וילקט יוסף קצא

שום אחד מישראל לא היה עובר דרך שם וכל האומות הנלוים עם אדום וישמעאל היו נכנסים ועוברים דרך שם (מדרש לפירושי' ח"ב דרוש י' משם הרב כנפי יונה וחסד לאברהם)

סו ממון התורה חסה על ממונם של ישראל ולמה כך כי זה כלל גדול שכל דבר שאדם לובש או אוכל או משתמש בכלי הוא נהנה מהחיות שיש באותו דבר כי לולא אותו רוחניות לא היה שום קיום לאותו דבר ויש שם נצוצין קדישין השייכים לשורש נשמתו וכשהוא משתמש באותו דבר או אוכל אותו מאכל אפי' לצורך גופו הוא מתקן הנצוצין כי אח"ך עובד ה' בכח ההוא שבא לגופו מהלבוש או מאכל או שאר דברים ובזה הכח עובד להש"ית נמצא מתקנם לכך פעמים שיאבד ממנו הדבר ההוא שכשכלה לתקן כל הנצוצין שהיו באותו דבר השייכים לשורש נשמתו אז לוקח ממנו הש"ית אותו הכלי ונותן לאחר ששייכים הנצוצות הנשארים באותו הכלי לשורש של אחר שהוא משורש נשמתו: לכך צריך האדם לחוס על כליו ועל כל דבר שיש לו היינו מצד הנצוצין שיש בכלי זה בכדי לחוס על הנצוצין הקדושים. (ליקוטי מוהר"ן). א"ה וא"ת כפי זה איך ציוה לנו הש"ית בתורתינו הקדושה מצות השבת אבידה אבל נר' לחלק דמצות השבת אבידה היא בדבר שלא עשו עדיין הבעלים יאוש ועיין ש"ע ח"מ סי' רס"ב דזה מורה שעדיין יש ניצצותיו וצריך לחזור לבעלים אבל כשעשה יאוש זה מורה שכבר הוא בירר כל ניצצותיו ועכשיו לקח ממנו הש"ית אותו כלי ונותנו לזה האחר המוצאו לתקן גם הוא וכדכתב הרב זלה"ה: