יד אליעזר חלק א קמח

הוחזק להיות מימיו מתמעטים אע"פ שלפעמים מתמעטים א"צ לחזור ולטבול מן הדין וא"כ ק"ו לכאן כו' דאין כאן רק חזקה טובה למוקמי אחזקת כשרות כבתחלה דלא נחזיק ריעותא מס' והביא ד' הנקה"כ שהשיג על הט"ז דהתם העמד המקוה על חזקתו והרי שלם בפנינו אבל הכא אתרע לי' חזקת כשרות דידי' כיון דנשרה בו וכ"כ באו"ה כלל ל' דין ג' בהדיא דהכא כבר אתרע לי' חזקתו כו' עכ"ד ועי' בפלתי שם ס"ק ג' שהביא בשם הפר"ת שהשיג נמי על הט"ז כהנקה"כ וכ' דיפה השיבו על טענתו אבל מה יאמרו ממ"ש בסי' הקודם דמוקמי' כל הטריפות אפי' נגלד המכה לריעותא דטריפות לפניך בחזקת כשרות ואמרי' השתא הוא דאתרע והאו"ה בעצמו פ' כן בגבינות והביא ראי' ממקוה שנמדד ונמצא חסר דריעותא לפנינו ומ"מ אלו לא הוי סברא חסר ואתאי לא הוי מטמאין למפרע וא"כ כאן דלא שייך חסר ואתאי למה נחזיק למפרע ואו"ה אזיל לשיטתו דכל הטומאות כשעת מציאתן אף לחולין אבל לפמ"ש לעיל דזהו הכל בחזקת כשרות ואמרי' השתא הוא דאתרע בכה"ג יש להכשיר ואיזה ס' כבוש שאמרו דאסור כגון שיש כאן ב' כלים א' הי' בה מים כ"ד שעות וא' לא ומסופקין אנו באיזה כלי הי' וכה"ג אנפי טובא דל"ל עכשיו נפל אבל בס' כי האי אוקמינן אחזקת כשרות ואמרי' עכשיו נפל ועכ"פ דין זה מחלוקת הפוס' וברור דתליא בהך דלעיל סי' פ"א וצ"ע עכ"ד ועי' בטור האבן שם שכ' דאף דהנקה"כ השיג על הט"ז אמנם לדינא ודאי נ' כהט"ז דבס' כבוש אמרי' השתא הוא דאתרע וכמו בגבינות בסי' פ"א והיינו כהפלתי הנ"ל וכ' אע"ג די"ל בגבינות הוי משום רוב כבר בארתי בזה דבעי' רוב היינו דוקא להרמ"א דס"ל דחזקת טרפה הוא חזקת אי' גמור וכן אפי' אם יש נקב בושט מתירין הגבינות אבל כשאין כאן חזקה לחומרא אמרי' לעולם השתא הוא דאתרע תדע דהא רובא נגד חזקה אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה ואעפ"כ אזלי' בתר רובא נגד תרתי לריעותא ול"א סמוך מכ"ש כשאין חזקה להחמיר דאמרי' זיל בתר חזקה קמייתא להתיר ואמרי' השתא הוא דאתרע עכ"ד והיינו כד' הפלתי הנ"ל לענין דינא ובסי' ק"ד בפלתי ס"ק ד' הק' על הת"ת כלל כ"ה דין ג' שכ' דאם ידוע שהי' שומן רק בעת נפילת העכבר אסרי' מס' אולי נכבש בתוכו יום שלם קודם שנקרש אפי' קרוש לפנינו וכן אם ידעי' שהי' רק מעל"ע רק לא ידעי' אם שהה העכבר בו כל מעל"ע מ"מ הכל אסור דספי' דאורייתא הוא כו' ודלא כאו"ה שהתיר בשניהם כו' והק' עליו דלמה לא נימא