יד אליעזר חלק א קמב

להמתין שלא יהי' ב"י צריכים להמתין מטעם זה דהוי לכתחלה וכמ"ש הש"ך בסי' ק"ב בכלים שנתערבו כו' כיון דאפשר להמתין הוי כדשיל"מ וה"ה בהגעלה לענין זה דאפשר להמתין הוי לכתחלה ומש"ה צריכין להמתין שלא יהי' ב"י ולא סמכי' על הגעלה לחוד שמא לא יהי' רותחים יפה עכ"ד וא"כ מוכח מזה דאינו אסור כאן אלא לכתחלה ולא בדיעבד וכמו שפ' המחבר וכמ"ש בעה"ב ודלא כהיד יהודא הנ"ל ועי' במקמ"ח מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ו (ב) בהג"ה הכבד עצמה כו'. עי' בעה"ב ס"ק ב' וביד יהודא ס"ק ב' וס"ק י"ג מ"ש לענין כבד אי מותר בפירש ממקום למקום והאריכו בזה יעוש"ה: ועי' יבין דעת

סימן עד

סעיף א (א) הטחול כו'. עי' ט"ז ס"ק א' שהביא בשם הת"ח כלל ל"א שכ' ע"ד הגהות ש"ד כו' דמשמע דכללא הוא בכל טחולין דאל"כ מאי קמ"ל אלא דקשה למה כ' הפוס' אין לך עוף שאין בו ס' נגד הלב ולא כ"כ בטחול ולכן החמיר אלא א"כ ידעינן שיש בו ס', וכן ס"ל להט"ז והפר"ח ס"ק ה' להחמיר ועי' בפלתי ס"ק א' שכ' דנוטים הדברים דלכל הטחולים נתכונו דאל"כ מאי קמ"ל והא דהק' הת"ח לתנהו בהדי לב לק"מ דודאי בלב הוצרכו לקבלה דאין לך עוף דאף דהוו רוב עופות ואיכא חד עופות דלית בהו ס' בבירור אסור דדם בבשר מין בשא"מ הוא ולדעת הרמב"ם ורש"י דם שבשלו דאורייתא אבל בטחול דהוי מב"מ דהי' שם חלב טהור ובלא"ה דעת הרבה פוס' דבשר וחלב מב"מ וא"כ וראי דאזלי' בתר רובא והוי כמו נשפך וכן נ' דבנתבשל יש להקל דודאי רוטב מצטרף שיהי' ס' ולאי' דבוק שהוא רק חומרא בעלמא כולו האי לא חיישי' וכל טורח של ר' משולם בנצלה אבל בנתבשל ודאי יש להקל עכ"ד ודבריו תמוהים וכמו שחמה בבית יהודא דהא מבואר לקמן סי' צ"ת סעי' ג' בד"א בנשפך אבל אי' שנתערב בהיתר והוא לפנינו וא"א לעמוד על שיעורו הוי ס' חסרון ידיעה ואסור עד שידעינן בודאי שיש ס' בטחול וחלב כשר שבו נגד חלב האסור שבו וכ' ולכן אף בנתבשל אין להקל כו' והאריך בזה ופ' דבנתבשל הטחול אין להקל ואף הרוטב אסור ומכ"ש הטחול דאסור כו' עכ"ד ועי' ביד יהודא ס"ק א' מה שתמה על הפלתי דהא בע"כ נמלח מתחלה וא"כ כבר נאסר במליחה ולא עוד דגם קולא דחנ"נ במליחה לא שייך דמיד שבא לבשול טרם שנסחט ממנו האי' נ"נ מחמת הבשול א"כ יש לאסור שאר דברים ג"כ רק אולי יש לצדד גבי שאר דברים הא דנ"נ אינו אלא דרבנן וגם להרבה פוס' לא נבלע במליחה רק כדי קליפה וכ' דאולי כונת הפלתי בנתבשל בלא מליחה ויש ס' נגד כל הטחול דבהפ"מ מתירין גוף החתיכה מותר גם בלא ניקור אבל לשונו שם לא משמע כן עכ"ד ועי' בעה"ב ס"ק א' שכ' להסתפק בנתבשל הטחול בלא מליחה ויש ס' ברוטב כו' אם יש להתיר גם גוף הטחול והאריך בזה לצדד להתיר וסיים בצ"ע ולא הביא ד' הפלתי והב"י הנ"ל

