יד אליעזר חלק א קנ

ולפ"ד מיושב שפיר ד' הרשב"א דכאן שכ' דהיכא דנוכל לומר השתא אתרע מיקמי' אחזקה קמייתא עד השתא וד' הרשב"א דסי' תס"ז הנ"ל בנמצא חטה במצה כו' וד' הרשב"א דריש נדה הנ"ל שלא יסתרו דבריו אהדדי יעוש"ה מסי' ל' עד סי' ל"ח ועי' בעצ"ל סי' ק"ד מ"ש ליישב ד' הרמ"א הנ"ל ובסי' ק"ה שם מה שהק' על התוס' חדשים פ"י דטהרות משנה ז' כו' ומה שהק' ע"ד הרמב"ם שם מד' הרמב"ם בפי"ז מהל' אבה"ט שפ' כחכמים דתוספתא דאף בנמצא במעטן אינו טמא מעטן כו' והאריך בזה והניח בצע"ג ולא ראה ד' הבינת אדם שם והמקו"ח שם והמגן האלף שם והשמן רקח שם דלפ"ד מיושב שפיר ד' הרמב"ם הנ"ל יעוש"ה ועי' בחוסן ישועות בריש נדה ד"ה מעל"ע שהק' על התוס' שם שכ' דלקמן נמי בנגע בא' בלילה מיירי בקדשים כו' מהא דתנן בפ' האשה צ"א א' באונן והמפקח הגל כו', שוחטין עליהם לפיכך אם אירע בהם פסול פטורים מלעשות פ"ש חוץ ממפקח את הגל שהוא טמא מתחלתו וכ' ושם התוס' תימא לר"י מפקח הגל נמי חי הי' כשהתחיל לפקח וי"ל כיון שמצאו מת אית לן למימר שמתחלתו הי' מת שכל הטומאות כשעת מציאתן ואי ס"ד דכשעת מציאתן לאו דאורייתא כו' א"כ אמאי אית לן למימר שמתחלתו הי'. מח לחייבו בפ"ש הא אמרי' התם בבית הפרס דרבנן לא העמידו דבריהם במקום כרת והביא ד' הנו"ב סי' ל"א שעמד בזה ותי' דהתם אתרע חזקת תי משעה שנפל עליו הגל והשיג עליו דבנרנע בא' בלילה נמי אתרע חזקת חי כיון שלא ראוהו חי מבערב ועוד הק' דמההוא דתנן מחט שנמצאת מלאה חלודה דכל הטומאות כשעת מציאתן משמע דשעת מציאתן דאורייתא הוא מדסמכינן עלה אפי' להקל ומ"ש התוס' לקמן דגבי מחט הטעם משום דאוקי טהרות אחזקתייהו ור"ל דטומאה למפרע לא גמרי' מסוטה היכא דאיכא חזקה לכאורה קשה דהא ב' נזירים נמי לא דמי לסוטה ואפי"ה טמא מס' ברה"י ולא מוקמי' בחזקת טהרה ועוד הק' לשיטתם מאי פריך לקמן מככר ע"ג דף אימא דמיירי בככר חולין דלא מיטמא בס' למפרע ומ"ש התוס' לקמן ליישב הוא דחוק וכ' דבאמת מהרמב"ם משמע דשעת מציאתן דאורייתא הוא וכמ"ש הח"צ סי' ג' דהא הרמב"ם כללא כייל בפי"ח מהל' אבה"ט דכל ס"ט בר"ה טהור עד שיאמר נטמאת בודאי ומדמטמאינן בנגע בא' בלילה אפי' בר"ה ש"מ דטומאה ודאית והביא ד' הנו"ב שהשיג עליו וכ' שאין מזה הכרע דהא ו' ספי' ששורפין עליהם תרומה על ודאי מגען היינו אפי' בר"ה כו' א"ו אין כונת הרמב"ם בהאי כללא אלא