יד אליעזר חלק א קצד

בר"ן נדרים נ"ט ב' ד"ה ועד כאן דהיתר באי' לא בטל שכ' וז"ל דהכא ה"ט משום דהיתרא לא בטל שהאי' דרכו להתבטל ולא ההיתר עכ"ל הרי להדיא דס"ל דהיתר לא נהפך לאי' וכהמשל"מ והמ"כ הנ"ל ולא הביאו המשל"מ והמ"כ הנ"ל ד' הר"ן אלו וכעת ראיתי במנחת חינוך כסוף הס' בקונטרס קומץ מנחה מצוה ג' שהביא ד' הר"ן והביא ד' המשל"מ והמ"כ הנ"ל ותמה עליהם דאמאי לא הביאו ד' הר"ן הנ"ל ועי' בפגים שם מ"ש בזה ועי' בהגהות שלו על הרמב"ם הל' מעילה שם שהביא נמי ד' הר"ן ותמה על המשל"מ והמ"כ דאמאי לא הביאו ד' הר"ן הנ"ל ועי' בהגהות עמק המלך שם שהביא נמי ד' הר"ן הנ"ל ועי' בשערי שמחה שער ג' סי' ז' שהביא נמי ד' הר"ן הנ"ל וד' התוס' ב"מ ו' הנ"ל וגם הביא ד' הרמב"ן בע"ז ע"ג גבי נפל התירא לגו איסורא כו' וגם הביא ד' המשנה פ"ד דפאה וד' הירושלמי שם כו' וגם הביא ד' החמ"ש הנ"ל מנדה כ"ז וגם הביא ד' הפרמ"ג סי' צ"ט בש"ד ס"ק י"ז והאריך בזה ועי' בהגהות מהר"ץ חיות בנדרים שם מ"ש בזה ועי' בעצ"ל לקמן סי' ק"י סעי' ג' ובתפארת ישראל פ"ט דבכורות משנה ז' מ"ש בד' המ"כ הנ"ל והאריכו בזה ועי' בחידושי הרי"מ בפסחים מ"ג ב' שכ' טעם דאמאי ל"א בהיתר דנהפך להיות אי' כו' דהא דילפי' מאחרי רבים להטות היינו היכא דהמיעוט סותר להרוב וכמ"ש הרא"ש פא"ט והיינו היכא דע"כ יהי' נוטה המיעוט אתר הרוב או הרוב אחר המיעוט בזה אמרי' דהמיעוט צריך להיות נוטה אחה"ר ולכך התערובות אי' ברוב היתר דע"כ אם לא יתבטל יהי' כל התערובות אסור לאכלו משום שיש בי' אי' וא"כ יהי' הרוב היתר נוטה אחרי מיעוט אי' דאף דההיתר עדיין היתר ואין האי' רק מצד אי' המעורב בו אבל מ"מ אסור כל ההיתר באכילה ולכך אמרי' אחרי רבים להטות ונוטה המיעוט אחה"ר כו' וע"כ נהפך להיות היתר דאי לא יתהפך להיתר וישאר אי' יהי' גם ההיתר אסור דא"א לאכול אף משהו מן האי' מה"ת ושפיר נהפך מאחרי רבים ולכך באפשר להכיר האי' מדאורייתא לא בטל דבזה אין הרוב צריך להיות נוטה אתר המיעוט כו' והאריך בזה יעוש"ה

סי' ב'. בפ"ג כ' הפרמ"ג והוי יודע דהא דכ' הרשב"א דיבש ביבש שנתערב חד בחרי אסור לאכול שלשתן יחד זהו רק מדרבנן הא מה"ת אף הרשב"א מודה דשרי כאחד דאל"כ מב"מ בלח מה"ת שרי והא אוכל אי' ביחד בדברים הנבללים דיש בילה ול"ש לומר שמא לא זו כו' והרא"ש אף מדרבנן מתיר כאחד כו' עכ"ד ובאמת פשט ד' הרשב"א משמע דמדאורייתא אסור לאוכלם כא' דהא כ' וז"ל דבדברים הנבללים שא"א לאכול כל חתיכה בפ"ע צריך ס' לפי שבפחות משיעור זה האי' נטעם ונרגש כו' עכ"ל וכיון שנרגש הטעם בכל טכ"ע דאורייתא וכן ראיתי בבית יהודא לקמן סי' ק"ט שהשיג כן על הפרמ"ג וכ' ע"ד הפרמ"ג הנ"ל שכ' דאל"כ מב"מ בלח כו' ול"ש לומר שמא לא זו דז"א דמה בכך דל"ש לומר שמא לא זו דהא הרשב"א כ' כשיש ס' מותר לאוכלם כא' וכן דברים הנבללים כשיש ס' מותר, אף כשאוכלם כא' או בדברים הנבללים מאי מהני ס' הא אוכל אי' ביחד אע"כ כיון שאין טעם האי' נרגש בכל לא איכפת לן מה שהוא אוכל האי' יחד דהא בטל ברוב וא"ל טכ"ע דאורייתא דהא אין הטעם נרגש ככה במב"מ בדבר הנבלל כיון שאין טעם האי' נרגש אף שאין ס' נגד האי' דהא הוא מב"מ שפיר בטל האי' ברוב ולכך כ' הרשב"א שהטעם נרגש בכל ולא כ' משום שאוכל האי' יחד דזה לא איכפת לן כיון שנתבטל ברוב רק לכך אסור לאוכלם כא' כיון שהאי' נטעם ונרגש בכל וטכ"ע דאורייתא ומ"ש הרשב"א כשאוכל כא' אמרי' לא זו האי' לא משים כש אוכל הכל ביחד שא"י לומר לא זו האי' אינו בטל ברוב דכשאוכל הכל ביחד פשיטא דבטל ברוב אלא אף כשאוכל כ"א בפ"ע וא' בודאי אסור אעפ"כ כשאוכל כ"א או' לא זו היא של אי' וכ' עוד נ' שמוכח דהרשב"א ס"ל דמדאורייתא אסור לאוכלם כא' דהא כ' דאף מב"מ שאין הטעם נרגש אעפ"כ אסור לאוכלם כא' כיון דשכנגדו בא"מ נרגש החמירו מדבריהם ואסרוהו ואם איתא כד' הפרמ"ג דאף במין בשא"מ אינו אסור רק מדרבנן א"כ במינו אין לאסור אף מדרבנן וכ"כ בסי' צ"ת דמד' הרשב"א משמע דיבש ביבש שנתערב: חד בתרי בטל ומותר לאוכלם זה אתר זה אפי' במין בשא"מ עכ"ד יעוש"ה ועי"ש עוד מ"ש ליישב קושי' הפרמ"ג ח"ב פ"א על הרשב"א בתוה"ב ק"ז ב' כו' והאריך בד' הרשב"א ועי' באמרי בינה דיני בב"ח סי' ט' מ"ש ליישב ד' הרשב"א והאריך בזה יעוש"ה

