יד אליעזר חלק א קמה

ומצאו מת ר"מ מטהר וחכמים מטמאים שכל הטומאות כשעת מציאתן וכ"פ הרמב"ם פי"ח מהל' שאר אבות הטומאה הל' ד' כחכמים הרי חזינן דאזלי' בתר חזקה דהשתא ומטמאין כבר כ' התוס' בריש נדה ד"ה מעל"ע וד' א' ד"ה שכל ובעירובין ל"ה ב' ד"ה שכל ובכתובות ע"ו א' ד"ה על דהא דכל הטומאות כשעת מציאתן לא הוי אלא לחומרא דתרומה וקדשים כמו מעל"ע שבנדה ולא לחולין דלחולין אזלי' בתר חזקה דמעיקרא ואמרי' השתא הוא דאתרע וראיתי בס' תשובת שמואל סי' א' שכ' ואף דסברא זו דכשעת מציאתן עדיפא מחזקה כמבואר בטהרות כו' נגע בא' בלילה כו' וחכמים מטמאין שכל הטומאות כשעת מציאתן והל' כחכמים כו' וכן הק' התוס' בעירובין ל"ה ב', תימה דבריש נדה תנן ב"ש או' כו' ואפי' לב"ה היינו בתרומה וקדשים אבל לחולין טהור לכ"ע ואמאי ל"א דכל הטומאות כשעת מציאתן כי הכא ולא הוה לן לאוקמא אשה זו על חזקתה עכ"ל וא"כ מוכת דסברא דכל הטומאות כשעת מציאתן עדיפא מחזקה כו' עכ"ד ולא ידענא מאי קא' דהא כ' התוס' שם בתי' וז"ל ואו' ר"י דהא דכל הטומאות כשעת מציאתן לא הוי אלא בתרומה וקדשים כמו מעל"ע שבנדה עכ"ל הרי דס"ל להדיא דחזקה דמעיקרא עדיפא מכשעת מציאתן וכמ"ש בנדה ובכתובות הנ"ל ועי' במהרי"ט ת"א סי' י"א שכ' וז"ל לאה שנתקדשה לראובן ומיאנה בו ועמדה ונתקדשה לשמעון וכת אחת מעידה שהיתה קטנה בשעת קידושי ראובן וכת אתת מעידה שהיתה גדולה כו' אם היא אסורה. לשני מטעם ששתי כיתות המכחישות זא"ז או אם נאמר יגרש ראובן וישא שמעון או אפי' אפכא והביא ד' התוס' נדה הנ"ל וכ' דה"ה לנ"ד אע"ג דאשה זו הרי היא גדולה לפנינו אמרי' העמד דבר על חזקתו שהיתה קטנה בשעת קידושי ראובן בחזקתה קמייתא דומיא דהך דנדה כו' אלא מיהו ביבמות פ' אלמנה לכ"ג שנינו העובר והיבם והארוסין והחרש ובן ט' שנים ויום א' פוסלין ולא מאכילין ומסיים סיפא דמתני' ס' בן ט' ס' אינו פוסל ואינו מאכיל והק' התוס' שם ולמה לא נעמידנו על חזקתו הראשונה שהי' פתות מבן ט' ונוקי אתתא בחזקת כשרות ותי' כגון השתא דאחי קמן הוא ודאי בן ט' אע"פ שהי' ס' כשבא עלי' לא מוקמינן אחזקה דחזקה קמייתא אתרע לה ומיהו ד' התוס' הכא ביבמות סותרים מ"ש שק בנדה כו' דהתם בנדה לא הורעה החזקה כלל שהרי לא באנו לכלל ס' עד שראינו ודאי טמאה והך דיבמות בשעה שבא עלי' פסול זה היינו מסופקים אם הי' בן ט' או לאו באותה שעה הורעה חזקתו הראשונה אע"פ שאם היינו דנים אז על הדבר היינו מעמידים אותו בחזקתו הראשונה השתא שבא לפנינו כשהוא ודאי בן ט' לגבי השתא חזקתו הראשונה הורעה ואין לטעות ולומר דהא דאמרי' דס' בן ט' פוסל היינו מספי' דאזלינן לחומרא דאי מספקא הו"ל לאוקמא אתתא בחזקת כשרות ולמה נפסלה וא"כ בנ"ד כיון דהשתא הרי היא גדולה ובשעת הקידושין נפל ס' אם היתה קטנה או גדולה אזלי' בתר השתא שהוא גדולה ולא בתר מעיקרא דחזקה קמייתא אתרע לה כי ההיא דס' בן ט' כו' אך בקידושין פ' האומר גבי ינאי כו' אבל ר"י פי' דתרי ותרי ספי' דרבנן וביוחסין דאיכא אי' דאורייתא מחמירי' מדרבנן כו' השתא בנ"ד נמי כיון דתרי ותרי נינהו לא אזלי' בתר השתא כיון דאי' תורה הוא וניחוש לקידושי שניהם ואפשר דבהא אזלי' בתר השתא אפי' בשל תורה ול"א דמחמירי' אלא דוקא היכא שהס' בא אתר החזקה כי ההיא דהתם שחזקת כשרות קדמה ואח"כ נפל ס' ומרע לה לחזקת כשרות אבל הכא שהס' קדם ועכשיו הרי היא גדולה לא אתי ס' ומרע לה להא דהשתא הלכך אפי' בשל תורה אזלי' בתר השתא עכ"ד מורו הרי ולס"ד היכא דיש ס' באותה שעה שנעשה המעשה הורעה חזקתו הראשונה ואזלי' בתר