יד אליעזר חלק א קצב

יתערבו פליטת הבשר והחלב בעצמן שלא באמצעית המים כו' עכ"ל וקשה דהא הר"ן כ' זה לתרץ ד' ס' התרומה והא הס' התרומה גופי' לא ס"ל סברא זו דהא הביא הרא"ש פכ"ה סי' ל' בשם ס' התרומה בקטניות וירקות שנתבשלו בקדרה חולבת נקי' דמותר לאוכלן בתבשיל בשר דאף אם נאמר עלו אין נצלו לא מ"מ בנתבשלו שרי משום דאיכא ג' נ"ט כו' דכיון דאיכא מים בכלי רוב הטעם מתפשט במים וגם הירק אינו בלוע מדופני הקדרה כו' עכ"ל הרי דס"ל להס' התרומה דהטעם אינו יוצא מהכלי להירקות בלא אמצעית המים א"כ ה"ה בטעם הבלוע בקערה וא"כ קשה איך כ' הר"ן ליישב ד' הס' התרומה עפ"י הסברא שהטעם יוצא בלא אמצעית המים הא חזי' דהס' התרומה ס"ל דהטעם מתפשט במים ואינו יוצא בלא אמצעותם וכן הק' בבאר יצחק חיו"ד סי' ח' וכ' ליישב והאריך הרבה בזה ובסי' י"א שם כ' נמי ליישב קושי' זו והאריך בזה יעוש"ה

(ז) דאין עירוי עי' ש"ך ס"ק כ' מה שהק' על הרמ"א ועי' בחו"ד ס"ק י"א מה שתמה על הש"ך והאריך בזה ועי' בבית יהודא מ"ש ליישב קושי' על הש"ך והאריך בזה ועי' בעצ"ל ובד"י סי' תרמ"ה מ"ש ע"ד הש"ך והאריכו בזה ועי"ש עוד בבית יהודא שהביא ד' הפרמ"ג בש"ד ס"ק כ' שכ' כיון דעירוי אינו מבשל רק כ"ק לדידן מסתמא יש ס' במי הדחה נגד קליפת האחד ומותרים הכלים והשיג עליו דהא המים אינם בולעים כי אם כ"ק ולא נאסרו כ"א כ"ק א"כ מה בכך שיש במי הדחה ס' נגד אחד מהכלים של בשר ושל חלב או נגד כלי של אי' שהודח עם כלים של היתר הא המים לא נאסרו כ"א כ"ק והמים שלמעלה מהקליפה אינם בולעים כלל ואינו מצטרף לבטל קליפת הכלי דהא אין בקליפת המים ס' נגד קליפת הכלי עכ"ד

סעיף ד (ח) נתנו אפר. עי' ש"ך ס"ק כ"א מה שהק' על המחבר ועי' בפלתי ס"ק ד' ובחו"ד ס"ק י"ג ובישוי"ע ס"ק ה' ו' ובעצ"ל ובד"י סי' תרמ"ח ובח"צ סי' ק"א ובכנסת יחזקאל סי' כ"ח ובשאילת יעב"ץ ח"א סי' קנ"ו ובמקום שמואל סי' ע"ד מ"ש ע"ד הש"ך והאריכו בזה יעוש"ה

סימן צו

סעיף א (א) שיטעמנו. עי' בעה"ב ס"ק ב' ובברית אברהם חיו"ד סי' ל"ב ל"ג מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

