וילקט יוסף כט

בההולכים בתורת ה' דהיינו הצדיקים שהם עיקר החיים ובזה ממשיך לאותו חסרון חיות והוא תמים

לח אד"הר אע"פי שחטא וגרם מיתה לעלמא אפ"ה הוא פטור והטעם דמיתה היתה ראויה להיות מטעמא אחרינא מכח חירם מלך צור שהיה אחריו שלא יעשה עצמו אלוה כדאיתא במדרש ודמיא הא להא שדרשו רז"ל על קראי וכי יפתח איש בור וכי יכרה אם על הפתיחה חייב על הכריה לא כ"ש אלא להביא כורה אחר פותח שסילק האחרון מעשה ראשון וה"ה בניד"ד סילק חירם מעשה אדה"ר ולכך היה פטור ממיתה (צפנת פענח חדש)

לט אדה"ר היה פטור ממיתה והטעם דנידון במלקות דהיינו מ' קללות כנגד מ' מלקות ואיתא כדעת המקשן דבמס' כתובות דמקשה שם ממאי דמיתה חמורה דילמא מלקות חמור דהא אילו נגדהו לחמ"ו הוו פלחי לצלמא ואף לדעת התרצן דמשני אינו דומה הכאה שאין בו קצבה להכאה שיש בו קצבה ולכך מיתה חמורה ממלקות שיש לו קצבה מ"מ בניד"ד היינו מלקות דאדה"ר דהיה מ' קללות חמורות והיו כמו הכאה שאין בו קצבה דחמורה ממיתה וא"כ כיון דנידון אדם בחמורה אזי פטור ממיתת כמו דתנינן מי שנתחייב שתים נידון בחמורה שם: ולע"ד נראה שעפי"ז יובן פסוק ותבט עיני בשורי בקמים עלי מרעים תשמענה אזני צדיק כתמר יפרח דהיינו שאומר אדה"ר ותבט עיני בשורי בקמים עלי דהיינו ראיתי את הב"ד הצדק מעיינים בדיני לראות אם אני חייב מיתה או פטור אבל רבש"ע