חזקה דהשתא והמהרי"ט שם השיג על מורו הרב מהא דפ"ה דטהרות ומייתי לה בריש נדה נגע בא' בלילה וא"י אם תי אם מת ולמחר השכים ומצאו מת דתני עלה בתוספתא ומודים חכמים לר"מ בראוהו חי מבערב שהוא טהור משום דמוקמי' לה אחזקה קמייתא ואמאי כיון שבאותה שעה נסתפק על הדבר שלא הי' יודע אם תי אם מת נימא חזקה קמייתא אתרע לה כו' ועוד אמרי' בפ' בתרא דקידושין קידשה אבי' בדרך וקידשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו ושמואל אמר חיישי' לקידושי שניהם ומוקי לה הגמ' ביומא דמשלם שיתא והשתא לפ"ד הרב כו' היכא א' שמואל בהא חיישי' נימא דמצפרא בשעת הקידושין נסתפקנו על הדבר אם היא גדולה או קטנה דהא ביומא דמשלם שיתא מיירי ועכשיו הרי היא גדולה בפנינו נוקמא אדהשתא ולא תצטרך גט מס' ואפי' רב לא פליג אדשמואל אלא משום דליכא למימר העמד הגוף על חזקתו כו' משמע דאי איכא למימר הכי אע"ג שהיינו מסופקים בשעת הקידושין אזלי' בתר חזקה קמייתא ולא בחר השתא ועוד מה סברא יש לחלק ולומר דמשום דנסתפקנו או באותה שעה הורעה חזקתה הראשונה אדרבה נעמידנה אחזקתה ולא דמי לסוטה כו' דש"ה דרגלים לדבר כו' וכיון שכן השתא אפי' שהיא גדולה לפנינו למה לא נעמידה אחזקת קטנות כמו שהיינו מעמידין אותה בשעה שנפל הס' ודומיא דמקוה דאע"ג דחסר לפנינו היינו מעמידין אותה על חזקתה אי לאו משום דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו דהשתא הוי תרתי לריעותא ועוד אי חשבי' לה לההוא ס' כו' ריעותא כדי שלא נעמידנו על חזקתו הראשונה, כ"ש שהי' לנו להחשיבו ריעותא לענין שלא נעמיד אדהשתא ואדרבה חזקה קמייתא עדיפא מחזקה דהשתא כו' ומעתה צריך ליישב הך דיבמות דלא תקשי אכולא סוגיא כו' דלעולם אזלי' בחר חזקה קמייתא כו' ונ' דהך דיבמות דמיא לנדה דמטמאה מעל"ע כו' כיון דמגופא קחזיא מועדת ועלולה היא לכך ואין לה חזקת טהרה אלמא כל היכא שהיא מועדת לכך אין לה חזקה דמעיקרא נמי להכי קיימא וה"נ בס' בן ט' אין זו חזקה מה שמתחלה הי' קטן דמעיקרא נמי להכי קאי ובכל יום גדל ואתאי כו' ולהכי אזלי' בהו לחומרא כו' וההיא דקידושין דפריך אלימא בתוך שיתא השתא היא דבגרה כו' התם היינו משום דבתוך שיתא בחזקת קטנה היא עומדת ואינה ראוי' להביא סימנים עד י"ג והם סימני בוגרת כו' והא ע"א נאמן באיסורין מנדה ילפי' לה כו' א"כ נילף בכל דוכתי שיהא עא"נ אפי' היכא דאתחזק איסורא אלא י"ל דהך חזקה דנדה לאו חזקה היא שיודעים אנו שלבסוף ימים ישלמו ימי טומאתה הלכך כי אמרה נמי שלא ראתה כו' מהימנה אבל חזקת א"א אינה עשוי' להתבטל וחזקה אלימתא היא ומינה לכל חזקה דתלוי' בזמן כגון זו שהשנים הם הגורמים לאו חזקה מקריא עכ"ד ועי"ש עוד בסי' מ"א שכ' נמי כן דס' קטנות לאו חזקה היא דדחיא לנדה כיון דמגופה קא חזיא אלמא כל שהיא מועדת לכך לאו. חזקה מקרי והביא ראי' מהא דפ' בתרא דנזיר דתנן שחזקת הטמא טמא וחזקת הטהור טהור כו' הא מחוסר הערב שמש א"ל שמשא ממילא ערבא מוכת לה דכל חזקה העשוי' להשתנות אינה חזקה ואע"ג דמעל"ע שבנדה אין מטמאין לה אלא לקודש אבל לא לחולין לאו היינו משום דמוקי לה אחזקתה אלא כדכ' התוס' בריש נדה דלא ילפי' מסוטה לטמא למפרע כו' ועי"ש עוד בסי' נ"א בתשובה להרב ר' משה קאשטאליץ שכ' נמי כן והאריך בזה יעוש"ה ולפ"ד מהרי"ט חזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא רק בהא דיבמות הטעם משום דהוי חזקה העשוי' להשתנות כו' ובאמת י"ל דסברת רבו של מהרי"ט הנ"ל הוא כמ"ש הרשב"א בנדה שם ד"ה התם וז"ל להלל דסבר דתולין דוקא לקדשים ולא