יד אליעזר חלק א קמא

סעיף ב (ב) ס' נגד הלב. עי' ש"ך ס"ק ה' מ"ש לענין אם נמלח תחלה אי בעי' ס' נגד הלב כו' והניח בצ"ע ועי' בישוי"ע ס"ק ב' מ"ש נפ"מ בין לא נמלח תחלה או נמלח תחלה ע"פ הא דלקמן סי' צ"ח גבי נשפך כו' והאריך בזה ועי' בבית יהודא מ"ש על החו"ד ס"ק א' וביד יהודא ס"ק ה' ובטוב טו"ד מהדו"ק סי' קט"ז מ"ש והאריכו בזה ועי' בעה"ב ס"ק ג' ובס"ק ד' מ"ש ליישב קושי' הדגול מרבבה ועי' במקמ"ח מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ג (ג) דחתנ"נ. עי' ט"ז ס"ק י' וש"ך ס"ק י"ח שכ' ב' טעמים באי' דבוק דבעי' ס' נגד כל החתיכה חדא דממהר לבלוע ועוד דחיישי' שמא הי' פ"א תוך הרוטב או חוץ לרוטב ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק י' שכ' דלהטעם דממהר לבלוע אף באי' דרבנן יש לאסור ולטעם הב' שמא הי' פ"א חוץ לרוטב א"כ באי' דרבנן יש להתיר מטעם סד"ר להקל אלא שבת"ת בדין כבד דרמו דרבנן וכ"ש בשלו אפי"ה כ' הטעם שמא הי' פ"א חוץ לרוטב עכ"ד וכ"כ בש"ב ס"ק מ"ת ודבריו תמוהים וכמו שחמה בעה"ב ס"ק ה' דהא בכ"מ הוי סד"ר שמא הי' חוץ לרוטב דהא אף לפ"מ דאמרי' חנ"נ בשאר אי' הוי דרבנן כמ"ש הש"ך סי' צ"ב א"כ למה ניחוש לס' שמא הי' חוץ לרוטב ע"כ קושי' ומפ"ז כ' דמצרפים יחד ב' הטעמים גם הטעם דממהר לבלוע א"כ הוי אתחזק איסורא ובאי' דרבנן היכא דאתחזק אי' חיישי' לספי' כו' והאריך בזה והק' על הת"ח שכ' הטעם דחיישי' שמא הי' פ"א חוץ לרוטב לפמ"ש הש"ך סי' צ"ט ס"ק ט"ו בשם הת"ח ואו"ה דל"א חנ"נ רק בנודע האי' אבל בלא נודע ל"א חנ"נ א"כ למה נחוש לוה דהי' האי' חוץ לרוטב דהא באמת לא ידעי' כלל אם הי' חוץ לרוטב רק חוששין א"כ הרי לא נודע כלל ולמה נצטרך ס' נגד כל החתיכה כו' ע"כ קושי' והשיג על תשובת רע"א סי' ס"ז כו' וכ' ליישב דהא דמיקל האו"ה בלא נודע כו' היינו אם לא נודע כלל מעולם שיש בזה אי' אבל באי' דבוק דידעינן שיש בזה אי' רק שלא ידעי' אם הי' פ"א חוץ לרוטב כיון דעכ"פ אנו מסופקים אם נ"נ ואנו יודעים להסתפק בזה הוי כנודע לנו שיש כאן ס' אי נ"נ אין זה מקרי לא נודע כו' אבל מקרי נודע לענין, דנ"נ ואין שאר החתיכות מצטרפים עכ"ד ועי' ביד יהודא ס"ק י"א שהביא ד' האו"ה והת"ח הנ"ל דמבואר דאף באי' דרבנן חיישי' לזה וכ' דעיקר הטעם בדבוק אינו אלא הא דממהר לבלוע כו' והאריך הרבה בזה וכ' להסתפק אי אמרי' בכבוש מעל"ע בצונן אי' דבוק כו' והביא ד' הפרמ"ג סי' ס"ט בש"ד ס"ק ס' והמנח"י כלל ב' אות ב' דס"ל דגם בזה שייך אי' דבוק והשיג עליהם ופ' להקל בזה ועי' בסי' שאח"ז ס"ק י"ד מ"ש בדין זה דאי' דבוק והאריך בזה ועי' בטוב טו"ד מהדו"ק סי' קט"ז שכ' בפשיטות דגם בכבוש שייך אי' דבוק והיינו כהפרמ"ג והמנח"י הנ"ל ומד' הטור והרמ"א והט"ז מוכח דאף באי' דרבנן אמרי' חנ"נ דהא דם שבשלו דרבנן ואפי"ה אמרי' דחנ"נ וכ"כ בתוי"ק ס"ק א' דכן מוכח מכאן וכ"כ לקמן סי' צ"ב ס"ק ד' דאף באי' דרבנן אמרי' חנ"נ והביא ד' האו"ה כלל כ"ד שכ' בפשיטות דאף באי' דרבנן אמרי' חנ"נ והאריך בזה ועי' בט"ז לקמן סי' צ' ס"ק ד' שכ' דהרמב"ם והרשב"א גבי כחל נחלקו בדין זה אי אמרי' באי' דרבנן חנ"נ וכ' דלפ"מ שפ' הרמ"א כאן כהרשב"א מוכח דאף באי' דרבנן אמרי' חנ"נ ולא הביא דמד' הטור והרמ"א כאן מוכת כן ועי' בגליון מהרש"א בסי' שאח"ז סעי' ו' בהג"ה שהביא ד' הט"ז הנ"ל וכ' עליו דלכאורה גם הכא מפורש דהא דם שבשלו דרבנן עכ"ד והיינו כהתוי"ק ולא הביא ד' התוי"ק הנ"ל ועי' בפר"ח לקמן סי' צ"ב ס"ק י"ז שכ' דבאי' דרבנן ל"א חנ"נ והביא ר אי' מד' הרמב"ם פט"ו מהל' מכ"א גבי בשר עוף בחלב כו' וכ' דכן משמע מד' המחבר סי' צ' גבי כחל כו' ופ' כן ועי' בפלתי שם שהביא ד' הפר"ח אלו וכ' אבל מד' התוס' גבי כחל משמע דס"ל דנ"נ וכן במה דהק' מיין שנפל לבור דנימא חנ"נ אף דהוי דרבנן וכן גבי דגים ועופות שמלחן דדייקו הל' נ"נ וכן גבי בי דוגי נ"נ אף דדם שמלחו ובשלו דרבנן וכ' דס"ל בכל אי' נ"נ משום לתא דבב"ח אף באי' דרבנן אמרי' כולה חדא גזירה אבל הרמב"ם ס"ל כר"א דדוקא בב"ת אמרי' דוקא דאורייתא דומיא דבב"ח ולא דרבנן עכ"ד ועי' בישוי"ע בסי' שאח"ז שכ' לדבר פשוט דבאי' דרבנן ל"א חנ"נ יעוש"ה