העמד השומן על חזקתו בחזקת היתר ועכשיו דנפלה שעה אתת קודם שנקרש ומהכ"ת להחזיק ריעותא והא דמחזקינן טומאה מזמן לזמן כבר כ' התוס' ריש נדה דזהו לקדשים אבל לחולין הכל מותר דאמרי' עכשיו אתרע וכ' בקופה שנשתמש בה ואח"כ נמצא בה שרץ אין מחזיקין ריעותא לטהרות שנשתמשו בה מקודם דלכ"ע לחולין מותר ולא נחלקו חזקי' ור"י רק לקדשים כו' וא"כ מהכ"ת להחזיק ריעותא למפרע אפי' בזמן ואמת כו' לדעת הרשב"א גבי בהמה שנמצא טרפה אם הוגלד פי המכה דהוי ודאי קודם ג"י מחזקינן אי' למפרע דכל שאי אתה יכול לומר ברגע זו נעשית ואתה צ"ל שנעשה מקודם כבר אתרע חזקה ומחזקינן למפרע וא"כ אף בזה דהא עכשיו נקרש וא"א לומר דעכשיו נפל לתוך השומן ואתה צ"ל למפרע א"כ זהו בכלל ס' אולי הי' כבוש מעל"ע אבל להרמ"א דהכריע לעיל סי' פ"א דאף בהוגלד המכה מ"מ גבינות שנעשו מקודם ג"י מותרים דהעמד על חזקתה ואמרי' עכשיו אתרע ונטרפה וא"כ למה לא נימא כן גם בזו ומ"ש הרמ"א ראי' מהא דחששו להחמיר בס' אם הי' העכבר בעת שעירו עליו מלבד די"ל הם ס"ל כרשב"א וכמש"כ דהטור בסי' פ"א הסכים לד' הרשב"א אף גם י"ל דהתם רגלים לדבר דאם אח"כ נקרש מהיכן בא העכבר לחוד השומן אבל בזה דאין רגלים לדבר. מהכ"ת לאסור יותר מן הגבינות גבי בהמה כו' והנה האו"ה בא מטענה דכל הטומאות כשעת מציאתן ואמרי' נדה ד' דבין להקל ובין להחמיר כו' אך זהו מספיק אם לא ידעי' דהי' רק מעל"ע שפיר אמרי' דכמו דעכשיו קרוש לפנינו כן הי' מקדם אבל בידעי' דהי' רק מעל"ע רק לא ידעי' דהי' עכבר מתחלה בתוכו אדרבה מחזקינן מזמן לזמן ואמרי' כאן נמצא כאן הי' אבל כבר כ' דזהו הכל לקדשים כו' ותמי' על או"ה דהוא גופי' פ' בגבינות כהנ"ל וכ' דל"ד למקוה דל"ל חסר ואתאי וא"כ ה"ה זה וצ"ע עכ"ד ועי' בתוי"ק שם שכ' ליישב קושי' זו עפ"ד הרשב"א הנ"ל כו' וכיון דעכשיו נקרש וא"א לומר עכשיו נפל בתוך השומן וע"כ איזה זמן קודם שעת מציאתה א"כ אתרע חזקתה ואזלי' בתר שעת מציאתה כו' וכ' נמי ליישב בזה הקושי' מהא דס' כבוש הנ"ל דהתם נמי הוא מה"ט דמשום דאתרע חזקה קמייתא אזלי' לחומרא משום דמן הסתם א"א לחלות שעתה ממש נפל ולכן אתרע חזקתה ואזלי' לחומרא כו' והאריך בזה אבל הפלתי הנ"ל דחה זה דלפ"ד הרמ"א הנ"ל דס"ל דאף בהוגלד המכה כו' אמרי' עכשיו אתרע ונטרפה וא"כ למה לא נימא כן גם בזו וראיתי בחתם סופר חיו"ד סי' צ"ד שהשיג על הפלתי הנ"ל וכ' עליו דמייתי התוס' נדה