יד אליעזר חלק א רג

דבאמת לא הי' ס' בתבשיל נגד החלב אבל מאחר שנותן מים צוננים לתוך התבשיל כדי שיהי' החלב צף למעלה בצירוף המים צוננים שנותן יש ס' כו' וכיון שכעת יש ס' מותר כו' וסיים דמ"מ לדינא יש להחמיר אף בדיעבד עכ"ד ועי"ש עוד בס"ק י"ב ובאבני מלואים בסוף הס' בתשובות שם סי' ד' מ"ש ע"ד הש"ך ס"ק י"ז והאריכו בזה ובס"ק י"א בישוי"ע ובפלתי ס"ק ט' מ"ש ע"ד הש"ך ס"ק כ"ט והאריכו בזה ועי' בפר"ח ס"ק ז' ובחו"ד ס"ק ג' ובישוי"ע ס"ק ד' ובעה"ב ס"ק ז' מ"ש לענין אי' מחמץ אי נוהג אף במבשא"מ והאריכו הרבה בזה יעוש"ה

סעיף ט (ח) מצטרף כו'. עי' בפלתי ס"ק י"ב ובחו"ד ס"ק ח' ובישוי"ע ס"ק י"ב י"ג ובעצ"ל ובפרמ"ג בשער התערובות ח"ג פ"ה ובא"מ שם ובשער אפרים חיו"ד סי' נ"א נ"ג נ"ד ובתשובות בית אפרים חיו"ד סי' ל"א ובברוך טעם שער התערובות פ"א דין א' ובשערי תורה ח"ג כלל כ"ג דין אי איסורין מבטלין זא"ז ובס' דברי שאול דרוש לשה"ג בסוגיא דזבחים ע"ח ובס' עמק הלכה חיו"ד סי' מ"א ובס' בית הלוי ח"ב סי' ל"ד מ"ש והאריכו הרבה בזה יעוש"ה

סימן צט

סעיף א (א) עצמות כו'. עי' ט"ז ס"ק א' ועי' בחו"ד ס"ק א' שכ' ליישב קושי' הפלתי דהלחלוחית אין בהם טעם ונהי שקבלו טעם אין בהם כת לאסור עכ"ד ולא ידענא מאי קא' דהא עיקר הקושי' היא מפסק הרמ"א דהחרס נ"נ אף דהחרס אין בהם בנו"ט מ"מ החמיר הרמ"א להצטרך ס' נגדו וכן הק' במקמ"ח וכ' דעיקר הקושי' לק"מ דהחמיר הרמ"א בסי' צ"ת דבכ"ח נ"נ ויצטרך ס' נגד גוף החרס הוא גופי' חומרא בעלמא כמו שנ' בחו"ח כלל נ"א כו' אלא דמ"מ החמיר בכ"ח דנ"נ גוף החרס מ"מ שם שאני שכבר נבלע האי' בחרס ונ"נ ויצטרך ס' נגדו אבל הכא דיהי' נבלה ע"י אי' דבוק כולי האי לא מחמרי' דאי' דבוק גופי' חומרא הוא כו' ותרי חומרא לא מחמרי' וכה"ג כ' הש"ך בסי' ע"ה ס"ק ו' ליישב ד' הרמ"א דאי' דבוק חומרא בעלמא הוא והיכא דאיכא עוד חומרא לא מחמרי' כולי האי עכ"ד ועי' בעה"ב ס"ק א' מה שהק' מפסחים פ"ג א' דפריך הגמ' הני עצמות ה"ד כו' והניח בצ"ע

סעיף ה (ב) אין מבטלין כו'. עי' ש"ך ס"ק ז' שהביא ד' הרשב"א בתה"א וד' הר"ן בפגה"נ דהיינו מדרבנן לדעת התוס' ולדעת הראב"ד הוא מדאורייתא ועי' בשעה"מ פט"ו מהל' מכ"א הל' כ"ה שהק' על התוס' מהא דאמרי' בחולין ק"מ א' כו' למאי אי לשילוח לא אמרה תורה שלח לתקלה כו' והא ודאי דאם שלוחה ליכא אי' משום דאזלי' בחר רובא ואפי"ה לשלחה לא אצטריך קרא למעט דלא אמרה תורה שלח לתקלה הרי להדיא דלערב אי' בידים אסור מה"ת דאי מדרבנן מאי האי דק"ל לא אמרה תורה שלח לתקלה הא מדאורייתא מותר לשלחה ולבטלה ברוב צפרים דעלמא ע"כ קושי' ודחק ליישב ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' מ"ה שכ' ליישב קושי' זו דהרי הרשב"א והר"ן שכ' בשם התוס' שמה"ת מותר לבטל א"ל ליישב סוגיא דזרוע בשלה כ"כ וא"כ דוקא דומיא דזרוע בשלה שהזרוע עצמה לא נתבטלה כלל ונשארה באיסורה לזר ונתנה לכהן אחר בישולה רק הטעם דמפיק מהזרוע ונבלע בשאר האיל הוא שנתבטל וטעם שנתבטל לא נשאר בו אי' כלל אבל יבש ביבש לבטל האי' והוא נשאר בעין והוא בעולם ובאי' עומד כו' אלא כ"ז שאין מכירין אותו גזיה"כ אחרי רבים להטות ועכ"פ האי' בעין ויכול לחזור לאי' בזה לכ"ע לא התירה התורה לבטלו לכתחלה ואיך אפשר שדבר שאפי' אחר ביטול אם יוכר יהי' אסור לבטלו עתה והרי הוא מכירו אבל טעם הנבלע בזה כשנתבטל אין כאן טעם אי' כלל כו' ובפרט בזרוע בשלה שהי' בו ס' או מאה כו' דבזה אין אנו צריכין להתירו מטעם אתרי רבים להטות רק כיון שיש כאן אין כאן טעם כלל ולא נשאר שום אי' בזה ס"ל שמותר לבטלו לכתחלה, מה"ת וגם מיישב בזה קושי' טל התוס' הנ"ל מהא דכ' התוס' בע"ז כ' א' ד"ה ור"מ ובחולין קי"ד ב' ד"ה עד דהא דאמרי' שם להקדים נתינה דגר למכירה דנכרי דזה דוקא בא"י באותן הימים שאין הנכרים מצויין שם וצריך למכרה בדבר מועט דהא גם בימיהם היתה הנבלה שוה הרבה לישראל שהרי יכול לבטלה ברוב היתר ואעפ"כ אמרה, תורה הקדים נתינה דגר כו' והאריך בזה ועי' בהגהות מהר"ץ ביומא ס"ז ב' שכ' נמי ליישב קושי' השעה"מ הנ"ל דביבש ביבש לכ"ע אסור לבטל א"ל מדאורייתא ולא ראה ד' הנו"ב הנ"ל שכבר הקדימו בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ג' שכ' נמי כהנו"ב הנ"ל וכ' עפ"ז ליישב קושי' על הראב"ד מד' הגמ' בפסחים מ"ד ב' דיליף טכ"ע מגיע"נ דחזי' דהצריכה התורה הגעלה לטעם הנבלע בקדרה כו' ומאי ראי' מגיע"נ שם בלכתחלה מיירי אי רשאי לבשל בתוך הכלי ואין מבטלין א"ל כו' וכ' דכן נ' מד' הש"ס בגיטין נ"ד ב' כו' גבי נפלו ונתפצעו דגזרי' שמא יפצעם בידים והוי מבטל א"ל והא הכא דמה"ת חד בחרי בטל וקשה הא אף אי נימא דד"ת אינו בטל מה"ת מ"מ הך דיפצעם אותן בידים אינו רק מדרבנן דהוי מבטל אי' והוא ראי' ברורה שוב ראיתי בפר"ח במים חיים שהרגיש בזה ולפמ"ש א"ש כו' והאריך בזה ועי' בפלתי ס"ק ה' שהק' נמי מהא דגיטין ועי' בס' טיב גיטין שם שהק' נמי קושי' הנ"ל והאריך בזה ועי' במלא הרועים אות ב' ביטול א"ל סי' ב' שכ' נמי דעפ"ד הנו"ב הנ"ל מיושב קושי' הפלתי מהא דגיטין הנ"ל והיינו כהישוי"ע וכ"כ בכתב סופר חאו"ח סי' ס"ב דעפ"ד הנו"ב מיושב קושי' הפלתי הנ"ל והאריך בזה ולא ראה ד' הישוי"ע והמלא הרועים הנ"ל שכבר הקדימו בזה ועי' בס' יד אלי' בח' הכתבים סי' א' שהק' נמי קושי' הנ"ל על הראב"ד מהא דפסחים מ"ד כו' והאריך בזה ליישב ולפ"ד הנו"ב הנ"ל לק"מ וכמ"ש בישוי"ע הנ"ל ועי' בשמן רקח ח"ב סי' י"ד שכ' נמי כהנו"ב הנ"ל והאריך בזה ועי' בבאר יצחק חאו"ח סי' י"ת מ"ש בזה עוד כ' ביד אלי' שם להוכיח דביטול א"ל אסור מדאורייתא דאל"כ יוכל כל אדם לבטל את התורה ולאכול תמיד נבילות וטריפות וטמאות ע"י ביטול ברוב חד בחרי דמה"ת לא בעי' ס' ודבר חשוב ג"כ בטל ובמה יודע איפוא אשר מקיימין ישראל ולא תטמאו בהם ונטמתם בם כו' קדושים תהי' ולמה הצריכה תורה למכור הנבלה ולהשליך הטרפה לכלב כיון דבקל יכול להנות ממנה ע"י ביטול ברוב גם על קרא דיחזקאל דאמר נבלה וטרפה לא אכלתי מאי קא מתמה חלמודא דלמא ה"ק אפי' ע"י ביטול ברוב לא אכלתי שלא רציתי לבטל לכתחלה א"ו דאסור מה"ח לבטל א"ל ובאם נתבטל ממילא ל"ש להתפאר בזה דלא מצינו שיהי' בזה מדת חסידות שלא לאכול מה שנתבטל ממילא עכ"ד ולפ"ד הנו"ב אין זה הוכחה דביבש ביבש אסור לבטל א"ל מה"ח לכ"ע וראיתי בס' מיני תרגומא בסוף הס' בליקוטים שם שהק' נמי קושי' הנ"ל על התוס' מהא דחולין וכ' ליישב דהתוס' אזלי לשיטתם בב"מ ו' ב' ד"ה קפץ דבעלי חיים וברי' אפי' באלף לא בטל מדין תורה הוא ושפיר קא' רבא לא אמרה תורה שלח לתקלה דאינה בטלה אבל הנהו דס"ל דכל הדברים החשובים אינם בטלים היינו מדרבנן כו' ס"ל כדעת הראב"ד דאין מבטלין א"ל הוא מה"ח ושפיר קא' רבא לא אמרה תורה שלח לתקלה והא בהא תליא עכ"ד ולפ"ד הנו"ב הנ"ל לא תליא הא בהא דביבש ביבש לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת ועי' ביד אברהם מ"ש ליישב קושי' הנ"ל מהא דחולין ועי' בשאילות יעב"ץ