יד אליעזר חלק א קצא

על הקדרה ודרך הקדרה נכנס להדגים הוי נ"ט בר נ"ט כו' דכיון דנפל בשעת הבישול ובישול מפעפע בכל הכלי לחומרא והבלוע מקושר הוא עם התבשיל וחשבי' כאלו נפל לתבשיל והוי טעם ראשון והביא ראי' מד' או"ה שהביא הט"ז סי' צ"ב ס"ק כ"ד כו' והאריך בזה ובס"ק ד' כ' ע"ד הש"ך דס"ק ד' דנ' דאם צלו דגים בקדרה שבישל בו בשר אינו אוסר לחלב אח"כ כיון דמעיקרא קבלה הקדרה טעם ע"י הרוטב תשיב מעיקרא כג' נ"ט דהיינו מן הבשר למים ומן המים לקדרה ומן הקדרה לדגים דכמו שהחתיכה מקבלת מהקדרה ע"י הרוטב ה"נ הקדרה, כשמקבלת מהחתיכה מקבלת ע"י הרוטב והביא ראי' מזבחים צ"ו בתוס' ד"ה ואם טש שתי' על הקושי' דקא ממעט באכילה משום דבישול חשיב ג' נ"ט כו' ואכתי קשה דהא ממעט באכילת הרוטב דאין בו אלא ב' נ"ט א"ו משום דמעיקרא קבלה הקדרה ע"י בישול של הבשר אף הרוטב שמבשל אח"כ הוי ג' נ"ט דהיינו מבשר למים וממים לקדרה ומקדרה להרוטב שמבשל אח"כ וכן הרש"ל לא כ' רק שפוד שצלו בו בשר עכ"ד וסותר ד"ע מהא דסק"א הנ"ל דלפמ"ש בס"ק א' דלא הוי נ"ט בר נ"ט בשעת בישול כו' דבשעת בישול הכל מקושר וחשבי' לקדרה כחלק מהמאכל וטעם א' הוא וא"כ ה"נ הבשר שנתבשל בהקדרה לא אמרי' דהבשר נ"ט במים והמים בקדרה והוו ב' נ"ט רק בשעת הבישול הכל מקושר וטעם א' הוא וכמ"ש בס"ק א' הנ"ל וכן ראיתי בבית יהודא שכ' דהחו"ד סותר ד"ע מהא דס"ק הנ"ל ומפ"ז השיג עליו וכ' דאדרבה מד' התוס' הנ"ל משמע איפכא כו' והאריך בזה ועי' בבאר יצחק חיו"ד ס"ק ט' שכ' להוכיח דלא כהחו"ד דס"ק א' הנ"ל מד' התוס' תולין קי"ב כו' והאריך הרבה בזה ועי' בד"י סי' תרל"ח מה שהשיג ע"ד החו"ד דס"ק א' הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה

(ב) דהתירא. עי' במקמ"ח שהביא ד' הראש יוסף תולין קי"א ב' שהק' על התוס' שם ד"ה הלכתא שכ' כו' דבמקדש אוקמא אדאורייתא דלפי הנ' בקדשים לא בטל מב"מ ברובא כו' וא"כ איך אוקמא אדאורייתא כו' וכן הק' בספרו גינת וורדים כלל ס"ו וכ' עליו דנעלם ממנו ד' התוס' תולין צ"ו ב' ד"ה רבא שהביאו הרבה ראיות דגם בקדשים מב"מ בטל מה"ת לבד מעולין אין מבטלין זא"ז וכ' ליישב מהא דזרוע בשלה דפעמים הזרוע חוץ לרוטב ונבלע הרבה על אותו מקצת עד שלא יהא ריב וכן גבי נבלע להיות כמוה איירי בענין זה דאינו רוב היתר כנגד הנבלע כו' עכ"ד, ועי' בד"י סי' תרל"ט מ"ש ליישב קושי' זו והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ב (ג) בהג"ה ויש מחמירין. עי' ט"ז ס"ק ג' שהביא ד' או"ה שכ' דגם משום סכנה דבשר עם דגים ליכא בפליטת כלים וראי' מהגמ' דכמה אכלו דגים שעלו בקערה של בשר ולא חששו לסכנה ועי' בחו"ד ס"ק ג' שהק' דאפשר דאו"ה לשיטתו שמתיר גם בבישול נ"ט בר נ"ט ומשוה בישול לצלי וס"ל דגם בבישול לא חשיב טעם מש"ה מתיר ג"כ לענין סכנה אבל להמחמירין בבישול וס"ל דבבישול חשוב טעם לענין אי' י"ל דה"ה לענין סכנה חשוב טעם ע"כ קושי' ובאמת לק"מ וכמ"ש בבית יהודא דאף לאו"ה דס"ל דנ"ט בר ב"ט מותר אף בבישול היינו נ"ט בר נ"ט דהתירא והטעם כ' הפוס' משום דאיכא ב' נ"ט קודם שיבוא לכלל אי' הוקלש הטעם ואין בו כדאי לאי' וזהו לענין אי' דנים שבישלו בקדרה של בשר דהוי ב' נ"ט דהתירא דהבשר נ"ט בקדרה והקדרה נ"ט בהדגים והוקלש הטעם קודם שבא לכלל אי' ואין בו כדאי לאכול הכותח אבל לענין סכנה דגים שנתבשלו בקדרה של בשר אין בו ב' נ"ט קודם שבא לכלל אי' דליכא רק חד נ"ט מהבשר לקדרה ומהקדרה להדגים הוא נ"ט סכנה אע"כ מוכרח לומר דאין הטעם של או"ה למתיר לאכול דגים שנתבשלו בקדרה של בשר משום דהוי נ"ט בר נ"ט רק שס"ל דבמה שהדגים נתבשלו בקדרה של בשר ב"י אין סכנה א"כ אף לדידן דמחמירין לענין אי' נ"ט בר נ"ט בבישול אבל לענין סכנה אף בטעם א' מותר דבכה"ג אין סכנה והביא ד' המנח"י כלל נ"ו שכ' ע"ד או"ה הנ"ל כו' ומכ"ש דגים שעלו אפי' נצלו או נתבשלו בקדרה של בשר דלדעת רוב הפוס' מתירין אף לכתחלה לאכלו בכותח ובדיעבד עכ"פ קי"ל להתיר א"כ פשיטא שאין בו תשש סכנה בדיעבד וכ' עליו דז"א דלענין אי' מותר משום דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא ולענין סכנה לא הוי נ"ט בר נ"ט דהא אף אם נצלה דג על שפוד שצלאו בו בשר איתא באו"ה דאין בו סכנה דאף דגם לענין אי' התיר אף בנצלה אף דהוי ב' נ"ט לכ"ע מ"מ לענין סכנה הוי רק טעם א' רק טעמו של או"ה דאין תשש סכנה בפליטת כלים עכ"ד ועי' בעה"ב ס"ק ג' שכ' ע"ד או"ה הנ"ל דלכאורה נ' דוקא לדידן דס"ל נ"ט בר נ"ט שרי כו' וה"ה לענין סכנה אבל לרב דס"ל נ"ט בר נ"ט אסור יש לחוש גם לסכנה בזה והא בהא תליא כו' והעולם נוהגים להקל בזה אף לכתחלה נ' דתופסים לעיקר דבפליטת כלים ליכא סכנה כלל וכמשמעות לשון או"ה ולא מטעם נ"ט בר נ"ט דמטעם נ"ט בר נ"ט הי' לאסור בבישול וכ' דעיקר ראי' הט"ז ממה שאכלו דגים שעלו בקערה של בשר דהם ס"ל כשמואל כו' אבל לרב י"ל דהוי ג"כ סכנה ונפ"מ ג"כ לדידן אם נתבשלו בדבר חריף דמוציא כל הטעם י"ל דאסור ג"כ משום סכנה דדגים ובשר כו' והאריך בזה וכ' בסוף דהעולם נוהגים לבשל החומץ ולסננו משום תולעים ולאכלו עם דגים מלוחים א"כ אין לבשל בכלי של בשר עכ"ד ולפ"ד הבית יהודא הנ"ל שרי אף בדבר חריף דהא בסכנה לא הוי רק טעם א' ואפי"ה ס"ל לאו"ה הנ"ל דמותר והיינו דס"ל דבפליטת כלים ליכא משום סכנה וא"כ אף בד"ת נמי כן הוא ושרי דליכא סכנה בפליטת כלים וא"כ שפיר שרי לבשל בכלי של בשר ולאכלו עם דגים מלוחים וכן עיקר לדינא ועי"ש עוד בעה"ב ס"ק ד' מ"ש לענין נ"ט בר נ"ט אי הוי טעם משהו או לא והאריך הרבה בזה יעוש"ה

(ד) והמנהג לאסור. עי' בחידושי רע"א שכ' וכבוש כה"ג צ"ע לדינא ועי' בס' תוס' ירושלים שכ' עליו דלשיטת הד"מ באו"ח סי' תמ"ז שכ' דחמץ ק"פ דעדיין היתר ל"א בזה כבוש כמבושל א"כ כ"ש הכא בבו"ח דמקרי היתר טפי כו' עכ"ד ועי' לקמן סי' ק"ה ס"ק א' מ"ש לענין כבוש בהתירא והארכתי בזה יעוש"ה: (ה) ובדיעבד כו'. עי' בתוס' ירושלים סי' צ"ז שכ' דאין להתם מים בכלי תלב או בשר ללוש בו את העיסה דנ"ט בר נ"ט לכתחלה אסור וכ' דעשה מעשה באחד מוכר שמרים שעירה הרבה שמרים לכלי תלב ב"י ועמד שם מאיזה ימים ושמרים הוי דבר חריף והכשיר בהפ"מ שיודיע להבעה"ב שלא יאכלו עם בשר עכ"ד ועי' בחכ"א כלל מ"ח דין ב' שכ' דאם חממו מים בכלי של חלב ב"י ולש במים לחם אסור לאכול הלחם עם בשר אבל אם. חממו בכלי שאינו ב"י מותר ונ' דאם אין לו כלי אתר, להתם בו יש לסמוך ולהתיר ללוש בהם אפי' לכתחלה כו' ואף דבאו"ה כ' דוקא דיעבד שכבר הוחם נ' דאם אין לו כלי אחר וא"א להשאיל הוי כדיעבד עכ"ד ולא הביא התוס' ירושלים ד' החכ"א אלו ועי' בד"י סי' תר"מ מ"ש ע"ד החכ"א הנ"ל והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ד' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ג (ו) בהג"ה ויש אוסרין עי' ר"ן חולין קי"א ב' שהביא ד' ס' התרומה שכ' וז"ל דקערה שהודתה במחבת חולבת במים רותחים ושניהם ב"י דהכל אסור והביא בשם הרמב"ן שכ' עליו דאשתבש כהני דהא הוי נ"ט בר נ"ט דהתירא כו' וכ' הר"ן לתרץ ד' ס' התרומה דלא דמי כלל לדגים שעלו בקערה כו' דטעם חלב הנפלט לתוך המים מקבל טעם מהבשר דמאן לימא לן שלא