וילקט יוסף צב

חמתו על העצים ואבנים כדרז"ל על מזמור לאסף וישראל נשארו קיימים (ס' לב אריה פ' וירא)

יג המן מה שהיה יורד להם המן בכל יום ויום הוא לפי שאחז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך וכו' וכי אדם יודע וכו' נמצא שכל ימיו בתשובה ואם היה יורד להם המן מן השמים על ב' ימים או יותר כבר היה מובטח שיחיה זה הזמן כמשאחז"ל במס' תענית דכי יהיב מזונא לחיים יהיב וא"כ היה בטוח כל אותן הימים בחייו ולא היה חוזר בתשובה משא"כ עתה שיורד דבר יום ביומו ממילא כל ימיהם בתשובה (פני' יפו' פ' בשלח)

יד המן מה שאין המן יורד בשבת וגשמים יורדים בשבת: לפי שהמן בא מקדושה העליונה עולם העליון שהוא ר"הי ממש לא כן הגשמים שבאים מעולם הגלגלים שהוא ג"כ ר"הר כעולם התחתון (ילקוט דוד בשם חידושי אגדות)

טו המן בני ישראל אכלו את המן עד בואם אל ארץ כנען כי עסק המן להיות מזוככים מן גסותם ועובים גופם להיות מוכנים לקבל התורה ואוירא דא"י מחכים ממילא לא צריכים שוב להמן. (שם בשם חידושי אגדות)

טז המן לא נתן הקב"ה רשות לומר שירה על המן על שלעתיד יאמרו ונפשינו קצה בלחם הקלוקל אע"ג דמתחילה חפצין היו במן שהיו טועמין בו כל הטעמים מ"מ הקב"ה היודע עתידות ידע שיאמרו אח"כ ונפשינו קצה לפיכך לא נתן רשות לומר שירה (שם בשם יפ"ת)

יז המן וחם השמש ונמס לפי שהיו חושבין אותו לע"ז לכן נמס