וילקט יוסף קנא

נתהווה מהשתלשלות השפע ממון ושוב א"א להתהפך לכעס ואדרב' הממון שיש לו שהוא בחי' חומה ראוי שיגין עליו שלא יוכל להפסיד לו ולהזמין לו כעס שהוא היפך בחי' חומה. עכ"ז יש כח ביד המקטרג לקטרג על האדם בכעס גדול כ"כ שיפסיד ממנו אפי' הממון שיש לו כבר כי כשהממון יורד לאדם הוא בבחינ' טרף נתן ליריאיו והוא מהפכו לכעס ונעשה מזה טורף נפשו באפו ה' ישמרנו ויצלנו ממידה המגונה הזאת כיר"א (ליקוטי מוהר"ן) ולענ"ד נראה שעפי"ז יובן מאמרם ז"ל איזהו עשיר כל שיש לו נחת רוח בעושרו והוא האמור היינו איזהו עשיר בודאי דלא יתיב בהאי פחדא שינטל ממנו ממונו כל שיש לו נחת רוח ואינו כעסן. וכדכתב הרב ז"ל

ו כל מדה אחת יש להקב"ה שנקראת כל ועליה נאמר אני ה' עושה כל ומדה זו כל נתנה הקב"ה לג' אבות כאשר תיקנו קדמונינו אברהם בכל יצחק מכל יעקב כל (לב אריה משם שערי אורה)

ז כיבוד אב ואם נאמר בו ה' אלהיך וכן בה' דיברות הראשונים משא"כ בשאר הדיברות לא נאמר בו ה' אלהיך מפני שג' שותפין יש באדם והקב"ה נותן נשמה ממילא כשמכבד אב ואם וחלק הנשמה שבהם אז ג"כ מכבד לשכינה שהנשמה חלק אלוה ממעל וז"ש ה' אלהיך לא כן שאר הדיברות שהם בין אדם לחבירו (ילקוט דוד בשם כלי יקר)

ח כלב אין בכל החיות מי שיאמין בהקב"ה כמו הכלב לפי שמזונותיו תלוים בהקב"ה. שאין בריה מרחם עליו