יד אליעזר חלק א קלו

(ג) חתך כל נחת. עי' בחו"ד ס"ק ג' שכ' דאם אכל שונרא חתיכה אפשר דלא אמרי' דהוי דוחקא דשיניים כמו דוחקא דסכינא דאין טבע של דם לגרור רק ע"י הסכין דאלת"ה בשר חי דמותר לאכול באומצא היכא משכחת לה הא יוצא דם בעין ע"י דוחקא דשיניים ודוחק לומר דמותר ע"י בליעה דוקא וללועסו אסור וצ"ע עכ"ד ובאמת החוש מכחיש זה דודאי נסחט דם באכילה מדוחקא דהשיניים ומה שהק' החו"ד דאיך שרי לאכול בשר חי י"ל דה"ט דשרי משום דדם היוצא בין השיניים בלעיסה תו לא חזי להקרבה למזבח ואינו אסור מה"ת ורבנן נמי לא אסרו אלא דם שפולטת ע"י מליחה אטו דם בעין שפירש אבל בפירש באכילה לא גזרו וכ"כ בדברי יוסף שם ליישב קושי' החו"ד וכ' דכיוצא בזה כ' באו"ה דם שנתערב במים אינו אסור מה"ת כיון דאינו ראוי להקריב ע"ג המזבח ועי' בעה"ב ס"ק ג' ד' וביד יהודא ס"ק ד' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

(ד) שמלא קרח. עי' בעה"ב ס"ק ב' שכ' דאף בנמלת והודח ונמצא קרח בתוכו אם יש בזה הפסד קצת יש להקל ע"י שימלחנו שנית כו' ואם לא הודת עדיין ודאי ראוי לעשות כהגב"ש כו' והשיג על החו"ד שכ' תקנה לחתוך הבשר סביביו ולהניח להפשיר ואח"כ למלחו בפ"ע דז"א דקשה לצמצם ועוד דיש לחוש שנפשר מעט מעט ושמא מקודם הי' נקרת יותר ממה שהוא לפנינו כו' והאריך בזה וכ' דבהודח אחר מליחה דיכול לחזור ולמלחו בודאי צריך להמתין מקודם שיהי' נפשר הכל היטב וצריך לשרותו ערך חצי שעה במים קודם מליחה משום הדחה ראשונה שהי' בעת שנקרש דלא מהני ואח"כ יחזור וימלחנו כו' עכ"ד ועי' ביד יהודא ס"ק י' ובעמק הלכה סי' כ"ו ובדברי יוסף שם מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף ב (ה) ויש אוסרין. עי' בחו"ד ס"ק א' שהק' דמשמע מד' המחבר דכל החתיכה אסור בנמלח ולא הודת והא המחבר ס"ל בסי' צ"א וסי' ק"ה דמליחה אין אוסר אלא כ"ק ובאמת לק"מ דהכא בלא הודח ונמלח חיישי' דהדם פירש ממקום למקום וכ"כ הפרמ"ג במשב"ז ס"ק ז' ובש"ד ס"ק ה' וכן ראיתי בדברי יוסף שכ' נמי כן ליישב קושי' החו"ד הנ"ל וכ' שם ליישב עוד קושי' החו"ד שם על הרמ"א שכ' דאם הי' ס' כנגד הדם שעליו שרי הא אנן קי"ל בסי' ק"ה במליחה, אע"ג דיש ס' בעי קליפה וכ' די"ל דגבי קליפה סמכינן דדם בעין שע"ג חתיכה הוי דם פליטה כהיש מכשירין שכ' בש"ע דמהני הדחה ומליחה שנית כו' אלא דהפלתי כ' דאין ה"נ אע"ג דאיכא ס' צריך נמי קליפה כו' וכ"פ ביש"ש פ"ב סי' י"ח דבעי קליפה עכ"ד ועי' ביד יהודא ס"ק י"ב מ"ש והאריך בזה ובס"ק ט"ז הביא נמי ד' היש"ש והפלתי הנ"ל וגם הביא ד' מהרא"י בהגהות ש"ד דמשמע נמי כן והשיג על החו"ד הנ"ל וכ' דהוא נגד דעת מהרא"י והרש"ל וגם משאר פוס' לא משמע כן עכ"ד

