יד אליעזר חלק א קמד

הרמב"ם פ"א מהל' כלי המקדש כו' וד' הראב"ד שם וכ' דפלוגתת הרמב"ם והראב"ד תליא בפלוגתת הרמ"ה והר' יונה אי המור שרי כיון שנשתנה והביא ד' הפר"ח ס"ק ג' שמביא ראי' דמי רגלים מותרים מפ"ק דכריתות כו' ודחה ראי' דהתם לא בא רק לתיקון הצפורן ולא לשום דבר כו' עכ"ד ועי' בתשובת רע"א סי' נ"ה מ"ש והאריך בזה ועי' לקמן סי' ק"ג ס"ק א' מ"ש ע"ד הפלתי והחו"ד הנ"ל והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בעה"ב ס"ק ד' מ"ש לענין חלב מנבילה שמתה אי אסור משום נבילה והאריך הרבה בזה ובס"ק ה' מ"ש לענין חלב וציר של טרפה אי אסור מה"ת והאריך בזה ועי' בדברי יוסף סי' תק"ז תק"ח תק"ט מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ב (ב) ונמצא טרפה כו'. עי' ט"ז ס"ק ג' וש"ך ס"ק ד' ה' מ"ש בזה ולפי שענין זה דחזקה דהשתא וחוקה דמעיקרא נוגע בכמה מקומות בש"ס וגם ראיתי לאחרונים שהאריכו הרבה בענין זה ע"כ אמרתי גם אני אענה את חלקי ואבאר ענין זה בעזה"י. הנה בריש נדה אמרי' מ"ט דשמאי קסבר העמד אשה על חזקתה ואשה בחזקת טהורה עומדת והלל כי אמר העמד דבר על חזקתו היכא דלית לי' ריעותא מגופי' אבל אתתא כיון דמנופה קחזיא ל"א אוקמה אחזקתה ומאי שנא ממקוה דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע בין בר"ה בין ברה"י טמאות לשמאי קשי' למפרע הלל קשי' ודאי דאלו מעל"ע שבנדה תולין כו' ואלו הכא טמאה ודאי התם משום דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל אדרבה העמד מקוה על חזקתו ואימא לא חסר הרי חסר לפניך ה"נ הרי דם לפניך השתא הוא דחזאי ה"נ השתא הוא דחסר הכי השתא התם איכא למימר חסר ואתא כו' הכא מי איכא למימר חזאי ואתא כו' ומאי קושי' דלמא הגם הגס חזיתי' התם איכא תרתי לריעותא הכא איכא חדא לריעותא ומ"ש מחבית דתנן הי' בודק את החבית להיות מפריש עלי' תרומה והולך ואח"כ נמצא חומץ כל ג' ימים ודאי מכאן ואילך ס' קשי' לשמאי התם משום דאיכא למימר העמד טבל על חזקתו ואימר לא נתקן אדרבה העמד יין על חזקתו ואימר לא החמיץ הרי החמיץ לפניך ה"נ הרי דם לפניך השתא הוא דחזאי התם נמי השתא הוא דהחמיץ הכי השתא התם איכא למימר החמיץ ואתא כו' הכא מי איכא למימר חזאי ואתא כו' התם איכא תרתי לריעותא הכא איכא חדא לריעותא ורמי חבית אמקוה מ"ש הכא ודאי ומ"ש הכא ס' א"ר תנינא מסורא מאן חנא חבית ר"ש היא דלגבי מקוה נמי ספי' משוי לי' דתנן מקוה שנמדד כו' ר"ש או' בר"ה טהורות ברה"י חולין ושניהם לא למדוה אלא מסוטה רבנן סברי מה סוטה ס' הוא ועשאוה כודאי ה"נ ס' ועשאוה כודאי כו' כיון דאיכא תרתי לריעותא כודאי טומאה דמי ור"ש סבר כי סוטה מה סוטה כו' התם יש רגלים לדבר כו' הכא מאי רגלים לדבר איכא ואבע"א ה"ט דר"ש גמר סוף טומאה מתחלת טומאה כו' הכא גברא בחזקת טומאה קאי מספי' לא מפקינן לי' מטומאתו עכ"ל הגמ' מבואר מד' הגמ' דדוקא בתרתי לריעותא מטמאינן למפרע אבל בחדא לריעותא לא מטמאינן למפרע אלא אזלי' בתר חזקה דמעיקרא ואמרי' השתא הוא דחסר וכן השתא הוא דאחמיץ דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא וכן איתא נמי כהאי סוגיא בקידושין ע"ט א' אתמר קידשה אבי' בדרך וקידשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת רב א' הרי היא בוגרת לפנינו ושמואל אמר חיישי' לקידושי שניהם אימת כו' לא צריכא דקדיש בההוא יומא דמשלים ששה רב א' הרי היא בוגרת לפנינו מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת ושמואל א' השתא הוא דאייתי סימנים ושמואל מ"ש ממקוה דתנן מקוה שנמדד כו' טמאות ש"ה דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו