יד אליעזר חלק א קעח

סעיף ו (ח) או בחלב מתה. עי' בחידושי רע"א שכ' להסתפק בחלב בן פקועה אי מקרי חלב שחוטה והביא ד' השעה"מ פ"ג מהל' איסורי מזבח והביא ראי' מבכורות ו' וכ' דעדיין צ"ע לדינא ועי' בעה"ב ס"ק י"א שהביא ד' השעה"מ הנ"ל ודחה ראיתו ואח"כ הביא ד' הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ל"ו שכ' דחלב בת פקועה לא מקרי חלב שחוטה כיון דראוי' להיות אם כו' והאריך בזה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' י"ד ובפ"ת ס"ק י"ד ובנחלת צבי מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בעה"ב נוה שהביא ד' ס' עמק הלכה חיו"ד סי' ל"ו שרוצה לפרש פי' חדש בהא דממעטינן חלב מתה כו' וכ' עליו דנעלם ממנו ד' הגמ' בחולין קי"ד ב' היא בעצמה בחלב מנין כו' והאריך בזה יעוש"ה

(ט) בהג"ה דאסור לחתות. עי' בפלתי ס"ק י"ג ובפרמ"ג בש"ד ס"ק ב' מ"ש אי אמרי' גבי בב"ח ג"כ אין בישול אחר בישול ועי' במקמ"ח ובעה"ב ס"ק ט' ובדברי יוסף סי' תקס"ט מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

(י) אין לשמש בו. עי' פלתי ס"ק ט"ו שכ' דבר חדש דבבב"ח שכבר נאסרה אסור נוטל"פ כיון שלוקין בבב"ח אפי' שלא כדה"נ וכמבואר בפ' כ"ש כו' והאריך בזה ובסי' צ"ד ס"ק ו' כ' דקדירה הבלועה מבב"ח אסירה אף כשאינה ב"י דגבי בב"ח אסור נוטל"פ עכ"ד ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק י"ח שכ' עליו דלא נהירא דנוטל"פ שרי מטעם דחד בתרי בטל כיון דאין נו"ט מושבח במאכל וכ"מ בכמה דוכתין כו' עכ"ד ועי' בישוי"ע בפי' הקצר ס"ק ט' שכ' והדבר פשוט דנוטל"פ אף בבב"ח מותר ומעשים בכל יום להורות היתר בכלי בשר וחלב שאב"י שתחבו או שבישלו בו היתר להתיר והטעם דנוטל"פ אינו דרך בישול כמו פחות מס' כו' ואינו רק מדרבנן ולא החמירו בו יותר משאר אי' כ"ד הרי שכ' בפשיטות להתיר דלא כהפלתי הנ"ל ועי' לקמן סי' ק"ג ס"ק א' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה

סעיף ז (יא) ועצמות. עי' במקמ"ח שכ' להסתפק בעצמות שיש בהם מוח כיון דקי"ל בפסחים פ"ג שבעצם שיש בו מוח בעי שריפה משום המוח שבעצמות ודינו כבשר ממש כו' וכן בגידים הרכים קי"ל בפסחים פ"ד דנימנין עליהם כדין בשר ממש לבד מגידין שסופן להקשות דפלוגתא הוא בין ר"י לר"ל א"כ נ' בבב"ח ג"כ דינא הכי דבעצמות שיש בהם מוח וכן בגידין הרכין אם בישל בחלב חייב משום בב"ח אמנם חזינן לענין טומאת נבלה בחולין קי"ז ב' כו' דעצמות מצטרפין לטומאת אוכלין אבל לא לענין טומאת נבלה ומשמע בהדיא מד' הרמב"ם פ"ד מהל' טומאת אוכלין הל' ד' דכ' הכ"מ שם מדכ' גידין משמע כל הגידין אלמא אף לענין גידין הרכים אין לו דין בשר ממש כו' ומסופק אני לענין בב"ח מה דין יש לו אם יש לו דין כבשר פסח דמחשבינן גידין הרכים ועצמות שיש בהם מוח לבשר או דיינינן לה כדין טומאת נבלה דלא מחשב זאת לבשר ממש וצ"ע לדינא עכ"ד: סעיף ח (יב) בנסיובי דחלבא. עי' בישוי"ע בפי' הקצר ס"ק י' שהביא דהאחרונים האריכו אי כותח אסור או לא ודעת התוס' דאינו רק אי' דרבנן והביא ד' הגמ' בחולין קי"א ב' צנון שחתכו בסכין של בשר מותר לאכלו בכותח וקערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח ודחק הש"ס לחלק ביניהם וקשה לדעת רש"י והרמב"ם דדם שבשלו ומלחו אסור מה"ת וכותח אינו רק מדרבנן יש חילוק גדול ביניהם א"ו דכותח הוא מה"ת עכ"ד ועי' במקמ"ח מ"ש והאריך בזה

(יג) בהג"ה האסור בעצמו. עי' בתשובת רע"א סי' ר"ז מ"ש לענין מה שנוהגים לעשות הגבינות ע"י שמעמידים בעור קיבת עגלים כשרים כו' דגבי בב"ח יש סברא לומר דמותר לבטל אי' לכתחלה כו' והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק ט"ו מ"ש ע"ד והאריך כזה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' פ"א מ"ש והאריך בזה ועי' בשערי שמחה שער ב' בענין מעמיד כעור הקיבה מ"ש ע"ד הגאון רע"א והחתם סופר והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בפלתי מס"ק י"ז עד ס"ק כ"א ובישוי"ע ס"ק י' י"א ובעצ"ל ובעה"ב סדק י"ג י"ד ובדברי יוסף מסי' תקע"ג עד סי' תקפ"ב מ"ש והאריכו בזה

