יד אליעזר חלק א קכא

בחולין קכ"ט א' דאמר דאבר ובשר המדולדלין בבהמה אינן מטמאין טומאת אוכלין לר"ש כו' דמוכח דאסור מדאורייתא כו' והביא התוספתא הנ"ל כו' וסיים דזהו דוקא כשאינו מעורה בגידין אבל כשמעורה בגידין אינו אסור אלא מדרבנן והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק ה' שהשיג על הלב"ש וכ' דאין חילוק בין נשבר האבר לאבר המדולדל כו וכ' דד' הפר"ח הטעה להלב"ש משום סתירה בדבריו מכאן ס"ק ט"ז להא דסי' ס"ב הנ"ל אבל אין זה אמת עכ"ד ועי' בגיה"ק ס"ק ח' וסי' נ"ג ס"ק א' מ"ש ע"ד הלב"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בעה"ב מ"ש להסתפק אם נטרפה הבהמה אחר שנתדלדל האבר אי חל אי' טרפה על אבר זה כו' והאריך בזה ולקמן סי' ס"ב ס"ק ד' הביא ד' הפר"ח והלב"ש הנ"ל דיש להחמיר בספי' מפני שיטת הרמב"ם הנ"ל כו' וכ' דאף להפוס' דס"ל דהוי רק מדרבנן מ"מ יש להחמיר בספי' משום דיש כאן חזקת אי' אבר מה"ח דבהמה בחי' בחזקת אי' אבר מה"ח עומדת כו' ואף לב"נ י"ל דאסור בכה"ג כו' והאריך בזה יעוש"ה

(טו) וצריך לחתכו. עי' ש"ך ס"ק י"ג שכ' דל"ש בזה אי' דבוק כיון דאסרו לאבר זה דהוי כנחתך א"כ אין לאסור מחמת אי' דבוק דהוי כתרי חומרי דסתרי אהדדי ועי' בשבו"י ח"א ביו"ד סי' נ"ג שכ' עפ"ד הש"ך אלו להתיר חלב וביצים מבהמה שיש בה אבר המדולדל כו' והשיג על הבית יעקב והאריך בזה וכ"כ בלב"ש בפתיחה אות נ"ז כהשבו"י ועי' בעה"ב ס"ק ד' מה שהשיג על השבו"י דלא דמי לד' הש"ך דאי' דבוק הנ"ל כו' והאריך הרבה בזה וסיים בצ"ע ועי' בבאר יעקב מ"ש לענין החלב והאריך בזה ועי' בס' אם לבינה ס"ק כ' מ"ש להסתפק בכונת הש"ך אי אותה החתיכה אסורה אם אין בה ס' או אף אותה החתיכה מותרת כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בעצ"נ ובגיה"ק ס"ק ט' מ"ש והאריכו בזה ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' כ"ה מ"ש לענין גידין שסופן להקשות והאריך בזה: סעיף יג (טז) אסורה מס'. עי' ש"ך ס"ק כ"א ועי' בחידושי רע"א שכ' דאם הוא מהקוליות ולמטה יש להקל דהוי ס"ס ס' לאחר שחי' וס' כהרי"ף דאין אי' אלא בקוליות כו' עכ"ד הנה הוא מצרף דעת הרי"ף לס"ס ועי' בלב"ש בפתיחה אות ל"ד שכ' דאין לצרף דעת הרי"ף לס"ס כיון שנהגו בכל אשכנז וצרפת כדעת רש"י כו' ועי' באם לבינה ס"ק ל"ב מ"ש והאריך בזה ועי' בגיה"ק ס"ק י"ב ובמק"מ ס"ק נ"א מ"ש על הלב"ש והאריך בזה ועי' בדע"ק ס"ק י"ת מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סימן נו

סעיף א (א) ניטלו צוה"ג. עי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק א' ובפלתי בסי' הקודם ס"ק ו' מ"ש לדעת הרמב"ם אם נברא חסר צוה"ג אם כשר או לאו ופי' בדר"ח ס"ק א' שכ' להוכיח מד' הרמב"ם דאם נברא חסר בצוה"ג דכשר ובאמת מבואר להדיא בתה"ד סי' קע"ז ובאו"ה כלל נ' סי' ג' ובה סי' ע"ז דלדעת הרמב"ם כשר וכן משמע פשטות ד' הרמב"ם פ"ח מהל' שחי' הל' ט"ז דכשר שכ' וז"ל ג' דברים הוא שאם ניטלו טרפה ואע"פ שאין בהם דין נקב ולא דין חסרון ואלו הן צוה"ג והכבד והלחי העליון עכ"ל הרי שכ' להדיא דבצוה"ג אין בהם דין חסרון ופי' בלב"ש סי' ו' סעי' י"ב שפ' דבנברא חסר בצוה"ג וכשר בהפ"מ וכמש"פ הרמ"א לעיל סי' נ' סעי' ב' ועי' במק"מ ס"ק א' ובאם לבינה ס"ק א' מ"ש והאריכו בזה ועי' בפלתי ס"ק א' ובחידושי מהרא"ל ס"ק א' מ"ש ע"ד הראב,ד פ"ח מהל' שחי' הל' ט"ו ומ"ש ע"ד הרמב"ן שהביא הטור דס"ל דאם נחתך צוה"ג וחתך הוא אח"כ למעלה מצוה"ג דחוזר להכשירה כו' והאריכו הרבה בזה יעוש"ה