סימן עה

סעיף א (א) אין מחזיקין כו'. עי' פלתי ס"ק א' שהק' על התוס' חולין י"ד א' ד"ה ונסבין דהק' דהא לא מצי לבשולי או לצלותו או למולחו והוכיחו מזה דמותר לאכול באומצא בלא מליחה כלל ודלמא רוצה לאכול בני מעים והם א"צ מליחה כלל דאין בהם דם והוצרך הגמ' לאסור משום מוקצה וכ' ליישב דאין ברור לנו שאין בו דם דכמה פעמים נמצא בהם דם כו' רק ס' ומ"מ מותר דלאחר מליחה וצלי' הא דם שבשלו דרבנן וספי' דרבנן להקל כו' ואי שרוצה לאכול באומצא פשיטא דלית כאן חשש דדם אברים שלא פי' מותר כו' אבל א"א דם אברים שלא פי' אסור א"כ אסור לאכול בנמע"י כו' דבעודנו תי הוי ספי' דאורייתא ושפיר דייקי התוס' דמותר לאכול באומצא דאל"כ ל"ל משום מוקצה עכ"ד ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש ליישב קושי' זו כיון דא"א לבשלה א"כ לא נתבטל מעט דם שבתוך בנמע"י ולפי ס"ד דדם אברים שלא פי' אסור א"כ אין טעם להתיר בנמע"י בלא מליחה לאוכלן חי כיון דיש בהם מעט דם איך יאכל כיון דדם שבו אסור וכ' בזה ליישב ד' הרמב"ם שפ' דבשר חי צריך מליחה דלא תקשי עליו מהא דאסורה ליומא כו' ומ"ש בד' הגמ' ביצה כ"ה גבי בהמה מסוכנת כו' והאריך בזה ובאמת בלא"ה לק"מ להמעי' בד' התוס' שם שכ' וז"ל וא"ת והא אינו יכול למולחה בשבת כו' א"נ בלא מליחה נמי שריא באומצא אע"ג דאיכא לאו בדם הנמצא באברים כו' ה"מ היכא דפי' לחוך אבל כ"ז שלא פי' מותר כדמוכח בפ' כל הבשר קי"א ב' שהי' אוכלין כבד עד שלא נפלט דמו דחלט לי' בחלא ואיהו שרי וחלי' דאי חלי' אסור איהו נמי אסור דכי היכי דפליט הדר בלע ואמר נמי התם ככר שחתך עלי' בשר אסור לאוכלה אבל הבשר עצמו מותר ובפ' מפנין קכ"ח א' גבי בשר תפל אסור לטלטלה אמרי' דבר אווזא שרי משום דחזי לאומצא ולקמן בשמעתין אמר השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא עכ"ל הרי שהוכיחו התוס' ממקומות אחרים דדם האברים שלא פי' מותר ולא מהא דאסורה ליומא וס"ל דלכך קא' הגמ' משום מוקצה ולא קא' משום שא"י למולחה בשבת דכיון דדם אברים שלא פי' מותר יכול לאכלו באומצא בלא מליחה זהו כונת התוס' ולפ"ז לק"מ קושי' הפלתי הנ"ל דכיון דמוכת דדם אברים שלא פי' מותר א"כ אצ"ל דיכול לאכול בנמע"י בלא מליחה דהא יכול לאכול כל בשר בהמה באומצא בלא מליחה וכן ראיתי בבית יהודא שכ"כ ליישב קושי' הנ"ל ואח"כ הביא בשם ס' אחד שנמשך אחר ד' הפלתי הנ"ל שהוא ס' אם יש דם בבנמע"י ולכך כ' דאם נתבשל בלא מליחה יש לאסור אף דדם שבשלו דרבנן וסד"ר לקולא משום דהוי ס' חסרון ידיעה והביא ראי' מד' המנח"י כלל א' כו' והשיג עליו דהא מבואר בכל הפוס' בלי שום חולק דלכתחלה יש למולחה אבל בדיעבד אם נתבשלו בלא מליחה הבנמע"י אין לאסור וכ' דמה שנמשך אחר הפלתי הנה הפלתי הראה מקום להר"ן פ' כל הבשר דס"ל כן וראיתי בר"ן שם שכ' שמתוך שדמן מועט א"צ מליחה לפי שאותו דם המועט שבהם אינו פורש מהם בבשול והוי דם האברים שלא פי' ושרי כו' אבל לא כ' שם אם יש בהם דם רק כ' שיש בהם ודאי דם מועט ואינו פורש אף בבשול ושרי ובדיעבד אם נתבשלו בלא מליחה מותר לכל הפוס' רק לכתחלה צריך למולחה כו' עכ"ד ובאמת באו"ז הל' מליחה סי' תע"ז הביא מתחלה ראי' מהא דאסורה ליומא הנ"ל דמותר לאכול באומצא בלא מליחה ואח"כ דחה ראי' זו וכ' וז"ל דאיכא למימר בעבר ומלחה או שמלת עכו"ם או בהדורא דכנתא מעיא וכרכשא דאין בהם דם עכ"ל הרי להדיא שכ' לדחות ראי' הנ"ל די"ל דמיירי בבנמע"י ועי' ביד יהודא ס"ק א' שהביא ד' האו"ז הנ"ל והשיג על החו"ד ס"ק ג' והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק א' מה שהאריך לענין חלחולת וכ' דלכתחלה צריך למלוח חלחולת גם מבפנים אך העולם לא נהגו כן וראוי להחמיר לעצמו למלוח גם מבפנים כו' והמחמיר תע"ב עכ"ד ועי"ש עוד בס"ק ב' ובתוי"ק ס"ק א' ב' ובמקמ"ח ובמקום שמואל בחידושי דינים וביד יהודא ס"ק ו' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה: