יד אליעזר חלק א רח

בהג"ה שכ' דהא דאמרי' היכא שאין כונתו לבטל יכול לבטל א"ל היינו היכא דכבר נתערב אלא שעדיין לא נתבטל והוא עושה איזה דבר ועי"ז מתבטל בזה אזלי' בתר הכונה שאם הכונה לבטל אסור ואם הכונה לברר לצורך אחר מותר כמו בחטין שיש בהם חטין מבוקעים שמותר לטחון אף שעי"ז מתבטלין הכונה רק לטחון לעשות קמח אבל אסור לערב חטים מבוקעים בידים כדי לטחנו כו' וראי' גדולה ממ"ש הרשב"א כו' דאי' מועט שנבלע בכלי שאין דרכו להשתמש בו בדבר מועט כו' ה"ז מותר להשתמש בו כו' גם בזה חולקים הרא"ה והטור כו' אבל בכלי שדרכו להשתמש בדבר מועט כמו קערה וכיוצא בזה אסור להשתמש בה שאין מבטלין א"ל אפי' אי' מועט ואפי' אי' הבלוע כמבואר בסי' קכ"ב זה הטעם מפורש שאין מבטלין א"ל ולכאורה יפלא הא אין כונתו לבטל רק לבשל בהקדרה או לאכול בהקערה וכיון שאין בו כונה לבטל מותר א"ו שדוקא בדבר שכבר נתערב התירו אם אין כונתו לבטל אבל לערב מתחלה אף שאין כונתו לערב רק להשתמש בכלי אסור עכ"ד וכ"כ נמי במהדו"ת חיו"ד סי' נ"ו נ"ז וכ' דזהו טעמו של הצ"צ הביאו המג"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ה ביין לבן שהוכהה מראיתו שאסור ליתן לתוכו תלב בהמה או חלב תטה אפי' פתות מס' דמבטל א"ל והרי שם אין כונתו שיתן טעם רק לתקן המראה א"ו דלערב בידים גם זה אסור ואפי' המג"א שהתיר היינו משום דבשעה שמערב עדיין אין כאן אי' כלל אלא אח"כ כשיגיע הפסח או כשישתה עם בשר אז יהי' אסור ואז כבר נתבטל אבל באי' ממש לערב לכתחלה אפי' אין כונתו לבטל רק בשביל צורך אתר אסור כו' עכ"ד ובסי' קפ"ו שם כ' נמי כן ועי' בנח"צ לעיל סי' פ"ד סעי' י"ג שהשיג עליו מד' הר"ן הנ"ל דמבואר להדיא דלא כותי' אלא דאף לערב לכתחלה שרי בכה"ג וכן מבואר בט"ז לקמן סי' קל"ז סעי' ד' כו' והשיג עליו בדעת הצ"צ והמג"א הנ"ל וכ' דס"ל דאף לערב בידים מותר כו' וגם דחה ראי' הנו"ב מד' הרשב"א הנ"ל וכ' דאדרבה משם מוכח איפכא דלפ"ד יקשה אמאי מותר להשתמש בכלי שדרכו להשתמש בשפע הרי עכ"פ הוא מבטל א"ל וע"כ הטעם מאחר שאין כונתו לבטל וכן ביאר הפרמ"ג כו' וא"כ מוכח דאף לערב לכתחלה שרי בכה"ג והא דאסור בכלי שדרכו להשתמש בדבר מועט מפורש הטעם בסי' צ"ט מאתר שדרכו בדבר מועט גזרי' שמא ישתמש בדבר מועט כו' משא"כ בדבר דל"ש גזירה הנ"ל אפי' לערב לכתחלה שרי בכה"ג כמו בקדרה גדולה עכ"ד