ס' מגע אבל ו' ספי' ודאי נגע אלא שא"י אם זה שנגע בו טהור או טמא כגון בית הפרס כו' א"כ ה"ה אם נגע בא' בלילה שיש כאן ודאי מגע אלא שא"י אם הי' מת בשעה שנגע בו מודה הרמב"ם שהחמירו חכמים לטמא אף בר"ה והשיג עליו דהא אפי' אם הוא טמא או טהור נמי מבואר בפ"ה מטהרות דבר"ה ספי' טהור דתנן התם השרץ וצפרדע כו' א' שאמר נגעתי בזה וא"י אם הוא טמא או טהור ר"ט מטמא וחכמים מטהרין וקי"ל כחכמים ומ"ש דגבי ו' ספי' משמע דאפי' בר"ה טמא ליתא כו' לכן נ' בדעת הרמב"ם כמ"ש הח"צ וכ"כ המשל"מ פ"ו מהל' מקואות בשם הרשב"א דשעת מציאתן דאורייתא הוא ואפי' לחולין וכ"נ מחידושי הרמב"ן בשמעתין וכ"כ התוס' רי"ד בסוף קידושין גבי קידשה אבו' בדרך וכן משמע מפירש"י שם שפי' הא דאמר רב ה"ה בוגרת לפנינו היינו משום דהיום עשוי להשתנות ואין לה חזקת נערות אלמא ס"ל דאזלי' בתר שעת מציאתן ואפי' לקולא והתוס' שפי' שם הטעם דרגילות לבא. מצפרא אזדו לטעמייהו דס"ל דשעת מציאתן לאו דאורייתא כו' והביא ד' הש"ש הנ"ל שתמה על הט"ז סי' תס"ז שכ' הטעם דאם נמצאת חטה חמוצה בעיסה אוסרין הכל משום דכל הטומאות כשעת מציאתן הרי חזקה זו אינה דאורייתא אלא לחומר תרומה וקדשים כד' התוס' כו' וכ' עליו דאישתמיט מיני' כל הני רביותא דס"ל כשעת מציאתן דאורייתא הוא והוא שיטה המתורם. כמ"ש עכ"ד ולפ"ד סתרי ד' התוס' אהדדי מהא דנדה להא דפסחים הנ"ל וכבר הבאתי לעיל ד' הבכ"ש במוע"ק כ' א' מ"ש בכונת ד' התוס' פסחים הנ"ל ולפ"ד י"ל דאף התוס' פסחים ס"ל כד' התוס' נדה הנ"ל דשעת מציאתן לאו דאורייתא רק לחומר תרומה וקדשים ובדברי חיים סי' נ"ח השיג על הבכ"ש הנ"ל והארוך בזה ובד' בן המחבר שם מ"ש והאריך בזה אך י"ל בד' התוס' הנ"ל כמ"ש בהיד החזקה סי' י"ד שהבאתי לעיל וא"כ לא סתרי ד' התוס' אהדדי ושפיר י"ל דאף התוס' פסחים הנ"ל ס"ל דכשעת מציאתן לאו דאורייתא ואינו אלא בחומר תרומה וקדשים וכמ"ש בנדה ומ"ש החוסן ישועות הנ"ל דדעת רש"י בקידושין דאזלי' בתר שעת מציאתן ואפי' לקולא לא ידענא מאי קא' דהתם כיון דהיום עשוי להשתנות ואין לה חזקה דמעיקרא מש"ה אזלי' בתר השתא ואמרי' מדהשתא בוגרת בצפרא נמי, בוגרת וכ"כ בש"ש שם פט"ז דכונת רש"י דס"ל היכא דליכא חזקה דמעיקרא אזלי' בתר חזקה דהשתא אבל היכא דאיכא חזקה דמעיקרא שפיר י"ל דס"ל לרש"י דאזלי' בתר חזקה דמעיקרא והא דאמרי' כל הטומאות כשעת