וילקט יוסף רפב

למקום טהרה ובזה פי' במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד (פנים יפות)

כ צרה בזמן שישראל בגלות שרויין בצרה אז מצינו ד' דברים השרויים יחד א' ישראל ב' הקב"ה שאף הוא כביכול עמהם בצרה כמשרז"ל ממה שנ' עמו אנכי בצרה ג' היינו התורה השרויה עמנו בגלות כי בזמן שהבנים גולין אז מקורות החכמה סתומים והתורה מונחת בקרן זוית אין דורשה ואין מבקשה מקוצר רוח ומעבודה קשה כענין שנאמר ואבדה חכמת חכמיו וכו'. ד' המלאכים השרויין בצרה בזמן שישראל בגלות כמשרז"ל שבזמן החרבן נתמעטו המלאכים וכתיב הן אראלם צעקו חוצה וד' אלו שרויין יחד בגלות כדי שיהיו ישראל מובטחין שיהיו נגאלין. (הרב עיר גבורים פ' וארא)

כא צרה לעולם הקב"ה כביכול מצטער אפי' בצרתן של רשעים כי הכל מעשה ידיו ית' אמנם זהו דוקא כשאינו יוצא מזה קדוש השם אבל כשיוצא ממפלת הרשעים קד"ה אזי גם הקב"ה שמח וכמש"ה באבוד רשעים רנה (זכות הרבים דל"א ע"ד משם הרב מוהרימ"ט זלה"ה)

כב צדקה הוא גורם גדר בפני העושר שלא יבא לידי רום לב מתוך העושר כענין שנ' וכסף וזהב ירבה לך ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך ולפיכך הרוצה לגדור בעד ממונו שלא יביאהו לידי רום לב אז יחסר ממונו בצדקה ובזה הוא גודר בעדו כענין שנאמר בישעיה ותפק לרעב נפשך וכו' וכתיב באותו ענין וקורא לך גודר פרץ וכו' שבצדקה הוא גודר הפרצה הבאה