סי' ג'. בח"ג פ"א כ' הפרמ"ג להסתפק בחצי זית בשר שחוטה וח"ז בשר נבלה שנפל לס' זיתי ירקות וכדומה לא"מ אי מה"ת אסור או מותר אף מדרבנן מי אמרי' כיון דיש ס' נגד הח"ז אי' שרי א"ד כיון דעכשיו הטעם בשר נרגש כו' א"כ הרי טועם טעם דאיסורא כו' והניח בצ"ע ובאמת מבואר דין זה להדיא בר"ן ע"ז ע"ג א' גבי המערה י"נ כו' שכ' וז"ל הדבר פשוט אם נתערב כזית בשר שחוטה וכזית נבלה ונצטרפו ונתנו טעם בתבשיל מותר כיון דיש שיעור ביטול נגר האי' לבדו עכ"ל הרי מבואר להדיא מד' הר"ן אלו דזה מותר אפי' באי' דאורייתא וכן ראיתי בבאר יצחק חיו"ד סי' ז' שהביא ראי' מד' הר"ן הנ"ל ועוד הביא ראי' לזה מד' הגמ' בע"ז שם ע"ג ב' אמר ר"י ב' כוסות א' של חולין וא' של תרומה ומיזגן ועירבן זה בזה רואין את ההיתר כאלו אינו והשאר מים רבים עליו ומבטלין אותו ופי' הר"ן והראב"ד והר"י כו' דמיירי בכוסות שוין והוכיח מזה דיין בטל בו' חלקים במים דהא שיעור מזיגה הוי על חד תלח וכיון דהוי ו' חלקים נגד יין האסור משני מזיגות לכן אף דעדיין נרגש טעם היין מ"מ כיון דנגד יין האסור יש בו שיעור ביטול אך ההיתר מסייע להרגיש הטעם וכיון דאין היתר מצטרף לאי' ע"כ בטל שפיר בכה"ג א"כ ה"ה בנ"ד ג"כ מיבעי להתבטל ואין לחלק דשאני לדידן דקי"ל טכ"ע דאורייתא דהא ר"י ג"כ ס"ל כן כו' וגם הא מצינו דר"י ס"ל דתרומה בזה"ז דאורייתא כו' א"כ מוכח מזה דאף באי' דאורייתא בטל כה"ג כיון דיש שיעור ביטול נגד האי' לבד וכן מוכח בסוגיא התם דמדמה זה לי"נ גמור הרי דמיירי בדאורייתא ומיישב בזה ד' התוס' חולין קי"ב ב' ד"ה והלכתא כו' והאריך בזה ופ' דדין זה מותר בפשיטות יעוש"ה ועי' באמרי בינה דיני בב"ח סי' ה' שכ' נמי דדין זה מבואר בד' הר"ן הנ"ל ועוד הביא ראי' לזה מתרומות פ"י משנה ה' תלתן שנפלה לתוך הבור של יין בתרומה במע"ש אם יש בזרע כדי ליתן טעם אבל לא בעץ בשביעית ובכה"כ והקדש אם יש בזרע ובעץ כדי ליתן טעם הרי בתרומה אע"פ שטעם עצו ופריו שוה אין העץ מצטרף עם הפרי לאסור יין של חולין ושם אף דהדין דנותן העץ עם הזרע כמבואר במשנה ו' כיון דקרא עליו שם תרומה צריך ליתנו לכהן מ"מ א"ב קדושת תרומה ועי"ש בתוי"ט ודבריו מוכרחים דעצו אינו מצטרף אע"פ שקרא עליו שם תרומה הרי מבואר אף דנרגש בהיין טעם התלתן מ"מ אם אין בזרע לבד כדי נתינת טעם אינו אסור ומשמע אפי' אם חסר רק מועט לכדי נתינת טעם ורוב הטעם הוא מן הזרע מ"מ אינו אסור עד שיהי' בזרע כדי נ"ט בלעדי העץ וע"כ אף דיש בו טעם חלתן מ"מ כיון דאין בכח האי' להטעים אם לא בצירוף ההיתר אינו אוסר ומתבטל ההיתר ואף דבכ"מ הא דטכ"ע דאורייתא כ' הרשב"א חולין צ"ח ב' הטעם דל"א אחרי רבים להטות משום דחשיבות האוכל הוא בטעמו כו' והוי כניכר האי' זה דוקא היכא דכל הטעם הוא של האי' אבל אם אין בכח האי' לבד לתת טעם רק בצירוף ההיתר לו יהי' דע"י הטעם הוי כניכר מ"מ כיון