מציאתן הוא לחומר תרומה וקדשים וכמ"ש התוס' נדה, הנ"ל אך מד' התוס' רי"ד והרמב"ם והרשב"א שהביא המשל"מ מוכח דס"ל דשעת מציאתן הוי דאורייתא וכן נ' מד' הרמב"ן בריש נדה וכמ"ש החוסן ישועות הנ"ל עוד הביא החוסן ישועות קושי' הש"ש שם על המג"א סי' תס"ז ס"ק כ"ה שכ' דאם בשלו תבשיל בקדירה וסלקוה מהכירה למקום אחר ונצטננה ונמצא ע"ג תטה דלא מחזקינן או' ממל"מ והק' דהא מסקי' דחזקי' ור"י פליגי ממל"מ וקי"ל כר"י דמחזקינן כמש"פ הרמב"ם פי"ז מהל' אבה"ט וכן הק' הפרמ"ג באו"ת שם בא"א ס"ק כ"ה ולקמן סי' ק"ה במשב"ז ס"ק ג' ובש"ש פ"ה ובבינת אדם סי' כ"ת ובשמן רקח שם על המג"א ותא דהא מסקי' בסוף ואבע"א בטומאה דרבנן אלמא דבדרבנן לא מחזקינן ריעותא ממל"מ ותטה בתבשיל דאינה אלא משהו נמי לא הוי אלא אי' דרבנן וא"כ שפיר פ' המג"א דאין להחזיק אי' ממל"מ עכ"ד ובבינת אדם שם תי' דצ"ל דדוקא, בתרומה מחומרא דטהרות אבל בחולין מותר והביא דכן מבואר באו"ה כלל כ"ו דין ג' וכלל ל' דין ו' וכ"כ בגנזי יוסף שם אות כ"ת והפרמ"ג במשב"ז שם כ' דודאי מזל"ז מחזקינן ריעותא כמבואר באו"ת סי' תס"ז כו' וודאי כל שיש. לומר עתה ממש נפל החטה והאי' לא מחזקי' למפרע אבל כל שיצאה מחזקה וא"א להגבול זמן כגון שהי' מכוסה הכלי חצי שטה תו מחזקי' למפרע שהרי הרשב"א בחידושיו ובתה"א פ"ז בגבינות כ' דאם טריפות שאירע מקרוב ממש קודם שחי' אמרי' עתה נטרפה משא"כ בהוגלד דיצאה זמן מה והביא ראי' מכתם יבש דמטמא למפרע כגון דא"א לומר עתה ממש דהא יבש הוא שוב אין מעמידין על חזקה ול"ד למומין כו' התם מרשות לרשות עכ"ל כו' והחילוק הוא כל שאפשר לומר עתה ממש ברגע זו אתרע החזקה כמו בנגע דברגע א' יכול להתחסר אין מחזיקין מזל"ז למפרע משא"כ, בהוגלד דודאי ג"י יצאה מחזקתו וא"א לתת גבול מחזיקין למפרע ולא כמ"ש במשה"ב ולא זכיתי להבין במ"ש מכתם יבש והא בנדה נ"ו מבואר דר"ש לא פליג אלא אשרץ לח והתם נמי מטמא למפרע עד שעה שיוכל להיות לח ובכתם אף בלח וחזי' למפרע כו' הנה במקוה ריש נדה אמרי' חסר ואתאי וי"ל הפי' במעט מעט רגיל להתחסר הלכך חזקה דמעיקרא לא אלימתא אמנם רש"י שם כ' חסר ואתרע חזקה מקמי הכי טובא ולא ידעי' מאימת אלמא דבל שיצאה זמן מה וא"א לתת גבול לומר עתה מחזי' למפרע אף לחולין כההוא דמקוה מה"ת כו' וא"כ בגבינות סי' פ"א דמכשירין בהוגלד משום דאיכא רוב בהמות ואמרי באותה