יד אליעזר חלק א קפ

וכשרה שינקה מן הטרפה קיבתה אסורה ואין זה ענין לחלב שחיטה כלל וכן הק' חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ טל הבאר היטב וכעת ראיתי בעה"ב ס"ק א' שהק' נמי כן על הבאר היטב הנ"ל וגם הביא ד' השעה"מ פט"ו ממכ"א שהביא ראי' דלמ"ד מב"מ לא בטל גם באי' דרבנן לא בטל ממ"ש רש"י שם קט"ז דחלב הנמצא בקיבה שמולחים אותה בעורה דאי' גמור הוא כו' וכשמתערב חלב זה עם חלב הגבינה ה"ל מב"מ כו' וגם פסק כן בפסחים הל' דמב"מ במשהו ומוכח מזה דגם באי' דרבנן מב"מ במשהו שהרי חלב שחוטה אין אי' אלא מדרבנן כו' וחמה עליו דחלב המכונס בקיבה לאו חלב שחוטה הוא כלל דיצאה מהבהמה בח כמבואר להדיא בגמ' הנ"ל כו' וכ' דזה פלא דנעלם מב' גדולים הנ"ל גמ' ערוכה דחלב הקיבה לאו חלב שחוטה הוא וכ' אח"כ אך י"ל כד' הט"ז דיש לצדד להתיר כבוש בחלב שחוטה ולא מטעם דהוי גזירה לגזירה רק מטעם אחר עפ"ד התוס' והרא"ש בע"ז ס"ה ב' ובנדה ס"א ב' כו' והאריך בזה יעוש"ה

סימן צא

סעיף ב (א) דאורחי' בהדחה. עי' בעה"ב ס"ק א' שהק' דהיכי שרי לכתחלה ליגע אף בצונן ולסמוך על הדחה שידיחנו כו' הא הטעם דבעי' הדחה דחייש שמא נדבק מן האי' להיתר א"כ איך שרי ליגע לכתחלה הא קמבטל אי' לכתחלה ואף משהו אסור לבטל בידים ומה מהני הדחה לזה דאכתי משהו מיהא איכא כו' וכ' מתחלה ליישב דהא דאין מבטלין א"ל הוא רק אם כונתו לבטל כו' וכאן אין כונתו לבטל כו' ואח"כ דחה זה עפ"ד הט"ז לקמן סי' קל"ז דל"א כן באין כונתו לבטל דשרי רק בדא"א באופן אחר כו' וכ' דלפ"ז נ' דבחמץ בפסח אם נגע בלח בצונן מדינא לא מהני הדחה מטעם הנ"ל רמי הדחה נאסרים במשהו ואוסרים החתיחה ומכ"ש בדבר לח שא"א להדיח כגון במים וכה"ג דאוסר גם בצונן מה"ט ובאו"ח סי' תס"ז כ' הפוס' לענין צונן אם אוסר בפסח דתליא במנהגא ולפמ"ש נ' דמדינא אסור כו' ולפ"ז נ' דאפי' דבר דאורוחי' בהדחה אסור לכתחלה על סמך שידיחנו דאע"ג דליכא למיחש דלמא אשתלי כו' מ"מ אין לבטל אי' משהו לכתחלה דלזה לא מהני הדחה דכשמדיח נשאר משהו במי הדחה ומי הדחה נשאר לחלוחית על החתיכה ומיישב בזה קושי' הרשב"א והר"ן מהא דהטבח צריך שיהי' לו ג' סכינים כו' וכ' דאפשר דזהו דעת או"ה שהביא הש"ך ס"ק י' שכ' דאם נפל היתר צונן לחוך אי' צלול צונן דבעי' קליפה רק גבי בב"ח סגי בהדחה כו' והאריך בזה ועי' בחו"ד בחידושים סדק ב' שכ' בפשיטות דבאי' משהו מותר אפי' בלח שא"א כלל בהדחה אבל בביאורים ס"ק ג' כ' דדבר זה תליא בפלוגתא המבואר באו"ח סי' תס"ז גבי מים שנפל בתוכו לחם כו' והאריך בזה ועי' בדברי יוסף סי' תק"צ מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בחו"ד ובס"ק א' ב' ד' ובפר"ח ס"ק ג' ובפלתי ס"ק א' ובישוי"ע ס"ק א' ב' ובמקמ"ח ובעצ"ל ובדברי יוסף סי' תקצ"א תקצ"ב תקצ"ג מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בעה"ב ס"ק ב' מה שהק' על המחבר סעי' ג' והאריך בזה