(ב) דה"ה לאינו ב"י. עי' בפנים מאירות ח"א סי' ס"ד שהק' על הפוס' דס"ל דכל דבר חריף משוי טעם הפגם לשבח א"כ מנ"ל לר"מ למילף מגיעולי עכו"ם דנוטל"פ אסור דלמא מש"ה צוה התורה להגעיל כלי מדין דשמא יבשל בה הישראל דבר חריף וא"ל דזה רק חומרא מדרבנן וא"כ ילפי' שפיר אי נוטל"פ מותר למה צוה התורה להגעיל כלי מדין ז"א דאיתא בע"ז ס"ת ב' ההוא עכברא דנפל לשכרא ואסרה רב לההוא שכרא כו' ועכברא בשכרא אשבוחי משבת אבעי' להו נפל לגו חלא מאי ופי' התוס' משום דהחומץ מחליא לשבח ופסקי' לחומרא ואי ס"ד דרבנן הוא ספד"ר לקולא ע"כ קושי' והניח בקושי' ועי' בכנסת יחזקאל חיו"ד סי' כ"ד שהק' נמי קושי' זו וכ' מתחלה ליישב דהוי רק גזירה דרבנן ואח"כ כ' ואף די"ל דלס"ד דנוטל"פ מותר לעולם א"כ אין חילוק בין דבר חריף לשאר דברים אך אחר שחילק בין ב"י או אינו ב"י י"ל ג"כ חילוק בין חריף ללא חריף אמנם עכ"פ הא דדבר חריף רק מדרבנן בלי ספק עכ"ד הרי דס"ל בפשיטות דהא דד"ת אסור אינו אלא מדרבנן דלא כהפ"מ הנ"ל והוכחת הפ"מ מהא דע"ז הנ"ל לא קשי' להכנ"י די"ל דהכי אזלא אבעי' דגמ' בדרך את"ל דלעיל מיני' מסופק אי עכברא בשכרא אשבוחי משבת או לאו וקא' את"ל דעכברא בשכרא פוגם הוא נפל לגו חלא מאי שהוא חזק ופשט הגמ' הלכתא אידי ואידי בס' דס"נ דידוע הוא דעכברא אפי' בשכרא אשבוחי משבח וכ"ש בחלא ולא מטעם ספי' אסרי' גבי חלא זהו כונת הגמ' הנ"ל וא"כ שפיר י"ל דהא דר"ח מחלי' לשבח הוא רק חומרא מדרבנן וכהכנ"י הנ"ל ואין כאן הוכחה מד' הגמ' דע"ז הנ"ל ובאמת כבר קדמו בקושי' זו הרשב"א בתשובה סי' תשכ"ז ומוכח מדבריו שם דס"ל דהא דד"ח מחלי' לשבח הוא מדאורייתא ולא ראו הפ"מ והכנ"י הנ"ל ד' הרשב"א אלו שכבר הקדימו בזה וכן ראיתי בפרמ"ג במשב"ז ס"ק א' שהביא ד' הפ"מ ואח"כ הביא ד' הרשב"א וכ' דלא ראה הפ"מ ד' הרשב"א וכ' דגם מד' הש"ע כאן בצנונות שקונין משמע דהוי ד"ת דהוצרך לס"ס כו' אך לא הביא ד' הכנ"י הנ"ל והנה הרשב"א שם תי' דהא קי"ל סתם כלים של עכו"ם אינן ב"י משום ס"ס ס' ב"י ס' אינו ב"י ואת"ל ב"י שמא בישלו בה דבר הפוגם בעין ואת"ל דבר שאינו פוגם בעין שמא בישלו בה דבר המותר וא"כ ה"נ איכא ס"ס ולכך הוכיח ר"מ שפיר דנוטל"פ אסור דאי נוטל"פ מותר ומשום ד"ח צוה התורה להגעיל הא איכא ס"ם כו' עכ"ל אך הרא"ש כ' בפ' א"מ סי' ל"ה וז"ל דהא דסתם כלים של עכו"ם אינן ב"י משום דהוי ס"ס ס' אינו ב"י ואת"ל ב"י שמא בישלו בה דבר הפוגם בעין עכ"ל ולא הזכיר הך ספי' שמא בישלו בה דבר המותר א"כ הדרא קושי' הנ"ל לדוכתי' דלמא מש"ה צוה התורה להגעיל שמא יבשל בה הישראל ד"ח וליכא רק חד ספי' וצ"ל לד' הרא"ש כמ"ש בכנ"י הנ"ל דלס"ד דנוטל"פ מותר אין חילוק בין ד"ח לשאר דברים אך אחר שחילק בין ב"י לאב"י י"ל ג"כ חילוק בין ד"ת לשאר דברים ועי' בפלתי ס"ק ב' ובחתם סופר חיו"ד סי' ק"י מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריכו בזה ועי' בישוי"ע ס"ק א' ובעה"ב ס"ק א' מ"ש ליישב קושי' הנ"ל עפ"ד הרמב"ן פ' מטות כו' והאריכו בזה ועי' בארוך מש"ך בהגהות מנחת אהרן לקמן סי' ק"ג ובשערי שמחה שער ז' סי' ו' ובאור חדש בפסחים מ"ד ב' ובברכת אברהם שם ובשם ארי' חיו"ד סי' ע"ג מ"ש והאריכו בזה ועי' בשיבת ציון סי' ל"ב מ"ש לענין ד"ח אי אסור מה"ת או לא והאריך בזה ועי' בד"י סי' תר"נ מ"ש בד' הרשב"א הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה

(ג) מה שנגע. עי' ט"ז ס"ק ה' שכ' דנ' פשוט דאם יש ס' א"צ להסיר הבצלים כיון שלא הי' שם אי' עליהם כו' והיינו כד' מהר"ם לובלין שהביא הש"ך לעיל סי' צ"ד ס"ק כ"ג ועי' לעיל סי' צ"ב ס"ק ג' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

סימן צז

סעיף א (א) לש כו'. עי' פלחי ס"ק א' שכ' דאם טעם הפת ולית בי' טעם חלב ג"כ אסור דאל"כ הא דאסרה רבה לפת לטעום דהא טעימה זו דהתירא כו' והביא ד' מהרי"ט שפ' דאם החלב בעיסה נתבטל בס' מותר כו' ומסיק דעכ"פ אטעימא ליכא למסמוך וכ"פ בכרתי ס"ק ד' וכן משמע מד' התוס' בפסחים ל' א' ד"ה דלמא כהפלתי שכ' וז"ל ולפי' אחר שפ"ה שם דצונן אסור לפי שפעמים שהשמנונית קרוש על הסכין ואינו ניכר ואיכא בצונן טעם בשר ממש קשה הכא כיון שנתקנח התנור יפה או הוסק פעם אחרת אמאי אסור לאוכלו בכותח וי"ל דשומן שעל החרס אינו יכול לקנח יפה עכ"ל ומשמע דס"ל דאף משהו אוסר דלאחר קנוח היטב וכ"ש הסקה ודאי דלא נשאר בנו"ט רק משהו י"ל דנשאר ומשמע דאף משהו אוסר וכהפלתי הנ"ל דאף בלית בי' טעם חלב אסור אך מד' רש"י שם ד"ה דטחו משמע דלא כהפלתי שכ' וז"ל שומן נתנו בו