וו) בהג"ה אם הי' ס'. ולקמן כ' הש"ך ס"ק ל"ו בשם הת"ת כלל א' דודאי אין החתיכה ס' נגד דם ומלח שעלי' אפי' החתיכה עבה וצ"ל דמ"ש הרמ"א כאן דיש ס' היינו נגד הדם בעין שעל הבשר וכ"כ בישוי"ע ס"ק ד' והאריך בזה בד' התוס' חולין ל"ג א' ד"ה ונאכלין כו' וכ' דהא דכ' הפוס' דאף באין כונתו לבטל אסור לבטל אי' לכתחלה אף דלכאורה ד' המתירים נכונים דבכ"מ קי"ל דבר שאין מתכוין מותר כאן כיון דבודאי מבטל חשיב פ"ר עכ"ד ובס"ק ה' ו' מ"ש והאריך בזה ועי' ביד יהודא ס"ק י"ד ט"ו מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ד (ז) בהג"ה וי"א אפי' דיעבד. עי' בעה"ב ס"ק ה' שכ' דבשומן של בשר מותר בדיעבד אם נמלח מצד אחד והביא ראי' מלקמן סי' ע"ה גבי חלחולת כו' אך בעור שומן אווזא אין להקל בזה וכמ"ש הנו"ב דבעור האווזא ודאי יש דם הרבה אף שהוא שמן דעור גופי' יש בי' דם דהא גם אווזא כחושה יש לה עור ויש בה דם לכן גם בשמינה יש דם העור ודינו כשאר בשר כו' ואח"כ הביא ד' המנח"י כלל ט' אות ט' כ' בשם זקינו מהר"ש שאסר עוף שנמלח עם הזפק ונתבשל מחנות שהמאכל בלע דם ואח"כ הביא שגם בקורקבן שנמלח עם הפירשא אסור מטעם זה דהפרש בלע דם והמנח"י צדד להקל בקורקבן דפירשא בעלמא הוא והביא ד' הפרמ"ג שמצדד ג"כ להקל בקורקבן אבל בזפק י"ל דלא חשיב פירשא דנבלע המאכל תיכף כשהעוף אוכל והביא ד' הכנ"י סי' כ"ז שכ' להתיר בזפק שנמלח עם העוף ונתבשל מטעם דקרום הזפק מפסיק ובקרום עצמו אין דם דאין מחזיקין דם בבני מעיים כו' ותמה על הלב"ש בחידושי דינים שהביא ד' הכנ"י להתיר בזפק ולא ראה ד' הפרמ"ג דלפ"ד אין היתר בזפק כו' והאריך בזה ופ' להתיר בהפ"מ כהכנ"י וכ"כ הלב"ש שם להתיר בהפ"מ עכ"ד ועי' בבינת אדם סי' ל"ב שהביא ד' המנח"י הנ"ל והאריך בזה ופ' להתיר בקורקבן כו' אבל בזפק דשם לא נתעכל עדיין לא מקרי פרש עכ"ד ולא הביא ד' הכנ"י הנ"ל ועי' ביד יהודא לקמן סי' ע"ה בפי' הקצר ס"ק ב' שהשיג על הכנ"י הנ"ל וכ' דזפק אינו בכלל מעיים וגם הוא למעלה בהצואר ואינו כלל נגד החלל כשאר במע"י ומחזיקים בו דם כמו בעור פנימי של הושט עכ"ד ועי' בבאר היטב לקמן סי' ע"ז ס"ק ד' שהביא ד' המנח"י בשם מהר"ש הנ"ל לאסור בזפק כו' וגם בקורקבן שנמלח עם הפירשא כו' וגם הוא לא הביא ד' הכנ"י הנ"ל ועי' בפ"ת לקמן סי' ע"ה ס"ק ד' שכ' ע"ד הכנ"י הנ"ל דאין דבריו מוכרחים ומ"מ העיקר לדינא דבהפ"מ יש להקל בזפק כהנ"י וכמש"פ הלב"ש והעה"ב הנ"ל וכ"פ ביד אפרים סי' ע"ז להתיר בהפ"מ

סעיף י (ח) בהג"ה או במסלפ"ת. עי' ש"ך ס"ק מ"ב שס"ל דבאי' דרבנן נגד אתחזק איסורא לא מהימן עכו"ם במסלפ"ת ועי' בפר"ח ס"ק מ' שהשיג על הש"ך וס"ל דבאי' דרבנן מהימן עכו"ם מסלפ"ת אף באתחזק אי' והאריך בזה ופ' כן ובאמת משמע כד' הש"ך ויש לדון ק"ו דמה עד כשר דמהימן אף באי' דאורייתא מ"מ היכא דאתחזק אי' א"נ וכמבואר לקמן סי' קכ"ז מכ"ש עכו"ם מסלפ"ת דלא מהימן כלל בדאורייתא בודאי דלא יהי' נאמן באתחזק אי' אף באי' דרבנן וכן ראיתי בעה"ב ס"ק י' שכ' נמי כן דיש לדון ק"ו ועוד האריך בזה להוכיח כהש"ך ואח"כ הק' על הש"ך מב"ק קי"ד ב' דפריך הגמ' ודאורייתא לא והאמר ר"י א"ש מעשה באדם אחד שהי' מסלפ"ת כו' ומשני בתרומה דרבנן והא רובא דעלמא לאו כהנים הם ורוב עדיף מחזקה כו' וכיון דבמקום חזקה לא מהימן מכ"ש נגד רוב כו' וכ' ליישב. עפ"ד הפ"י בקידושין ס"ג ב' גבי קדשתי את בתי כו', דע"א נאמן נגד הרוב כו' משום דמברר המיעוט מתוך הרוב וכן י"ל לענין זה כו' דמהני מסלפ"ת לברר המיעוט מתוך הרוב עכ"ד ועי' בספרי דמשק אליעזר סו' ל"ג ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד מה שהק' על הש"ך הנ"ל דהא הוי מלתא דעבידא לגלויי כו' והאריך בזה

(ט) אפי' קטן. עי' בים התלמוד ב"ק קי"ד ב' שהק' דאמאי יהי' הקטן נאמן בשבוי' הא מבואר ביו"ד סי' קכ"ז ברמ"א דקטן אין לו דין עד להיות נאמן היכא דאתחזק אי' אף בדרבנן וא"כ כיין דרוב נכרים פרוצים בעריות ורוב זה ודאי עדיף מחזקה כמבואר בתוס' כתובות י"ג ב' ד"ה מסייע לי' וא"כ הוי כאתחזק אי' דאין קטן נאמן ואמאי יהי' נאמן כאן ע"כ קושי' והניח בצ"ע והיינו דס"ל כדעת הש"ך בס"ק הקודם דאין עכו"ם נאמן