יד אליעזר חלק א קעו

(ג) ס' אם היא כו'. עי' בישוי"ע ס"ק ד' ובש"ש שמעתא ג' פי"ח ובאמרי בינה דיני טריפות סי' ט' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בתוי"ק ס"ק א' מ"ש ע"ד הרמ"א בהג"ה

סעיף ט (ד) אם יטעון. עי' בפר"ח לעיל סי' נ"ז ס"ק מ"ז ובפלתי כאן ס"ק ט' ובדברי יוסף סי' תקס"א מ"ש והאריכו בזה ועי' בס' עצי ברושים סי' ל"א מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

הלכות בשר בחלב

סימן פז

סעיף א (א) וא' לאי' כו' עי' לקמן סי' צ"ד בט"ז ס"ק ד' שהביא בשם או"ה ורש"ל ות"ח דצריך להשליכו דוקא לבית הכסא אבל לא לפני הכלב אפי' אין הכלב שלו והוא באו"ה כלל כ"א דין י"ב שכ' וז"ל כ' ר"י מדורא סי' פ"ה לא מבעי שאסור ליתן לשפחתו או לכלבו שהרי נהנה בו אלא אפי' לכלב דעלמא שלא ראה אותו מעולם אסור ליתנו לו כו' לכך נוהגים לשפוך התבשיל לבה"כ והיא קבורתו או ישליכנה לנהר דהוי כנשרף דאינו יכול לבא לידי שיהנה ממנו שום ברי' ואין די במה שיזרקנו לרחוב אפי' בשאין שם כלב עכ"ל והיינו דס"ל דדינו כחמץ בפסח שהביא מקודם בשם הירושלמי פ"ב דפסחים הל' א' דאוסר להאכיל חמצו בפסח אפי' לכלב של הפקר וכן פ' המחבר באו"ח סי' תמ"ת סעי' ו' גבי חמץ כהירושלמי וס"ל לאו"ה דה"ה בב"ת דאסור בהנאה מדאורייתא דינו כחמץ ועי' פרמ"ג בפתיחה שהביא ד' או"ה הנ"ל וכ' ויראה דה"ה לשאר בהמה וחי' אסור ובאמת בירושלמי פ"ג דערלה הל' א' ובפסחים פ"ב שם יליף לה מלא יאכל בצירי כר"א אף לכלבים אחרים וא"כ בשאר איה"נ כגון בב"ת דלית לנו לימוד ע"ז מנ"ל דאסור אף לכלבים של אחרים וכן ראיתי בפרמ"ג באו"ח שם בא"א ס"ק ט' שתמה כן וכ' והרי"ף והרא"ש בפכ"ש כפי הנ' פ' כחזקי' לית לימוד ג"כ כו' והניח בצ"ע ועי' במקו"ח שם ס"ק י' שהביא ד' הירושלמי הנ"ל וכ' א"כ ה"ה לעכו"ם וזהו דוקא בתב"פ משום דכתיב לא יאכל בצירי אבל בשאר איה"נ דנפקא מלא יאכל מותר כמו שמשמע משו"ת פ"י וכן מוכת מתוס' פסחים כ"ב ד"ה ואבר דמותר לנכרי שלא בפניו הואיל ואינו מחזיק לו טובה ואף דמצריכין קבורה לכל איה"נ היינו משום תקלה אבל כשמאכיל לכלבים ל"ש תקלה ואף שמד' הגמ"יי משמע דאסור מ"מ מד' רש"י ותוס' משמע דמותר וכן משמע מדלא כ' הש"ע דין זה בשאר איה"נ עכ"ד הרי שכ' בפשיטות דבשאר איה"נ מותר להאכיל לכלבים ולא הביא ד' או"ה והרש"ל והת"ח והט"ז הנ"ל שכ' בהדיא להיפך דאף בב"ת אסור להאכיל לכלבים ועי' בביאורי הגר"א שם ס"ק ט"ו שכ' ודוקא בחמץ וכמ"ש בירושלמי הנ"ל אם לכלבו ההן איה"נ ועי' תוס' פסחים כ"ב ב' ד"ה ואבר עכ"ד והיינו כהמקו"ח הנ"ל והביא נמי ד' התוס' פסחים כ"ב וכונתו נמי כהמקו"ח הנ"ל דמשם מוכת דמותר לנכרי שלא בפניו וגם הוא לא הביא ד' או"ה והרש"ל והת"ח והט"ז הנ"ל שכ' להדיא דאף בשאר איה"נ אסור להאכיל לכלבים ובאמת המקו"ח סוחר ד"ע דלקמן סי' צ"ד בחו"ד בחידושים ס"ק י' כ' דהמאכל שנאסר צריך להשליך לבה"כ ואסור ליתן לכלב אפי' אין הכלב שלו עכ"ד הרי דס"ל דאף בבב"ח אסור ליתן לכלב אפי' אינו שלו דלא כמ"ש במקו"ח הנ"ל ועי' במגן האלף שם ס"ק ט' מה שהק' על דין זה של הירושלמי הנ"ל מש"ס דילן בפסחים כ"א ב' דאיתא אמר חזקי' כו' ופליגא אדר' אבוהו כו' והשתא היכי מוכח