סימן עג

סעיף ב (א) אם חלטו, זהו דעת הגאונים דס"ל דאין אנו בקיאין בחליטה ועי' בש"ך ס"ק י' שכ' כשם הת"ח דאפי' בדיעבד אסור כו' והק' עליו ועי' ביד יהודא ס"ק ו' שהביא כמה פוס' דמשמע מדבריהם דאפי' בדיעבד אסור והביא נמי ד' האו"ז סי' תט"ז גבי בדיקה דכ' רש"י ע"ד בה"ג דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות וז"ל או' אני יצחק בר משה המחבר רבינו שלמה שכ' כך לדורו הוא דכ' ולכיוצא בדורו שהיתה בהם תורה גדולה וברורה וחכמה יתירה והי' ראוים להורות ובני דורו הי' יכולים לסמוך עליהם אבל עכשיו בימינו שבעונותינו נתמעט התורה ואבדה החכמה משבח אני אח העצלנים שלא יסמכו על חכמתם לבדוק ואל יורו לאחרים להקל ויקבלו שכר על הפרישה יותר מעל הדרישה עכ"ל וכ' דאם האו"ז כ"כ לדורו אנן מה נענה ואף דשם דאורייתא וכאן דם שבשלו דרבנן הא מצינו דגם בדרבנן אין סומכין כעת גם בדיעבד גבי בי דוגי ואף דכמה פוס' מתירין אנן אין סומכין ע"ז אפי' בדיעבד כמבואר בסיף סי' ע"ו וכ' אך נ' דהב"י אזיל לשיטתו דלא תשבו לבקיאות רק גזירה בעלמא שמא לא יהי' רותח יפה ועל חליטה בחומץ כו' גזרו אטו רותחין וכיון שהוא גזירה בעלמא אינו ראוי לגזור אלא לכתחלה וכן הולך בדרך זה ונ' דנמשכים אחר ד' הרמב"ם פ"ה מהל' חמץ כו' והאריך בזה ופ' דאין להתיר חליטה אף בדיעבד כו' יעוש"ה אך קשה ע"ד הב"י הנ"ל דאיך אנו מתירים כלים של אי' ע"י הגעלה נימא ג"כ דאין אנו בקיאים דשמא לא יהי' רותחים יפה ובהגעלה בעי' דוקא שיהי' רותחים היטב כמו דגזרו, בחליטה לפ"ד הב"י הנ"ל כן הי' לנו לגזור גם בהגעלה וכן ראיתי בעה"ב ס"ק א' שהק' נמי כן וכ' ליישב דהא גם בחליטה לא גזרו רק לכתחלה ובדיעבד שרי וכלים שצריכים הגעלה הוי ג"כ דיעבד דאם לא נגעלים יהי' אסורים מש"ה מותר להגעיל וכ' דבזה יש ליתן טעם למנהג העולם שהביא המג"א באו"ח סי' תק"ט ס"ק י"א שנוהגים אי' להגעיל כלי של חלב לאכול בו בשר כו' כיון דהכי היתר הוא ויכולים לאכול בה בשר או חלב לכך אין להגעיל מבשר לחלב או להיפך א"כ זה הוי לכתחלה מה שמגעילין מבשר לחלב כו' ולכך יש לגזור בזה שמא לא יהי' רותחים יפה כמו שגוזרים בחליטה מה"ט ודוקא כלי של אי' מותר להגעיל דהוי דיעבד מש"ה לא גזרו אבל מבשר לחלב הוי לכתחלה וכ' דלפ"ז מה שהוכיח במג"א שם דשרי להגעיל מבשר לחלב ממה שכ' המחבר שם דמותר ללבן ביו"ט כו' ולפמ"ש אין זה הוכחה דבליבון ודאי שרי אף מבשר לחלב אבל בהגעלה אין להגעיל כיון דאין אנו. בקיאין ושמא לא יהי' רותחים וכ' די"ל דזה ג"כ הטעם מ"ש הרמ"א בסי' תנ"ב שם דנהגו שלא להגעיל שום כלי ב"י והוא ג"כ מטעם הנ"ל דיש לחוש שמא לא יהי' רותחים יפה רק דמש"ה לא גזרו בזה דהוי דיעבד אבל לענין