יד אליעזר חלק א קנד

מועיל לסייע לחזקת היתר עכ"ד ועי' באילת אהבים מהגאון מפלאצק בכתובות שם שכ' נמי כעין זה ליישב קושי' הנ"ל ועוד כ' ליישב דל"א הך סברא דהרי חסר לפניך אלא גבי מקוה דאיכא למימר חסר ואתאי כו' משא"כ הכא ל"ש לומר בעיל ואתי עכ"ד ולא הביא ד' השימקו"ב בשם הרא"ש הנ"ל שכבר הקדימו בזה התי' וכ' אלא שיש לי מקום עיון במה שהק' התוס' לקמן ע"ה ב' גבי מומין נימא הרי מום לפניך והא התם ל"ש דאתא מום מעיקרא עכ"ד וצ"ל דקושי' גבי מומין קאי לשאר תי' של התוס' בריש נדה וחולין י' הנ"ל ועי' בהפלאה שם ובהיד החזקה סי' י"ד ובדברי חיים דיני כתובה סי' ה' ובהגהות מצפה איתן בגיטין שם מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה עוד כ' הפ"י שם דלפמ"ש דחזקת כשרות לתור לא מהני במקום חזקה קמייתא ולהתוס' אפי' תרתי במקום חדא לא מהני א"ל מהא דקי"ל שתי כיתי עדים המכחישות זא"ז דכל א' באה בפ"ע ומעידה ומוציאין ממון ע"פ וכ' התוס' דהא דל"א מוקמי' ממון אחזקתו היינו משום דמוקמי' לעדים בחזקת כשרות אלמא דחזקת כשרות עדיף מחזקת ממון וכ"ש מחזה"ג כו' נ' דשאני הכא דודאי אתרע חוקת כשרות דידה כיון שבודאי זינתה ואף בזנות דפנוי' אתרע חזקת כשרות כו' וטעם לדבר דבלא"ה האי חזקת כשרות מה טיבה דלמא מבטן אמה לעולם לא היתה בחזקת כשרות אע"כ משום דאזלי' בת"ר ורוב ישראל בחזקת כשרות הן ורובא עדיף מחזקה אבל כשזינתה לפנינו הרי פרשה מן הרוב דרוב בנות ישראל אינן מזנות אפי' כשהן פנויות וא"כ תו ל"ש כלל חזקת כשרות עכ"ד ועי' בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' ב' שכ' דבהא דאמרי' בכל דוכתי להכשיר כל אדם מישראל לכל עדות שבתורה ולשחי' כו' יש מקום לומר שהוא חזקה מצד עצמה כו' אך לענין חזקת כשרות דאשה שפיר כ' הפ"י דע"כ מכח רובא אתינן עלה דאין להגביל זמן כשרות כלל משא"כ לענין עדים וכיוצא כו' והביא ד' התוס' תולין צ"ו א' ד"ה פלניא כו' ומ"ש ע"ד הש"ש שהשיג על התב"ש סי' ב' לענין שוחט שהמיר כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בברית אברהם חיו"ד סי' ז' שכ' נמי כהב"א דחזקת כשרות הוי חזקה דאתיא מכח סברא כו' ומ"ש ע"ד התב"ש הנ"ל והאריך בזה ועי' בהגהות מהר"ץ חיות בגיטין שם שכ' דד' הפ"י הנ"ל נכונים ג"כ מריש נדה דכ' התוס' שם בשם הירושלמי דכיון דקינא לה ונסתרה אזדא חזקת כשרות שלה והיינו כיון דגם סתירה ויחוד אסור מה"ת וזו שנתיחדה אתרע חזקת כשרות שלה במקצת ושוב אין דנין אחר חזקה זו כלל עכ"ד ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל"ד ס"ק י' וס"ק ט"ו מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ואכ"מ להאריך בזה ועי' בפר"ח לעיל סי' מ"א ס"ק ט' שהביא ד' הצ"צ סי' ק"ו שנשאל על מעשה שבליל שבת מצאו בחתיכת כבר לאחר שצלאו ובשלו מחט תחובה בחתיכה אחת כו' וסוף דבריו דלעולם יש לתלות ולהקל ולומר כיון דלא נמצאת המחט בכבד מיד לאחר שתי' אלא אחר שחלקוהו הכבד להרבה חתיכות והביאה החתיכה לביתה והדיחוה וצלאוה ובשלוהו ומשמש בה הרבה אמרי' כ"נ כ"ה שנפלה לחתיכות הכבד בבית האשה כו' וגדולה מזו כ' מהר"ם לובלין בתשובה סי' ע"ח בחבית מלא כרוב כבוש שלקחו ממונו בפסח וכאשר הביאה לביתה ואכלו מחנה מצאו גרעין של ש"ש ופ' שאין לאסור הכרוב שבחבית משום טעם זה דכ"נ כ"ה כו' וכ' עליו הפר"ת דלכאורה יראה דלאו שפיר הורה דבשלמא בעובדא דמהר"ם לובלין כיון שהקונה קנה מהכרוב שבחבית והניחו בכלי והוליכו לבית ואח"כ נמצא שם גרעין א' מסתמא אמרי' בכל זה כ"נ כ"ה ולא בחבית אבל בהמשך הזמן ראוי לומר שעכשיו נפל ולא מקודם וענין כ"נ כ"ה אין לה שייכות לזה וכמ"ש באו"ת סי' תס"ז אלא שיראה שכונת הרב הוא