יד אליעזר חלק א קיג

הנ"ל וכן ראיתי בבינת אדם שם סי' י"ג שכ' ליישב כן אך כ' דלדידן דקי"ל אין סרכא בלא נקב א"כ ע"כ דיש כאן ריעותא וא"כ עכ"פ על המחבר קשה דהרשב"א לשיטתו דס"ל דיש סרכא בלא. נקב ע"כ קושי' וכ' וצ"ל דבכסדרן כמ"ש הראב"ד הביאו הש"ך דהסרכא בא שם מדוחק רביצתה ולא מחמת נקב עכ"ד אבל באמת ניחא אפי' לדידן דיש לנו לחוש לדעת רש"י דס"ל דאין סרכא בלא נקב וכמ"ש התב"ש שם דהא אנן קי"ל דדוקא סרכא גמורה אבל הניתקת ע"י משמוש לאו גמורה הוא רק ריר בעלמא ובכסדרן י"ל אפי' אינה ניתקת הואיל ושוכבת תמיד זה ע"ו אפי' ריר בעלמא הולך ומתחזק שם והא דכ' לרש"י הטעם דבכסדרן כשרה משום דהנקב נסתם ולא כ' דמחזיקים לריר בעלמא היינו משום דמכשיר רש"י אפי' אי הסירו הסרכא ומצאו שם נקב כו' אבל לכתחלה אין להחזיק שם שום ריעותא כו' עכ"ד ושפיר ד' הרשב"א והמחבר ולק"מ קושי' הפר"ת והיד החזקה הנ"ל וא"כ שפיר י"ל דהמחבר בסי' ל"ע ס"ל נמי כהר' יונה הנ"ל ודלא כהיד החזקה הנ"ל ועי' בתוי"ק שם מ"ש ליישב ד' הרשב"א והמחבר והאריך בזה וכן סיים התב"ש שם דאין לזוז מפסק הש"ע ועי"ש עוד מ"ש ליישב עפ"ד קושי' הפר"ח שם מסי' ל"ט סעי' ט"ז י"ז כו' ומה שהק' על הט"ז דסוף סי' ל"ט שכ' דכל שיש ס' לפנינו וב' הצדדין שוין פשיטא שאו' בזה נשחטה הותרה כו' והאריך בזה ועי' במקמ"ת סי' ל"ט ס"ק א' מ"ש עפי"ז ליישב ד' הרשב"א בחולין מ"ת א' גבי ריאה הסמוכה לדופן כו' והאריך בזה ועי"ש עוד בתוה"ב נ"ד גבי הורקת הכבד שכ' וז"ל שאם אתה או' שכל שלא נודע שנפלה לאור תולין בתולדה או במקרה אתר שאינו פוסל א"כ אף שנפלה לאור נמי נאמר כן דהא רובא דאורייתא כו' דאף בנקב שבבמע"י כו' אפי"ה תלי' בזאב ובידא דטבחא אע"ג דהתם דוקא בדאיכא קמן מידי דנתלי בי' בזאב כו' התם הוא דאיכא מידי דפוסל עכ"פ אי איתא מחיים דבהמה אבל הכא דליכא מידי דפסול דהא ירקות לא פסול כו' וא"כ אפי' ליכא מידי קמן למתלי בי' כיון דלאו מידי דפסול עכ"פ הוא ניתלי להקל א"ו ירקות שבלב כו' מלתא דחיקא הוא אלא ע"י אור כו' ולהכי לא תלי' אלא במצוי וכיון שכן אף בלא ראינו שנפלה לאור עכ"ל היינו נמי כיון דליכא ריעותא תולין להקל וכמ"ש בתולין מ"ו הנ"ל ועי"ש עוד בב"א מ"ש עפ"ד הנ"ל ליישב ר' הרשב"א בחולין נ"ג ובתוה"ב מ"ד גבי ס' דרוסה כו' והאריך בזה ועי"ש עוד ברשב"א חולין נ"ה ב' ד"ה ת"ש שכ' וז"ל דאע"ג דקי"ל כת"ק דאמר צמקה בידי הבריות כשרה מ"מ היכא שנמצאת שצמקה הריאה חוששין לה שמא בידי אדם וצריכה בדיקה כו'. אלא מיהו היכא דרדף אחרי' ארי לפנינו או ששמעה שאגת ארי' כו' ושחטוהו ונמצאת שצמקה הריאה שלה צ"ע כיון דאיכא קמן מידי למתלי אי תלי' משום דרוב בהמות כשרות כו' וכענין שאמרו בבא זאב ונטל במ"ע כו' ועובדא דרבב"ח משום דלית לי' קמי' מידי למתלי בי' א"ד גבי זאב וידא דטבחא דוקא הוא דתלי' משום דר"ה דאמר נשחטה בחזקת היתר עומדת כו' אבל זו דודאי מחיים צמקה לה אלא שאין אתנו יודע מחמת מה אם מחמת אדם או מחמת שאר הבריות ה"ל ספי' דאורייתא ולחומרא ואפשר דמדקתני מתני' חרותא בידי שמים כשרה משמע דכל היכא דאיכא למתלי דבי"ש הוא כשרה דאי לא מנא ידעי' כו' ואינה ראי' דדלמא הכי קתני חרותא היכא דנתברר דבי"ש הוא כגון שנבדקה וחזרה לבריאותה דע"י בדיקתה ודאי אגלי לן דביד"ש הוא וצ"ע עכ"ל וכונתו דדוקא בדבר שי"ל דאין כאן ריעותא כלל כגון גבי זאב וטבחא בזה הוא דמוקמי' אחזקה אבל בצמקה הריאה דודאי יש כאן ריעותא מחיים ה"ל ספי' דאורייתא ולא מוקמי' אחזקה וכמ"ש בחולין ו' ומ"ו הנ"ל וכ"כ בב"א שם דזהו כונת הרשב"א וא"כ ס"ל להרשב"א דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה ועי' בחידושי הרשב"א נדה נ"א א' ד"ה לא טימא שכ' וז"ל וא"ת ולהוי כמחצה ע"מ ואמאי טהורה לגמרי וי"ל משום שמסייע לה החזקה דאשה זו בחזקת טהרה ואינו מחוור דהא ודאי הפילה וכיון דרוב תחי' מד' מיני דמים הן נפקא אתתא מחזקתה עכ"ל ויש שם ט"ס וצ"ל וכיון דמחצה תחי' מד' מיני דמים הן כו' הרי להדיא דס"ל להרשב"א דכל היכא דאתיליד ריעותא לא אזלי' בתר חזקה וכ"כ בב"א שם סי' ט"ז דמד' הרשב"א אלו מוכת דס"ל דבס' השקול לא מוקמי' אחזקה והשיג על הפלתי בדעת הרשב"א והאריך בזה וכן ס"ל להש"ך בדעת הרשב"א דס"ל דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה ועי' בטור האבן שם סי' כ"ב וסי' מ"א שכ' דהרשב"א ס"ל דבס' השקול מוקמי' אחזקה והביא ראי' מד' הרשב"א בתוה"ב נ"א שכ' גבי הא דנפלה לאור כו' אמרו דאין ריאה לעוף ליתמר כו' דאם ראינו שנשתנה ריאה שלה טרפה וכ' דלהכי לא מני ריאה בהדייהו כו' דהנה ב' מיני ירקות הם ירוק כביצה כו' וירוק ככרתי כו' הא אמרי' ירוקה כשרה מדר"נ הנה מבואר שלפעמים נמצא בתולדה ירוק ככרתי א"כ אף בנפלה לאור יש לחלות השינוי בתולדה ולא בא מחמת האור כ"ל הרי מבואר אף שנפלה באור לפנינו ורוב הבהמות הכשרות אינם נופלים לאור אפי"ה תולין השינוי בתולדה אף דהשינוי בתולדה ג"כ אינו מצוי ואף להנקה"כ שכ' דהרשב"א בתוהה"ק אינו פוסק כהאי תי' היינו משום דכיון דנפלה לאור ונחמרו בני מעי' שהרי אנו רואין שינוי בריאה שהוריקה אין תולין באינו מצוי שנעשה מחמת התולדה אבל בס' השקול אף בריעותא מחיים יש לתלות לקולא וכן מבואר ברשב"א הביאו הש"ע לקמן סי' נ"ב סעי' ד' דאין ירקות פוסל בכבד של עוף בייתי שיש במינו מדברי שכל מדברים כבדן ירוק הרי מבואר אף דהבייתות רובם אינם ירוקים דאל"כ למה לי' למימר דתולין במדבריות הא בבייתות ג"כ כבדן ירוק ונתלה בבייתות גופי' א"ו רובם אינם ירוקים א"כ הרי אף שיש ריעותא מחיים ורואין שינוי ואי"ל דרוב הכשרות יש להם ירקות זו או רוב הכשרות נופלות לאור אפי"ה תולין להקל כו' והשיג על התב"ש והאריך בזה ודבריו תמוהים דהא מד' הרשב"א בחולין י' א' מ"ו ב' נ"ה ב' ומד' הרשב"א נדה כ"א הנ"ל מבואר להדיא דס"ל דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה וכמ"ש הש"ך והפר"ח והתב"ש הנ"ל בדעת הרשב"א ובסי' מ"א שם דחק ליישב שלא תקשי מד' הרשב"א תולין י' א' מ"ו ב' הנ"ל והאריך בזה אבל לא הביא ד' הרשב"א חולין נ"ה ונדה כ"א הנ"ל דמבואר להדיא דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה וכנ"ל וכן ראיתי בס' בית נאמן חדר כ"א שהשיג על הטור האבן הנ"ל וכ' דמוכח מד' הרשב"א תולין הנ"ל דס"ל דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא מוקמי' אחזקה ודחה ראי' הטור האבן הנ"ל מד' הרשב"א גבי נפלה לאור כו' דשאני התם דהרשב"א אזיל לשיטתי' דס"ל בנפלה לאור ולא נבדקו בני מעי' מותרת וכמ"ש הרשב"א עצמו בתוה"ב משום דגם אם נפלה לאור שכיח יותר להיתר מלאי' וכמ"ש הש"ך בסי' נ"ב דקודם שנחמרו בני מעי' תשרף לגמרי רק משום דמיעוט המצוי הוא החמירו חכמים לבודקה כמו שהחמירו לבדוק סרכות הריאה ולכן כל שיש לתלות בתולדה אין כאן ריעותא גלוי' שנחמרו בני מעי' ויש לתלות יותר בחולדה משום דע"פ הרוב הנופלים באור אין נחמרים והוי כלא נבדק כלל וכן הטעם בהא דירקות הכבד של עוף בייתי שיש במינו מדברי עכ"ד ועי"ש עוד מ"ש ע"ד הרשב"א בסי' קע"ד הנ"ל בנסתפק בסרכא אם היא בגב או בחיתוך כו' והאריך בזה ועי"ש עוד בטור האבן מ"ש והאריך בזה והעיקר בדעת הרשב"א דס"ל דבס' השקול היכא דנולד ריעותא מחיים לא