וילקט יוסף קכו

שיכפר על היצ"הר המתנגד לישראל ולמקדש ולתורה לישראל כמשרז"ל כי הגדיל לעשות כי מניח האומות ומתגרה בישראל ולתורה כמשרז"ל ובת"ח יותר מכולם ולב"המק כמשרז"ל ופניו אל הים הקדמוני שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו ונתחברו בחשן כולם יחד כענין שנ' ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו היינו היצ"הר וזהו שהיה החשן נתון על הלב לכפר על היצ"הר המגרה בלב דוקא לפי שכל האיברים נשמעין אל הלב (הר' עי' גבו' פ' תצ'): מערכת יוד

א יראה ג' מיני יראה יש יראה מפני העונש והיסורין. יראת המקום שמוראו וגודלו ואימתו מוטלת עליו והיינו יראה מחמת הבושה בוש מלעבור על דברי מלך גדול רב ושליט כזה. יראה המעולה שבכולם שאין למעלה הימנה למדחל למריה בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין שהוא שורש כל השרשים ואם יחטא הרי נפסק משרשו זהו יראת הדביקות שרוצה להיות דבוק בו ומתיירא פן יפול למטה ויפסוק דביקותו שזה אינו פוסק רגע ואינו שוכח וזהו יראה שיש בו תשוקה ואהבה יתירה ויראה כזו כוללת אהבה שמתוך שהוא מתיירא שלא יופסק משרשו מכלל שהוא אהוב להיות לו דביקות ושורש שם במקום גבוה כזה וירא שמים כזה חושק מאד שיבואו עליו יסורין על עונותיו כדי שישאר זך ונקי ויוכל להיות דבוק למקום וזהו דחילו הרמוז ביוד של הוי"ה ב"ה ולכן מצינו בתנאים הקדושים שהיו מקבלים עליהם יסורין באהבה ואמרו בואו אחי וכו' וזהו התשובה המעולה שבתשובה והייראים ההם אף שלא היה בידם חטא