וילקט יוסף מט

מניין שהקב"ה קבר מתים וכו' מניין שהקב"ה מבקר חולים וכו' ושאר מצות התורה שארז"ל שהקב"ה מקיים אותם וגם הקב"ה מתפלל כמרז"ל מניין שהקב"ה מתפלל וכו' ובודאי שהקב"ה מקיים מצות התורה ותפלתה כמו שנאה לק"בה וכמה רחוק בין קיום התורה שלו ובין תפלה שלו לתורה ותפלה של הש"ית כי כ"א עובד להש"ית לפי מדרגתו בבחי' נעשה ונשמע היינו תורה ותפל'. (ליקוטי מוהר"ן). ולענ"ד נר' עפי"ז יובן פסוק אז לא אבוש בהביטי אל כל מצותיך דהיינו שדהע"ה מתמיה ואומר אפשר שאז דהיינו לע"ל לא אבוש זה א"א בהביטי אל כל מצותיך שאתה כביכול מקיים המצות ובהביטי ההפרש שיש בין קיום מצותיך לשלנו ודאי דאי אפשר שלא אבוש

יג בכיה עיקר הבכיה היא כשהיא מחמת שמחה וחדוה ואפי' החרטה טוב מאד שתהיה מחמת שמחה שמרוב שמחתו בהש"ית הוא מתחרט ומתגעגע מאד על שמרד נגדו בימים הראשונים ומתעורר לו בכיה מחמת רוב השמחה וזה עיקר מעלת הבכיה שתהיה מחמת רוב השמחה בשמו ית' כי בכיה הוא ר"ת בשמך יגילון כל היום כי בכי הוא מתעורר משם ס"ג בבינה וע"כ בכיה בגי' המילוי של שם ס"ג כמובא בכתבי האר"י ז"ל היינו שהתעוררות הבכיה תהיה משמחה כי בינה לבא כמ"ש הלב מבין ועיקר השמחה היא בלב כמ"ש נתת שמחה בלבי ומשם צריך שתהיה התעוררות הבכיה כנ"ל ועי"ז נמתק הבכיה והבן (שם)

יד בכיה מה שארז"ל כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנ' נודי ספרת וכו' למה