בב"מ שם שהק' נמי ד' הרא"ש אהדדי והניח בצ"ע ועי' בקרבן נתנאל במוע"ק שם אות ק' שהק' נמי ד' הרא"ש אהדדי מפ' הנזקין הנ"ל והניח בצ"ע ולא הביא