סעיף ב (ב) בהג"ה כב' הסברות. עי' באר היטב ס"ק ב' שהביא בשם בה"י שכ' דבעוף אליבא דכ"ע שיעור צוה"ג הם מבפנים לצד חלל הגוף ולא לצד חוץ וכן נוהגין עכ"ד וכן הביא בגליון מהרש"א ד' הבה"י אלו ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ב' שכ' דלא כהבה"י אלא דגם בעוף העיקר צוה"ג הוא מבחוץ ולא לצד פנים והביא שכ"כ הרא"ש בפי' צוה"ג מחוץ במקום שהזנב נופל עליהם וכן בעוף כו' ונפ"מ בעוף אינדיק וכיוצא שבקיאין בצוה"ג צריך להחמיר ככל הפי' ולבדוק מחוץ ובפנים והם יותר מי"ו בתרווייהו וצריך המורה ליזהר עכ"ד ולא הביא ד' הבה"י הנ"ל ועי' בחידושי רע"א על הפרמ"ג שהביא ד' הבה"י הנ"ל דלא ס"ל כהפרמ"ג ועי' בלב"ש סי' ו' סעי' א' ס"ק ט' שכ' כהפרמ"ג והביא ד' הפרמ"ג הנ"ל וכן מבואר להדיא בשלה"ג סוף פ' בהמה המקשה כהפרמ"ג שכ' וז"ל וצוה"ג בעוף היכן הם רוב הפוס' כ' שהם בעצם האמצעי כמו שהם בבהמה להראב"ד בפנים ולשאר הפוס' בחוץ ולזה הסכימו רוב הפוס' וכמעט כולם עכ"ל הרי מבואר להדיא דלא כהבה"י שכ' דבעוף לכ"ע הם מבפנים אלא כהפרמ"ג הנ"ל וכן ראיתי בעה"ב ס"ק א' שהשיג על הבה"י מד' השלה"ג הנ"ל וגם הביא ד' המעיל צדקה סי' ל"ג שהשיג על הבה"י מד' הרא"ש הנ"ל ועי' ביד אברהם שהשיג נמי על הבה"י מד' הרא"ש הנ"ל כו' והביא ד' המעיל צדקה עוד הביא העה"ב ד' המע"צ שם שכ' דאף בצוה"ג של עוף בין מבפנים ובין מבחוץ לא נמצא רק ט"ז ולא יותר והשיג על הפרמ"ג והשלה"ג הנ"ל דמשמע מדבריהם דלדידן צריכין להיות כל הל"ב גידים קיימים כו' וכ' דהחוש מכחיש את זה ולא נמצא כ"כ גידים בעוף כו' והאריך בזה ועי' במקדש מעט ס"ק ד' שהשיג נמי על הפרמ"ג והביא ד' המע"צ הנ"ל וגם הביא ס' חידושי הרז"ה שכ' להשיג אבה"י מד' הרא"ש הנ"ל וסיים ובדקתיו הי"ו חוטים בעוף וראיתי שהם מב' הצדדים ג' לצד הזנב וי"ג לצד פנים והסומך אבה"י מאכיל טרפה כו' והאריך בזה והיינו כהעה"ב הנ"ל ועי' באם לבינה ס"ק ד' מ"ש ע"ד הבה"י ורוצה להגיה בדבריו דכן צ"ל דבעוף לכ"ע מבחוץ כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ט (ג) בהג"ה מחצי עצם. עי' ש"ך ס"ק ט' ועי' בעצ"ל ובדע"ק ס"ק ג' ד' ה' ובמק"מ ס"ק ג' ד' ה' ובמק"מ ס"ק י"א י"ב ובאם לבינה מס"ק ט' עד ס"ק ט"ו מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה: סעיף (ד) מראית בשר. עי' בגיה"ק ס"ק א' ב' מ"ש על הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' כ"א והאריך בזה ועי' באם לבינה מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סימן נז

סעיף א (א) דרוסה כו'. הטעם דטרפה כ' רש"י בחולין נ"ג ב' ד"ה צריכה משום שסופו לשרוף עד שינקוב את בנמע"י כו'. והתוס' רפא"ט מ"ב א' ד"ה דרוסת כ' וז"ל וטעמא לא משום דסופו לנקוב דא"כ בכלל נקובה היא ומה"ט לא תני במתני' דמיא לדיותא כו' אלא טעמא דדרוסה שהארס שורף וסופה למות עכ"ל ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק א' שכ' דלא הבינותי דבריהם דאף רש"י מודה דאברים שאין פוסל נקובה ארם שורף כמו כבד וצוה"ג וכדומה עכ"ד ולא ידענא מאי קא' דהא רש"י כ' הטעם משום דסופו לנקוב ושפיר הק' התוס' הנ"ל דזהו בכלל נקובה כו' אלא הטעם