סעיף ד (ב) דתתאה גבר. עי' פלחי ס"ק ב' במוסגר הק' בהא דנחלקו רב ושמואל אי תתאי גבר או עילאי גבר הא חיך אוכל יטעום קפילא ונראה דברי מי יקום וכ' ליישב דאף אם יורגש טעמא טעם קליש הוא מאד עכ"ד ובאמת עדיין קשה דתי' זה הוא רק בבב"ח כשטעם בשר הוא קלוש ונתערב בחלב אינו יכול לחול עליו שם אי' בב"ח אבל בשאר אי' אף טעם קלוש אוסר וא"כ קשה אמאי לא כ' הפוס' בשום מקום בשאר אי' כשהתתאה הוא צונן שצריך שיטעמנו קפילא וכן ראיתי בבית יהודא שהק' כן על הפלתי ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' כ"ח שהק' נמי קושי' הפלתי וכ' ליישב דאין זה ודאי שתמיד יתן טעם והראי' שאם נפלה חתיכה דאי' לקדירה אחרת חוזרת ואוסרת כבראשונה והטעם דאולי לא פליט כלום בראשונה ולחומרא אנו חוששים שפולט במקום שיכול לפלוט ונחזי אנן על מה תסוב הקושי' אם בגוף הפלוגתא כו' נחזי אנן אם נתן טעם ז"א דהא משכחת לה במב"מ או דליכא קפילא ואם הקו' שנעמיד על הבחינה ונקח מין בשא"מ דהתירא אחד חם וא' צונן ונחזי אם עילאי גבר או תתאי אבל אין בחינה זו מופת חותך שלפעמים אינו פולט כו' עכ"ד ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ז' שכ' נמי כעין זה ליישב קושי' הנ"ל ועי' בבית יהודא שם מה שהק' על דבריהם וכ' ליישב קושי' הנ"ל דהנה הטור לקמן סי' צ"ח הביא בשם רש"י דבבציר מס' לא סמכי' אקפילא גם הביא בשם רמב"ן דאם לא נתערב אלא טעם האי' בהא סמכי' אקפילא אבל אם נתערב גוף האי' צריך ס' ולא מהני קפילא וכ"כ הרשב"א והר"ן אלמא במאי דס"ל לחז"ל כשאין ס' ודאי יש בההיתר טעם אי' לא סמכי' עליו דאין להכחיש ד' חז"ל רק כשיש ס' אז סמכי' אקפילא כשיש קפילא רק א"צ לחזור אחריו ואף שהר"י והרא"ש ס"ל דאף בבציר מס' סמכי' אקפילא היינו משום דס"ל דלא קים לי' לחז"ל דבבציר מס' ודאי יש טעמא דאי' בההיתר וכ"כ כ' הפוס' דלא מהני שהיית יב"ח כי אם לס' טרפה אבל לודאי טרפה לא מהני שאין להכחיש ד' חז"ל ואף שרש"ל כ' דבפלוגתא דרבוותא מהני שהיית יב"ח היינו כשהפוס' מחולקים אם הוא טרפה אבל בפלוגתא דרב ושמואל הנאמר בגמ' והלכתא דתתאה גבר נמצא כשהתתאה הוא צונן אף אם יטעום קפילא ויאמר שיש בו טעמא דאי' אין להכחיש ד' חז"ל ואין לסמוך עליו דאמרי' או שהוא משקר או שהוא טועה וסובר שיש בו טעם ולא מהני טעימא אלא בס' ולא בדבר דקים להו לחז"ל כו' והאריך בזה ועי' בשערי תורה כלל כ"ב פרט א' שהביא חי' הפלתי הנ"ל ונ' דכיו"ב כ' הרשב"א בחולין צ"ב ב' ד"ה הא בהא דנחלקו אי יש בגידין בנו"ט כו' והק' על תי' הפלתי והביא ד' הנו"ב וכ' ליישב קושי' הנ"ל כמו שחי' הבית יהודא הנ"ל יעוש"ה

(ג) והחלב מותר. עי' ט"ז ס"ק ז' מה שתמה על הרמ"א שפ' דא"צ כו נגד הקליפה מכמה מקומות ומפ"ז פ' דצריך ס' נגד הקליפה וגם תמה על מהרא"י שכ' בשם הרא"ש לקולא שהרי הרא"ש הביא ב' הדיעות בפ' כ"ה ולא הכריע ואדרבה רש"ל כ' שלהכי הביא דעת ריב"א באחרונה שכן מסקנא שלו כו' ועי' בש"ך ס"ק ח' מה שהק' על הרמ"א מד' התוס' פג"ה צ"ו ב' ד"ה אם והגהות אשר"י ממהרי"ח בשם ר"י והמרדכי והאגודה שם שכ' דירך שנמלח בה גה"נ ונחבשל צריך אח"כ ס' נגד הקליפה שנאסרה תחלה במליחה וכ"כ האגור סי' אלף קע"ח בשם מהרי"ל על עוף שנתבשל בלא חחיכת ורידין דצריך ס' נגד הקליפה כו' וכ"כ הב"ח בפשיטות סי' י' גבי שחט בסכין של עכו"ם כו' דאפי' דיעבד אסור התבשיל כו' וחי' דלא קא' הרב כו' דמותר בדיעבד אלא דומיא דהכא דחלב מותר מטעמא כו' דלא שייך בי' קליפה דהיינו שהוא דבר הנבלל כו' אם נתבשל הבשר בלא קליפה ונבלל בענין דאינו מכירו דל"ש בי' קליפה מותר בדיעבד כו' אבל כשנתבשל ועדיין מכירו בענין דשייך בי' קליפה צריך. ס' כו' ולפ"ז אין להקל במקום דמכירו ושייך קליפה כו' עכ"ד ועי' בפר"ח ס"ק ח' שהסכים נמי כהש"ך ועי' בפלתי ס"ק ב' שהק' ע"ד דלמה אם האי' גופי' נתערב אינו אסור ואם הוא עומד רק טעמא בעלמא ולא ממשו יאסור למה כו' ומה נפ"מ אם ניכר או לא כו' ובאמת לק"מ וכמ"ש החו"ד ס"ק ח' עפ"ד הרשב"א בתה"א שכ' הטעם דבלח בלח ל"א חנ"נ לפי שכל ההיתר