שכיון שיש כאן שינוי רשויות שהבע"ה לקח כבד זה מן החנות מעתה יש מקום לומר שברשות זה נמצא המחט וכאן נפל דומיא דמומין שאין מחזיקין מרשות לרשות ודומיא דטומאה דאמרי' בפ' הרואה כתם דלא מחזקינן טומאה ממל"מ ונ' עוד להוכיח להתיר ממ"ש האו"ה כלל ל"ד שאם נמצא קערה חולבת בין כלי של בשר ולא נודע אם הודחה עמהן או לא אף שרגילין באותו בית להדיחן בכ"ר מותרין משום דאמרי' דהשתא הוא שנתערבה עמהן ואפשר שלא הודחה עמהן דומיא דטומאה דאיתא בפ"ק דנדה דאמרי' השתא הוא דנפל השרץ ווה אף ברשות אתת וכ"ש בנ"ד דאיכא שינוי רשויות וכ' דמ"מ כ"ז יש לדון להלכה אך למעשה אין בנו כח להתיר משום דאפשר לחלק ולומר דבשלמא בנדון מהר"ם לובלין אמרי' כיון שנמצא הגרעין בכלי אמרי' שבדרך מקרה נפל לכלי וכן מצינו למימר כה"ג במ"ש הב"י סי' תס"ז בשם הרשב"א שאם נמצאת תטה בכלי שהדיחו התרנגולת אחרי' כ"נ כ"ה ול"א שבאת מן התרנגולת אבל במחט שנמצאת תחובה בכבד שהוא קצת רחוק לומר שנתחבה כך ממילא או שתחבה קטן וכיוצא בו צריך הוכחה גדולה למתלי בהני גווני דכתי' ואין לנו ראי' מספקת להכריע שבטענת כ"נ כ"ה סגי בהכי למתלי לקולא שנתחבה אח"כ אדרבה מקרי שיש לפנינו ענין המטריף ולא ידעי' איך הוא דאזלי' לחומרא כו' והכלים שנתבשלו בהם הכבד יש לסמוך בזה להקל להשתמש בהם כשאינו ב"י דהוי נוט"ל עכ"ד ועי' בתב"ש שם ס"ק י' שהשיג נמי על הצ"צ הנ"ל וכ' דלא דמי להא דמהר"ם לובלין הנ"ל כו' דהתם אינו רק נפולה ומ"ל לומר דמעיקרא נפל ומ"ל לומר דהשתא נפל אבל הכא דנתחב כולה לכבד רחוק מאד לומר דע"י משמוש"י נעשה כן ומסתברא טפי שבלע מחיים כו' ודחקה לחוך בשר הכבד כו' ויפה הורה הגאון ר' העשיל מלובלין לאיסור ומשמע שם שאסרו גם הכלים כו' ודלא כפר"ת שכ' להקל באותן כלים כשהם אינם ב"י דליתא מיהו אי לא הוי כמ"ש שם רק אירע דנתחב רק אפס קצהו בקיצוי של כבד ואין שם שום חלודה במחט ולא שום ריעותא בחתיכה כגון חלודה או שינוי מראה כו' יש להכשיר אפי' האוכלים בהפ"מ וכיוצא דמסתבר טפי לתלות באחר שחי' ע"י התעסקות הדחה ובישולי ומחטים של האשה כדתלי' בזאב כו' עכ"ד ועי' בש"ש שם פ"ו שכ' ע"ד הפר"ח הנ"ל דלפמ"ש המג"א סי' תס"ז ס"ק כ"ה הנ"ל דלא מחזקינן ממל"מ א"כ ודאי שפיר הורה הצ"צ דהא התם הוי ממל"מ ולא מחזיקין אותה שהיתה המחט תחובה מחיים אלא דגם לפמ"ש פ"ה דקי"ל כר"י דמחזיקין ממל"מ כל זה אינו אלא לחומר תרומה וקדשים אבל בעלמא ל"א כשעת מציאתן ואדרבה אמרי' אוקי אחזקה והשתא הוא דאתרע עכ"ד ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' מ"ג שכ' דדעתו נוטה להקל כהצ"ל יעוש"ה ועי' פרמ"ג סי' מ"א בש"ד ס"ק י"ד דהביא ד' התב"ש הנ"ל וכ' דכן נ' הכל לפי ראות עיני המורה אם נתחבה קצח ואין חלודה תולין עכ"ד ועי' בטור האבן שם שהביא ד' הצ"צ והפר"ת הנ"ל וכ' דהא מבואר דאף בתרתי לריעותא אם יש כאן רוב אזלי' לקולא מכ"ש כאן שהבהמה הי' לה חזקה ורובא שרוב בהמות כשרות ואע"פ שרוב הכשרות אין נמצאין מחטין בכבדן דלמא עתה נפל ולא יצא מהרוב ומכ"ש דיש כאן חזקה דרשות שברשות זה נולד הס' ואלים טובא ולא מחזקינן ריעותא מרשות לרשות ולא ממל"מ וכמ"ש המג"א סי' תס"ז וא"כ פשוט דהבהמה כשרה ותלי' דעתה נפל המחט אחר שתי' אם לא שניכר שנעשה מחיים עכ"ד והיינו כהש"ש הנ"ל וא"כ לענין דינא יש להכשיר בהפ"מ כהצ"צ וכמש"פ הש"ש והחתם סיפר והטור האבן הנ"ל ועי"ש עוד בש"ש פ"ה הביא ר' תורת השלמים בתשובה סי' ט"ז שכ' בעצם שנמצא בתבשיל של תלב ולא הי' עליו בשר שאנו מסופקים אם הי' עליו בשר בשעה שנפל לקדרה ודן בזה כל הטומאות כשעת מציאתן והביא ראי' מהא דתנן מחט שנמצאת חלודה או שבורה טהורה שכל הטומאות כשעת מציאתן וכ' עליו דאינו