סעיף י (יד) בהג"ה שיהא ס'. והוא מד' הטור שכ' ואם העמיד בהם גבינות אם יש בהם בנו"ט אסורים לרש"י כו' וכ' הב"י וז"ל ואע"פ שרש"י פ' שם דבכ"ש אסור משום דהוי מב"מ לא חשש רבינו לכתוב כך אלא כ' שאם העמיד בה גבינות אינו אוסר עד שיהא בה בנו"ט וזה מפני שהוא כ' בסי' ק"ת שמסקנת הרא"ש כד' האו' מב"מ בס' כו' עכ"ל ולכאורה קשה כיון דהטור כ' ובסי' צ"ח דעת רש"י דס"ל מב"מ לא בטל הו"ל להביא גם כאן דעת רש"י וכן הק' בתוי"ק ס"ק ב' וכ' ליישב דלפמ"ש לעיל סי' ע' דהא דיש חילוק בין בב"ח לשאר אי' לענין שאין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאי' עצמו יכול לילך לשם היינו היכא שאסור מדאורייתא אבל היכא שאסור מדרבנן הוי כשאר אי' ולפ"ז ה"ה במב"מ לשיטת ר"י דס"ל דל"א בהיתר הבלוע מאי' דנ"נ והוי מב"מ אם נתערב בהיתר אחר אלא דוקא בבב"ח אבל לא בשאר אי' א"כ י"ל נמי דהיינו דוקא היכי שאסור מדאורייתא אבל לא היכי שאסור מדרבנן ולפ"ז כאן שהחלב אינו נאסר רק מדרבנן כיון שאינו דרך בישול ל"א בי' דהוי מב"מ ואינו בטל רק שי"ל שרש"י אזיל לשיטתו לפמ"ש לקמן סי' צ"א דס"ל דל"א אין הנאסר יכול לאסור כו' אפי' בשאר אי' לפ"ז א"ש דס"ל כאן דהחלב אינו בטל משום דהוי מב"מ אבל לדידן דקי"ל בכל דוכתי דאמרי' בשאר אי' אין הנאסר יכול לאסור כו' א"כ ה"ה כאן כיון שהחלב אינו נאסר אלא מדרבנן וה"ט דל"א דהוי דבר המעמיד ולא בטל ולפ"ז א"ש דהטור אזיל לשיטתו דס"ל לחלק בין היכא שאסור מדאורייתא או מדרבנן ולכך כ' בנו"ט לרש"י ולר"ת כו' מה"ט דכתיבנא כו' עכ"ד

סעיף יא (ט) בהג"ה הוי זו"ז גורם. עי' ט"ז ס"ק י"ג מה שחמה על הרמ"א והביא ד' התוס' בע"ז ס"ח ב' ד"ה ולר"ש שכ' דאם יש באי' לבד לחמץ אף דיש בהיתר לבד כדי לחמץ אסור ולא תשיב זו"ז גורם כו' ועי' בישוי"ע בפי' הקצר ס"ק י"ב, שכ' ע"ד הט"ז דבאמת כן הוא בתוס' שם אבל התוס' בפסחים כ"ז א' ד"ה יש בו כ' דאם יש ובהיתר לחוד כדי לחמץ ובאי' לחוד כדי לחמץ מותר ועל מ"ש הט"ז דמבואר בש"ם כו' השיג עליו דאין ראי' דאביי איירי דיש באי' כדי לאמץ ובהיתר ליכא כדי לחמץ כו' וכ' ולדינא נ' ביש בשניהם כדי לחמץ יש חילוק בין אי' תורה לאי' דרבנן כיון דאינו ידוע ע"י מי בא החימוץ וא"כ כאן לדינא נכון פסק הש"ע עכ"ד ועי' בפלתי ס"ק כ"א שכ' דנ' דלא מטעם זו"ז גורם דעת הרשב"א להתירו רק מטעם דה"ל נוטל"פ כיון דיש בהיתר כדי להחמית וכן אמרו שם בע"ז לר"ש דלכך מתיר וא"ש ואין כאן מחלוקת עכ"ד והיינו דלא כהישוי"ע הנ"ל ולפ"ד שפיר ד' הט"ז הנ"ל ועי' בעצ"ל ובדברי יוסף סי' תק"פ מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סימן פח

סעיף א (א) אפי' בשר אי' כו. עי' ש"ך ס"ק א' שהביא ד' הר"ן שכ' דדוקא בשר אסור להעלות על השולחן שאוכל חלב או איפכא משים דלא בדילי אינשי מיני' כו' אבל מותר להעלות בשר נבלה על השולחן שאוכל עליו בשר כשרה והק' עליו מפ' כל הבשר דגם בחלת חו"ל אי לאו דהיא דרבנן הוי גזרי' העלאה אטו אכילה ותי' דבלחם גזרי' טפי משום דעל הלחם יחי' האדם. עכ"ד ועי'