וילקט יוסף ריט

שלח להם הערוב גם נרמז בענין הערוב שבעו"הז הכל בערבוביא כטוב כחוטא ואין ניכר זה לפני זה זולת לעו"הב שם יהיו ישראל מובדלין מן האומות זה"ש והפלתי ביום ההוא את הארץ אשר עמי וכו' ששם לא יהיו בערבוביא וזה"ש למחר יהיה האות הזה היינו העו"הב הנקרא מחר או ע"ד שארז"ל שלעתיד ליום הדין יבואו כל האומות בערבוביא לפי שנמשלו לערוב וישראל יהיו נדונים בפ"ע גם רמז לעתיד וערב הוא לשון ערבית לפי שבתורה אינו נקוד ויוכל לקרות ערב בסגול והוא התראה לאו"הע הנני משליח בכם את הערב שנ' הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ובבני ישראל לא היה ערב כי לעת ערב יהיה אור וכתיב ועליך יזרח ה'. מכת הדבר היתה להם תחת אשר עבדו בבני ישראל עבודות בשדה שנ' ובכל עבודה בשדה לפיכך הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה גם רמז לאותן האומות שנמשלו למקנה דהיינו בהמות שנ' נמשל כבהמות נדמו ואף ישראל נמשלו למקנה דהיינו לצאן שנ' ואתנה צאני צאן מרעיתי לפיכך בעו"הז אין הפרש בין אלו לאלו אמנם והפלא ה' בין מקנה ישראל למקנה מצרים ואימתי מחר יעשה ה' הדבר הזה היינו לעו"הב ומכת השחין היתה להם לפי שהיו משעבדים בישראל בטורח גדול ועבודה וידוע שמרוב טורח מחמם גופו של אדם כמשרז"ל גדולה מלאכה שמחממת בעליה לפיכך נדונו בשחין הבא מרוב חמימות כי שחין הוא מלשון שחונה וגם רמז בזה למפלתן של רשעים לעתיד במה שלקח פיח כבשן ופירש"י שהוא דבר דק שהרוח מסיתן ומפריחן כמו כן נא' ברשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח וכמו שנ' כאן והיה לאבק