דפליגי הא י"ל דחזקי' קא' שאסבה"נ היינו אפי' להנות לכלבים של הפקר וא"ל דהירושלמי לא קא' רק לר"א כו' דא"כ קשה דלא משכח נפ"מ בין חזקי' לר"א נימא דנפ"מ בכלבים של הפקר והביא ד' רש"י בפסחים ה' ב' שכ' דאי כרבנן יטילנו לים או יאכילנו לכלבים משמע דס"ל דעכ"פ לכלבים של הפקר מותר להאכילו ודחה דאין ראי' מד' רש"י כו' ועוד הק' על הירושלמי הנ"ל מב"ק מ"א א' כו' דפריך א"כ לכתוב לא יהנה דלמא לכך כתב לא יאכל בצירי לאשמועינן דאפי' לשל הפקר אסור להאכיל כדדריש הירושלמי וכ' אח"כ מיהו נ' אפשר דבכל איה"נ אסור ליתן לבהמה של הפקר כיון שרצונו להנות לה נתקיימה מחשבתו ומקרי הנאה והוכיח כן ממתני' דסוף תמורה הנשרפין לא יקברו כו' וממתני' דכל שעה כו' ואח"כ הביא ד' המקו"ח הנ"ל שכ' דה"ה לעכו"ם דאסור ודוקא באי' שנא' לא יאכל בצירי ותמה עליו דמקרא מפורש בנבלה לגר כו' הוא דמותר אבל באיה"נ פשיטא דאסור ודחה ראי' המקו"ח מד' התוס' פסחים כו' וכ' לכן נ' דבכל איה"נ אסור להאכיל לבהמת הפקר וכ' דבחמץ לבי מגמגם עוד לפמ"ש התוס' כו' דהשבתה לא מקרי כדרך אכילה א"כ י"ל במה שמאכיל לבהמה נמי לאו דרך השבתה הוא כו' וכ' ליישב בזה קושי' לר"ל דס"ל ת"ש מותר מה"ת איך אמרו תמן אינו ברשותו כו' הא מה"ת יכול לאכלו כל פסת ת"ש וא"כ קשה לפי האמת שאסבה"נ מדרבנן מנ"ל דעבר עלי' דלמא דוקא מה"ת עבר משום דחשיב כשלו ולפ"ז ניחא דבאכילה לא מקיים השבתה וא"כ אכתי קשה יאכילנו לכלבים ח"ש א"ו גם זו לאו השבתה הוא וא"כ אינו ברשותו לשום דבר שצריך לבער מן העולם מה"ת עכ"ד והיינו דלא כהמקו"ח הנ"ל ולא הביא ד' או"ה והרש"ל והת"ח והט"ז שכ' להדיא דאסור להאכיל אף לבהמה של הפקר ועי' בתשב"ץ ח"ג סי' רצ"ג שכ' וז"ל שהרי התירה הכתוב בפירוש שנא' לכלב תשליכון אותו וה"ה לשאר הנאות שדברים האסורים בהנאה אין מאכילין אותם לכלב ואפי' לכלב של הפקר כמו שהוא מוזכר בפסחים ירושלמי פ' כ"ש הל' א' עכ"ל הרי שכ' להדיא דאף בשאר איה"נ אסור להאכיל אף לבהמה של הפקר והיינו כאו"ה והרש"ל והת"ת והט"ז ולא כהמקו"ח הנ"ל ולא ראה המקו"ח ד' התשב"ץ אלו שכ' להדיא דאסור ועי' באמרי בינה דיני פסת סי' י"ט שהביא ד' הכנה"ג יו"ד סי' כ"ט שהשיג על התשב"ץ מד' המכילתא פ' משפטים דאיתא שם לכלב תשליכון אותו ככלב כו' או אינו אלא לכלב כמשמעו ת"ל לא תאכל כל נבלה והלא דברים ק"ו ומה נבלה שהיא מטמא במשא הרי היא מותרת בהנאה טרפה שאינה מטמא במשא אינו דין שתהא מותרת בהנאה הא מה ת"ל לכלב תשליכון אותו כו' ללמדך שאין הקב"ה מקפת שכר כל ברי' כו' הרי אף דאם הי' כלב כמשמעו והיתי או' דאסורה בהנאה מ"מ מותר לכלב של הפקר וכ' דעיקר כונתו של הכנה"ג להשיג על התשב"ץ דס"ל דהוי אי' תורה להאכיל לכלב של הפקר דאילו מדרבנן ודאי לא יחלוק הכנה"ג וכמו שהביא הכנה"ג בעצמו סי' פ"ז ד' האו"ה והרש"ל והת"ת והט"ז הנ"ל דבב"ח אסיר להאכיל לכלב של הפקר רק אולי ס"ל לאסור רק מדרבנן דע"ז אין סתירה מד' המכילתא רק דדעת התשב"ץ משמע דאסור מה"ת וכ' די"ל דכונת המכילתא להאכילו בידים דזה באמת אסור אם הי' איה"נ כו' והביא ד' הפ"י בפסחים ה' ב' דהוכיח מד' רש"י דאי' זה להאכיל לבהמה של הפקר לא הוי רק מדרבנן כו' וגם הביא ד'