ולא הביא ד' הריב"ש הנ"ל דמבואר ג"כ להדיא דלא כהנו"ב הנ"ל אך ראיתי בנו"ב מהדו"ת שם סי' מ"ו שהביא בשם גדול א' שהק' עליו מד' הריב"ש הנ"ל וכ' ליישב דד' הריב"ש הם על דרך זה דוה פשוט אצלו דכבוש ודאי לא שייך בזה אלא שהוסיף לומר שאפי' נגיעה בעלמא שניחוש מתוך שהחלב רך בטבע אפי' בנגיעה בעלמא אוסר טפה הנוגעת ג"כ אין כאן ושוב אמר שאפי' נימא שנוגע קצת מ"מ כיון שעכ"פ אינו נכבש א"כ אינו אוסר רק קצת טפה הנוגעת וטפה זו מתערבת ביין ובטילה והוא אינו מכוין לזה כו' ובעירוב זה של הטפה ביין הוא אינו מערב בידים רק מתערבת ממילא וכ"כ גיע"נ המים בולעים קצת והוא אינו משתמש אח"כ במים ועיקר החשש ששוב הכלי בולע מהמים וזה אינו עושה הוא בידים רק הכלי בולע אח"כ מעצמו נמצא שהוא אינו מערב בידים שום דבר כו' עכ"ד הרי שהנו"ב מיישב שלא יסתרו דבריו מד' הריב"ש הנ"ל ומש"ה לא הביא הנ"צ מד' הריב"ש הנ"ל אך מד' הר"ן הנ"ל מוכת דלא כהנו"ב ועי' בהגהות ר' ברוך פרענקיל על המדו"ק שם דציין על הר"ן הנ"ל וכונתו דמד' הר"ן מוכת דלא כהנו"ב הנ"ל וכמ"ש הנ"ל הנ"ל ועי' בהגהות ר' יוסף שאול על המדו"ת סי' מ"ו שכ' על הנו"ב במחכ"ת לא זכר ד' הר"ן פא"מ גבי נתן בה שכר שמבואר שם ככל ד' הריב"ש והריב"ש כוון לזה דלא כד' הנו"ב ועי' בנו"ב סיק נ"ו שכ' ג"כ חילוק זה ולפמ"ש א"א לאומרו גם מ"ש ליישב ד' הצ"צ בודאי ליתא דכל שנשתמש בהיתר ואח"כ הגיע הפסח ל"ש אין מבטלין א"ל כמ"ש הר"ן פכ"ש גבי לישהינהו כו' עכ"ד ועי' בם בית שלמה ת"ב חאו"ח סי' פ"ט מ"ש על הנו"ב הנ"ל והאריך בזה

והנה התוס' פסחים ל' א' ד"ה לישהינהו כ' וז"ל תימה לר"י נהי דס"ל דטעמא דחמץ בקדרה חשיב משהו כו' מ"מ הא חנן אין מבטלין א"ל עכ"ל והא התם אין כונתו לבטל ומשמע דס"ל להתוס' דאף היכא דאין כונתו לבטל אפי"ה אסור לבטל א"ל דלא כהפוס' הנ"ל וכן ראיתי בישוי"ע ס"ק ד' ובשעה"מ פט"ו מהל' מכ"א הל' כ"ה ובהגהות מעשה רוקח באו"ת סי' תמ"ז שכ' דמד' התוס' אלו מוכת דס"ל דאף היכא דלא נתכוין לבטל אסור לבטל א"ל ומד' התוס' אלו הק' המעשה רוקח על המג"א שם ס"ק מ"ה וכ' דגם הראב"ד שהביא הרשב"א בתשובה סי' רכ"ב מוכח להדיא דס"ל דאף דאין כונתו לבטל אסור ומהא דסי' פ"ד אין ראי' דש"ה שכבר מעורב אבל לערב לכתחלה אין ראי' משם וכ"כ בבית שלמה שם דכן הוא דעת התוס' הנ"ל ועי' בהגהות ר' יהודא בכרך על הר"ן