וילקט יוסף שלג

דהיינו בגין דיתברכון כל שיתא יומין אבל בשביל שבת עצמו לא היה צריך לאכול כ"כ ג"פ כי בשבת יש השביעה אם כן מוכרח דהוא לברך כנז' (ליקוטי מוהר"ן)

כג שבת מקרי אות וכן תפלין וכן ברית וההפרש שיש לאות שבת משאר אותות הוא שאלו האותות הם ניכרים לעין כל אבל אות של שבת הוא אור הגנוז ועין לא ראתה אלהים זולתיך והוא אות בין הש"ית לישראל עצמם ולא לאחרים וז"ש כי אות היא בני ובניכם. (פנים יפות)

כד שדי מה שקבעה תורה במצות תפלין לטוטפות בין עינינו ועל ידינו שם שדי שי"ן בראש דל"ת מעל העורף יו"ד בזרוע מפני שהמה כדמות מוסרות ומוטות לאסור בחבלי ברזל תאותינו הרעה היא כפורחת מחוטר גזע היצר הטמון בחובינו ולפי שהראש הוא מקום המחשבה ובו נתלה חלק האמונה בו ח"ו ימצא מקום היצר להחטיא אותנו במחשבת פיגול של מינות לכן שי"ן של שם עליו כי אלהים במילואו עולה שי"ן ובא הרמז בב' שינין של ג' ראשים ושל ד' ראשים להזהר באמונת אבותינו הקדושים ואמותינו הקדושות. דל"ת בעורף להגין על ג"ע ועורף הוא מקום התחלת השדרה שמשם מושך והולך הטיפה עד נחלת הברית משכן התאוה כאשר אמרו הטבעיים שאם יקשור אדם חתיכה של עופרת ע"פ כל אורך השדרה. לא יבא לידי קישוי אבר. ובא עליו האות של שמו הקדוש לחזק אותנו נגד יצרא דעבירה ורמז דלית לשון דלות כד"א כי בעד אשה זונה עד ככר לחם יו"ד בזרוע נגד ידים שופכות דם נקי והם כלי המעשה