וילקט יוסף רעב

אשר בגיא בן הנם לישרף את בניהם ואת בנותיהם באש ודרשו רז"ל באש שרפו בניהם באש והיינו ע"ז. ואותו פה אשר במדבר מקום הפקר היא כנגד ג"ע שכל הנואף ומנאפת עושים עצמם הפקר כמש"ה ותפשקי את רגליך לכל עובר ואותו פה אשר בים היא כנגד ש"ד מאותן ששופכין דמם כמים (אספקלריא המאירה וע"ש בפ' שמות ובפ' קרח ותראה נפלאות מתורתו)

יג פרנסה הבהמות מתפרנסין שלא בצער מפני שהם מעלים את מאכלם מבחינת צומח לבחינת חי לכך הפרנסה רודפת אחריהם כדי להעלותם והיה ראוי יותר כאדם שהוא בחי' מדבר שתהא הפרנסה רודפת אחריו אלא שאם האדם אוכל שלא בכוונה הוא מתקלקל יותר ממה שהיה משא"כ בבהמה (פנים יפות פ' בראשית)

יד פורענות קודם כל גז"ד שבעולם ח"ו מאספין כל העולם אם מסכימין להדין ההוא ואף את האיש בעצמו שנגזר עליו הדין ח"ו שואלים אותו אם מסכים אזי נגמר הדין ח"ו והענין כי בודאי אם ישאל לו בפירוש על עצמו בודאי יכחיש ויאמר שאין הדין כך אך מטעים ושואלין לו על כיוצא בו והוא פוסק הדין ואזי נגמר הדין וכענין שמצינו בדוד המע"ה בבוא אליו נתן הנביא וכו' וסיפר לו מעשה האורח ענה ואמר חי ה' וכו' ואת הכבשה וכו' אזי נפסק הדין על דוד כאשר יצא מפיו וזהו נפרעין מן האדם מדעתו כלומר ששואלין דעתו ואעפי"כ הוא שלא מדעתו כי אינו יודע שהדין הוא עליו והענין הוא עמוק מאד איך שואלין לכל אדם כי בכל דבורים וספורים שאדם שומע