שהק' על הר"ן והתוס' הנ"ל דהא אין כונתו לבטל והניח בקושי' ובאמת משמע דהתוס' ס"ל דאף היכא דאין כונתו לבטל אסור לבטל א"ל וכמ"ש הישוי"ע והשעה"מ והגהות מעשה רוקח והבית שלמה הנ"ל ועי' עוד בישוי"ע באו"ת סי' תמ"ז ס"ק א' וס"ק ו' מ"ש והאריך בזה ולפמ"ש הפר"ח בס"ק ת' הנ"ל דלהראב"ד דס"ל דהא דאין מבטלין א"ל הוא מה"ת היכא דאין מתכוין אסור מדרבנן ולהפוס' דס"ל דאין מבטלין א"ל הוא מדרבנן היכא דאינו מכוין מותר א"כ י"ל דהתוס' פסחים הנ"ל ס"ל דהא דאין מבטלין א"ל הוא מדאורייתא ומש"ה ס"ל דאף היכא דאין כונתו לבטל אסור לבטל א"ל אך ד' הר"ן קשה דבפסחים שם הק' נמי כמו שהק' התוס' הנ"ל ומשמע דס"ל דאף היכא שאין כונתו לבעל אסור לבטל א"ל ובע"ז הנ"ל ס"ל דהיכא דאין כונתו לבטל מותר לבטל א"ל וסתרי דבריו אהדדי וכן הק' בשעה"מ שם ד' הר"ן אהדדי והניח בצ"ע אך י"ל כמ"ש הפר"ח סי' תנ"ג שם ע"ד מהר"ם בתשובה הובאה בתשובת הרשב"א סי' תתל"א שם דס"ל דאף היכא דאין כונתו לבטל האי' אסור לבטל א"ל לא פליג אהא דסי' פ"ד וסי' קט"ו הנ"ל דמאחר שאינו נהנה מן האי' כלל אלא רוצה להפריד האי' מן ההיתר כדי לאכול ההיתר הרי אין כאן מבטל אי' דאלת"ה האיך התירה התורה להגעיל אע"כ לומר כמ"ש הר"ן הנ"ל שכיון שנתכוין להכשיר הכלי ואינו נהנה מן האי' שרי וה"נ דכותי' עכ"ד וא"כ ניחא ד' הר"ן הנ"ל דהתם בפסחים לא הוי להפריד האי' מן ההיתר בהא ס"ל להר"ן הנ"ל דאף היכא דאין כונתו לבטל האי' אסור לבטל א"ל אבל בהא דע"ז הנ"ל דהוי להפריד האי' מן ההיתר בהא ס"ל להר"ן דהיכא דאין כונתו מותר לבטל א"ל ושפיר ד' הר"ן ולא סתרי דבריו אהדדי ולק"מ קושי' השעה"מ הנ"ל על הר"ן וכן ראיתי ביד אברהם שכ"כ ליישב קושי' השעה"מ עפ"ד הפר"ת הנ"ל וכעת ראיתי בשלטי הגבורים בע"ז ע"ג שכ' דמש"ה מהני הגעלה ולא מקרי מבעל א"ל דכשהוא מגעיל אינו מבטל האי' רק הוא מפרידו מן הכלי וחשיב כמו ניקור הבשר מן הדם והחלב דכי היכי דהתם בשביל שמפריד האי' מן ההיתר אינו נקרא מבטל א"ל ה"נ שיבא הגעלה מפריד האי' מן הכלי שהי' נבלע בו שמפליטו ממנו ע"י הגעלה עכ"ל והיינו כד' הפר"ח ולא ראה הפר"ח הנ"ל ד' השלה"ג אלי שהרי לא הביאו ועי"ש עוד בשהע"מ שהק' על התוס' בע"ז ע"א ב' ד"ה הכא שהק' תימא לבטל ההוא פורתא בס' כו' והא אין מבטלין א"ל כו' וכ' מתחלה ליישב משום דאינן מכונים לבטל את האי' כו' ואח"כ הק'