דדוקא בקדשים החמירו ולא ראה דהיינו ממקום למקום. אבל מזמן לזמן אמרי' כדמוכח מסוגיא דמומין ועוד בלא"ה אין ראי' מסוגיא דנדה דהתם איכא חזקת חי בשרץ וחזקת טהרה דקופה ואיכא ב' חזקות משא"כ הכא חזקת כשרות והיתר איכא חזקת תי ליכא דנם בחיותו אוסר עכ"ד ולא ידענא מאי קא' דהא כ' התוס' בנדה ד' א' ד"ה שכל דהיינו דוקא לקדשים וקאי על הא דנגע בא' בלילה וא"י אם תי אם מת ולמחר השכים ומצאו מת כו' וחכמים מטמאים שכל הטומאות כשעת מציאתן והתם הוא מזמן לזמן וע"ז כ' התוס' דהיינו דוקא לקדשים וכ"כ התוס' בכתובות ע"ו ובעירובין ל"ה הנ"ל הרי דס"ל להתוס' בהדיא דאף מזמן לזמן אין מחזקינן לחולין וכהפלתי הנ"ל בדעת התוס' ומ"ש עוד דהתם איכא חזקת תי בשרץ וחזקת טהרה דקופה כו' הא גבי נגע בא' בלילה כו' מיירי בלא ראוהו תי וליכא רק חדא חזקה חזקת טהרה דכלים ואפי"ה ס"ל להתוס' הנ"ל דאין מחזיקין מזמן לזמן בתולין ושפיר ד' הפלתי הנ"ל ואין כאן שום השגה עליו ועי' בש"ש שם פ"ז מ"ש ליישב קושי' הנ"ל מהא דס' כבוש דאפשר דבס' תערובות כיון שאין האי' בגופו אלא מחמת תערובות האי' שבו ל"א בזה חזקת היתר דל"ש חזקת היתר אלא היכא שהאי' בגופו וכמו ס' טרפה אמרי' אוקי בהמה בחזקת היתר ועדיין היתר הוא וכן בס' טומאה שייך חזקת טהרה אבל בזה שאין האי' בגופו אלא התערובות שבתוכו הוא האי' כו' וא"כ גם אחר שנפל האי' אין ההיתר נאסר אלא שהאי' שבתוכו אסור ול"ש בזה חזקת היתר דאי' שבתוכו מעולם אסור הי' וההיתר לא נאסר וכיוצא בזה כ' הרא"ש בפגה"נ במי שניקר את הגיד כו' והאריך בזה ולפ"ד מיושב נמי קושי' הנ"ל מהא דנפילת עכבר בשומן דהתם נמי הוי ס' תערובות ול"א בזה חזקת היתר והיכא דליכא חזקה אזלי' בתר שעת מציאתן ועי' בתו"ד סי' ק"ד ס"ק, ג' כ' ליישב קושי' הפלתי הנ"ל דהא דלא מחזקינן אי' מזמן לזמן בתולין היינו דוקא בדבר דלא אתי לידי ריעותא בגוף הדבר כגון גבי חלב מהבהמה דלא נמצא הריעותא רק בבהמה ולא בהחלב וכענין שאמרו בחולין י' א' סכין אתרעי בהמה לא אתרעי וכן בקופה שנשתמשו בה טהרות ונמצא שרץ אח"כ בה דלא נמצא הריעותא רק בקופה ולא בטהרות ודמיא ממש לחלב שחלבו מבהמה ונמצא טרפה משא"כ בדבר דאתיליד ריעותא בגופה מחזקינן מזמן לזמן וראי' לדבר דהא הרשב"א כ' במשה"ב פ"ז גבי חלב שחלבו מבהמה ונמצאת טרפה דמותר החלב דמיירי שיש לספק בהנקב שנעשה לאחר השתי' ואז הבהמה אסורה והחלב מותר אלמא דבגוף הבהמה