וילקט יוסף כח

הנ"ל שם: אמר הכותב עפי"ז נראה שיובנו פסוקי כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שומע בקול וכו' ותפשו בו אביו ואמו וכו' ואמרו אל זקני עירו בנינו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו זולל וסובא דיש להקשות שהרי בתחלה לא אמר זולל וסובא ועוד דהול"ל סורר ומורה זולל וסובא איננו שומע בקולנו אבל ע"פי האמור יובן והענין הוא שאביו ואמו אומרים אל הב"ד שהבן הזה הוא סורר ומורה ואינו שומע בקול אביו ואמו ובודאי שכל השומע תמ"ה תמ"ה יקרא וכי אפשר שהבן לא ישמע בקול הוריו שכיון שהסברא נותנת שיכבדם כידוע שמצות כאו"א הוא מאותם המצות שהשכל חייבתם לכן אומרים איננו שומע בקולנו והטעם שאינו שומע לקול הוריו אע"פי שהשכל מחייבתו הוא שהוא זולל וסובא שאינו אוכל בכשרות וזהו סיבה לכסילותו: ודוק

לז אנחה הוא אריכת הנשימה שאם תחסר הנשימה תחסר החיים נמצא כי עיקר חיות כל הדברים הוא בבחי' רוח וכשיש חסרון בדבר החסרון הוא בבחי' הרוח של הדבר וכשמתאנח על החסרון ומאריך רוחיה הוא ממשיך רוח החיים להחסרון כי החסרון הוא הסתלקות רוח החיים ובזה משלים החסרון וזה מקבלין מהצדיק והרב שבדור כשהוא מתאנח ומאריך רוחיה ממשיך רוח חיים מהצדיק שהוא דבוק בתורה אשר שם הרוח כי עיקר החיים הוא בתורה (ליקוטי מהר"ן): אמר הכותב עפי"ז יובן פסוק אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' דהיינו אשרי תמימי דרך שאין להם שום חסרון בדברי העו"הז שהוא דרך ובמה זוכים לזה ההולכים בתורת ה' במה שהם מתדבקים