ואימר לא טבל אדרבה העמד מקוה על חזקתו ואימר לא חסר הרי חסר לפניך ה"נ הרי בוגרת לפניך השתא הוא דבגרה התם נמי השתא הוא דחסר התם תרתי לריעותא הכא חדא לריעותא ושמואל מ"ש מחבית דתניא הי' בודק את החבית כו' מכאן ואילך ס' ורמינן חבית אמקוה ואמר ר' חנינא מסורא מאן תנא חבית ר"ש היא דגבי מקוה נמי ספי' דתניא כל טהרות כו' ר"ש או' כו' ברה"י תולין אבל לרבנן טבל למפרע ש"ה דאיכא למימר העמד טבל על חזקתו כו' החם נמי השתא הוא דאחמיץ התם תרתי לריעותא הכא חדא לריעותא הוא דאיכא הרי מבואר דהיכא דליכא תרתי לריעותא אזלי' בתר חזקה דמעיקרא ואמרי' השתא הוא דחסר וכן השתא הוא דאחמיץ וכן השתא הוא דבגרה דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא ואפי' לרב דאמר הרי היא בוגרת לפנינו היינו ביומא דמשלים שית דכל היום היא בחזקת שתבגר אכל בתוך שית אף רב ס"ל דאמרי' השתא הוא דבגרה ואזלי' בתר חזקה דמעיקרא דעדיפא מחזקה דהשתא וכ"כ התוס' בנדה שם ר"ה דאיכא וז"ל אבל אי לאו ה"ט הוה מוקמינן לה אחזקת טהרה אע"ג דהשתא ודאי טמאה כמו בנגע באחד דמטהרים אף רבנן בראוהו חי מבערב אע"ג דהשתא הוא מת וליכא עוד חזקת חיות עכ"ל הרי דמוכת דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא ובחולין י' ב' קא' הגמ' מנא הא מלתא דאמור רבנן אוקי מלתא אחזקה אמר רשב"נ אמר ר"י אמר קרא ויצא הכהן מן הבית אל פתת הבית והסגיר את הבית ז' ימים דלמא אדנפיק ואתא בצר לי' שיעורא אלא לאו משום דאמרי' אוקי אחזקה והתוס' שם ד"ה ודלמא הק' דתינח היכא דליכא ריעותא אבל היכא דאיכא ריעותא כגון סכין שנמצאת פגומה כו' מנלן דאזלי' בתר חזקה וי"ל דה"נ יש ריעותא גדולה דאע"ג דאשתכח שחסר לאחר ז' אפי"ה לא מטהרין למפרע כל אותם שנכנסו לבית בימי הסגר עכ"ל הרי דס"ל להתוס' דמוכח מהא דנגע דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא וכן מוכח עוד מד' התוס' שם י"א א' ד"ה אתיא שכ' וז"ל וי"ל דכל חזקה שלא נתבררה ולא נודע אפי' שעה אחת לא אזלי' בתרה ויש ללמוד מתוך כך הלכה למעשה דאם עשה גבינות מכמה בהמות ואח"כ נשחטה האחת ונמצאת טרפה שכולם אסורות דאין לו להעמיד פרה אחזקתה ולומר השתא הוא דנטרפה עכ"ל הרי דס"ל להתוס' דאי חזקה שלא נתבררה הוי חזקה הוי אמרי' השתא הוא דנטרפה דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא וכן מוכח מד' המחבר כאן דס"ל דחוקה דאתיא מכח רובא הוי חזקה ומש"ה ס"ל בטריפות שיכול לומר סמוך לשחיטה מחיים נעשה אמרי' השתא הוא דנטרפה דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא רק בטריפות שצריך ליתן זמן מה כמו בהוגלד פי המכה בזה ס"ל להמחבר דלית לה חזקה מחמת רובא ומש"ה ס"ל דכל הגבינות אסורות עד יב"ח והרמ"א ס"ל דאף בהוגלד פי המכה סמכי' אחזקה לומר קודם ג"י היתה מהרוב ואזלי' בתר חזקה דמעיקרא הרי דמוכת מד' המחבר והרמ"א דס"ל דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ג' שכ' דבחזקה המבוררת בבירור כמו בשעה שנולדה לא היתה דרוסה אף שיצא זמן מה מחזקה ס"ל להמחבר דבזה חזקה דמעיקרא עדיפא כיון שהיתה מבוררת כו' אלא שכ' דמד' הפר"ח ס"ק ג' משמע דאף בחזקה ברורה כל שיצאה כמה ימים וא"א ליתן גבול אין סומכין עלי' וכן מוכת מד' הרמ"א לעיל סי' א' סעי' א' שכ' דאם בדקו איזה שו"ב ונמצא שא"י אם נטל פעם אחת קבלה אין מטריפין למפרע מה ששחט דאמרי' השתא הוא דאתרע הרי דס"ל דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא והיינו כמ"ש כאן גבי גבינות והא דאיתא בטהרות פ"ה מ"ז נגע בא' בלילה וא"י אם תי או מת ולמחר השכים